בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • דברים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

"איכה" בפרשת דברים

השבוע נקרא את המילה "איכה" שלוש פעמים בהקשרים שונים. מה הקשר ביניהם?

undefined

הרב הלל גפן

אב תשס"ב
2 דק' קריאה
שלש פעמים אנו קוראים בשבוע זה, שבוע שחל בו ט' באב, משפט המתחיל במילה "איכה". פעם אחת היא בפרשת השבוע - "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", פעם שניה בהפטרה (ישעיהו א, כא) - "איכה היתה לזונה קריה נאמנה", ופעם שלישית בט' באב במגילת איכה - "איכה ישבה בדד".

חז"ל קישרו בין שלש הפעמים האלה, וכך דרשו בתחילת מדרש איכה רבתי: שלשה נתנבאו בלשון איכה - משה, ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א) "איכה אשא לבדי", ישעיה אמר (ישעיה א) "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר "איכה ישבה בדד". א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה בדד.

אפשר היה להבין שכוונת חז"ל היא לערוך השוואה בין מצבם הגבוה של ישראל בימי שלוותם, לבין השפל שאליו הגיעו לקראת החורבן ולאחר החורבן. לפי זה דברי משה "איכה אשא לבדי" יש להם משמעות חיובית, כלומר - כיון שה' אלוקיכם הרבה אתכם ככוכבי השמים לרוב לכן אין בכוחי לשאת את משא ההנהגה לבדי. זו כנראה כוונת חז"ל בפתיחתא לאיכה רבתי (פסקה יא): "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (דברים א) איכה אשא לבדי, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד".
אולם מנהגינו הוא לקרוא את שלש הפסוקים האלה, גם את הפסוק "איכה אשא לבדי", בניגון עצוב, ניגון של מגילת איכה. אפשר היה לומר שהעצב בא כתוצאה מההשוואה בין המעלה שהיינו יכולים להגיע אליה לבין המציאות העגומה, אך אפשר לומר גם בדרך אחרת.

על דברי משה "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם" שאלו חז"ל במדרש (דברים רבה פרשה א, פסקה י): "באיזו עת?", וענו על כך: "ר' יוחנן אמר בעת יתרו, מניין? שכך כתיב (שמות יח) כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך, ר' חייא אמר בעת מתאוננים שנא' (במדבר יא) לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה... האנכי הריתי וגו' (שם)". בזמן שמשה קיבל את עצת יתרו למנות שופטים ישראל היו במעלתם, הם באו בהמוניהם אל משה לדרוש אלקים, ומתוך כך נוצר הצורך למנות שופטים שגם הם מקבלים את השראתם ממשה, "את הדבר הקשה יביאון אל משה". לעומת זאת, בזמן המתאוננים נוצר צורך למנות זקנים שישאו עם משה במשא העם כתוצאה מתלונותיהם של ישראל, והיגררותם אחר תאוות הבשר. לפי זה מובן שהגורם למינוי הזקנים הוא חוסר היכולת של העם להתאים את עצמם אל מדריגתו הגבוהה של משה רבינו.

אך גם מינוי השופטים בזמנו של יתרו, למרות שהיה מעשה חיובי, לא היה נקי מהשפעות שליליות. השפת-אמת רואה בזה שורש שגרם אח"כ למשברים בחיי האומה. עצם העובדה שעם ישראל התרחק מהשגחתו הצמודה של משה, גרמה למחשבה שאפשר לשלוח אנשים שיתורו את ארץ כנען, ולא נסמוך רק על נבואתו של משה. לכן משה מאשים גם את עצמו בחטאי עם ישראל כיון שהוא גרם לשורש הרע הזה. ומכאן למדנו עיקרון חשוב בהנהגת האומה. לפעמים קורה שמעשה קל, שאיננו רואים בו שום פגם, כולל בתוכו מרכיבים העלולים להביא תקלות בעתיד. וכאשר מדובר בהנהגת האומה תקלות אלו עלולות להיות בעלות משמעות עצומה.
וה' יהפוך לנו את הימים האלה לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, ונזכה לראות בבנין ירושלים עם כל ישראל.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il