שאלה:

תשובה:
שמחתי לקרוא את שאלתכם מפני שהבסיס הטוב טמון באורח החיים שלכם. אשתך החלה את לימודיה כבר לפני 4 שנים, אולם דבר זה לא מנע מכם המשך חיים, גידול המשפחה וכד'.
אני מבין שתוך כדי לימוד רפואה נולדו 2 ילדיכם הראשונים ואת זאת ציינתי כבריאות מחשבתית המובילה לידי מעשה. כי אם נבוא ונחשוב חשבונו של עולם, הרי תמיד יימצאו גורמים אשר יביאו לכך שמשפחה לא תגדל. פעם אפשר לנמק זאת בסיבות לימודיות שאינן מאפשרות הבאת ילדים לעולם, פעם בסיבות כלכליות או בריאותיות ותמיד החשבון יהיה נכון על פניו.
אלא, שבגידול המשפחה צריך להתרומם למבט גבוה יותר ולצעוד באמונה וביטחון בכך שילדים הם סיבה להצלחה ולעולם אינם מהווים גורם מפריע. ועתה לדילמה אשר בשאלתכם. הצגתם את השאלה כאילו יש מצב של דאגה לילדים, וממילא ויתור על לימוד הרפואה, או מצב הפוך. משתמע מכאן, שלימוד הרפואה הוא בהכרח גורם להזנחה בגידול הילדים, או לפחות לראיית הלימוד כראשון במעלה, והילדים, כבעלי חשיבות משנית. אכן, יש מצבים אותם אנו רואים בעינינו, כאשר הורים דואגים לקריירה האישית שלהם, ומתוך כך בגידול ובחינוך הילדים. לעיתים, שוכרים עקרת בית חלופית לאמא (אופר בלע"ז) אשר תפקידה לדאוג לכל צרכי הבית, ניקיון, בישול, טיפול בילדים, שליחתם למוסדות חינוך וקבלתם בתום לימודיהם. האמא האמיתית עסוקה בעבודת חוץ ואין לה פנאי להתמסר לילדים ולבית. כמובן שזו אינה דרך נכונה בחיים. כל משפחה חייבת להגדיר לעצמה מה עיקר ומה טפל, להדגיש את העיקר ולהקדיש אחוזים מסוימים גם לטפל, אך לא "להפוך את היוצרות". אולם, במשפחתכם המצב שונה. אתם הרי אינכם נושאים עיניים לקריירה, אלא, אדרבא, רואים את ההקדשה למשפחה, לבית פנימה, כערך עליון, ומשום כך אשתך שוקלת אפשרות לוותר על הנושא הקרוב לליבה. עניין נוסף שיש לצרף לשיקול הדעת הוא המקצוע המיוחד של רופאה שומרת מצוות ויראת שמים. ברוך ה' נתברכנו ברופאות כאלה, מומחיות ובעלות שם, אך כל רופאה נוספת מעשירה ומשביחה את החבורה המיוחדת הזאת. אם כן, לפנינו שתי אפשרויות של שליחות: הראשונה, שליחות משפחתית פרטית, להגדיל את המשפחה ולהקדיש לה אהבה ותשומת לב. השנייה, שליחות ציבורית, לחזק את הקבוצה הייחודית הזאת של רופאות יראות שמים. יש בכך מסר ציבורי חשוב, מפני שקבוצה כזאת יכולה לחולל מהפך בעולם הרפואי. אינו דומה רופא העושה מלאכתו מתוך אמונה שהוא שליח של הקב"ה, "מלמד שניתנה רשות לרופא לרפא", לבין רופא הפועל בלא מרכיב האמונה. לכן, בהחלט נכון וראוי לבדוק את האפשרות למלא את שתי השליחויות. הן זו הפרטית, בחוג הבית המשפחתי והן זו הציבורית.
כדי להצליח בכך, יש לחלק את השנים הבאות, לטווח קצר ולטווח ארוך. סיום לימודי הרפואה, הדורשים הקדשה רבה זהו פרק זמן של מספר שנים בו המשפחה אכן נקראת להתגייס ולעזור לאמא, לאישה, לסיים את לימודיה. לאחר מכן, אפשר להתקדם בקצב נינוח יותר ופחות תובעני כאשר לנגד עיניכם תעמוד משימת השליחות הציבורית כרופאה בעלת אמונה, ולצידה לתת חלק הגון גם לבית פנימה. ניתן לעמוד בכך בהצלחה, ואם תרצו חפץ ה' יעלה בידכם לטובה.