קוליסאום או בית מקדש? | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
בין המצרים
האבילות על החורבן

קטגוריה משנית

5566

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אלה שהחריבו את בית המקדש השקיעו מאמץ גדול להרוס בנין. שלוש שנות מצור, מאות אלפי חיילים. עשרות אלפי פצועים והרוגים היו לרומאים במאבקם העיקש להחריב את בית המקדש. לא הרעב ללחם שפקד את רומא הניא את ראשיה להפר את 'ברית השלום' שכרתה עם יהודה. בני הברית היהודים התגלו כבני ברית נאמנים לממלכה הרומאית שהתפתחה באותם שנים. ה"תרבות מסוכנת" של היהודים היא היתה המניע. תרבות שהשפעתה החלה לחדור לממלכה הרומאית.

היהדות והיהודים שחונכו לנהוג על פי הכלל שהאדם נברא "בצלם אלוקים" הפיצו רוח שסיכנה את המשטרים שהיו בנויים על ניצול, כיבוש, רצח ושיעבוד. הרומאים שרצו לכבוש ולשעבד את כל העולם, וכמעט הצליחו בכך, ראו סכנה קיומית ל"מפעל שלהם" אם בני אדם יאמינו שכל אדם נברא בצלם אלוקים ומגיע לו כבוד. אם יקיימו "ואהבת לרעך כמוך". זה יכול להיות הרסני אם הרעיונות הללו יחלחלו לתודעת ההמונים. "התרבות שלהם מסכנת אותנו" כתב אחד הסנטורים למועצת החכמים שלהם "הם משחררים את העבדים שלהם אחרי שבע שנים. אפילו עבד כנעני משתחרר אם אדונו פוגע בו. אם הערכים של היהודים יחדרו לחברה הרומאית - היא תתמוטט... זה ימוטט את כל המשטר שלנו הבנוי על עבדים, שבויים וכח עבודה זול". היה כדאי לרומאים לנהל לשם כך מאבק ארוך ועיקש.

במאבק הזה היו לרומאים אבידות כואבות מאוד, גם בזמן המצור וגם מידי לוחמיו של בר כוכבא. מפקדי הלגיונות הרומים היו רגילים להוסיף דרך קבע משפט סיום לכל דיווחים השוטפים שהיו שולחים לרומא "לי ולחיילי שלום". המשפט הזה הושמט על יד המפקדים שאיבדו את המאומנים שבחייליהם במלחמות עם היהודים עזי הנפש. יהודים שהיו ממציאים תרגילים צבאיים חדשות לבקרים ובמיוחד חדשות ללילות.

שנאת חינם
"התיאורים הכואבים" על המלחמות העזות הללו נמסרו על ידי כותבי דברי הימים של פעם שלא הסתירו את נטית לבבם. כותבי דברי הימים הללו מטעמם של הרומאים לא יכלו להסתיר את הכשלונות הכואבים. הם תוארו במיוחד על ידי הבוגד היהודי שהיה "אלוף פיקוד צפון" בצה"ל של אותם ימים, יוסף בן מתתיהו שהמיר את שמו היהודי המיושן למשהו יותר מודרני ויוקרתי "יוספוס פלאביוס". מפקד של צבא שהיה אמור להגן על עם ישראל. מפקד זה בגד ומסר את עצמו, את נפשו ואת כל ידיעותיו לטובת המאבק הרומי.

חכמי ישראל ראו את האסון של החורבן דוקא בתופעה הזו. הם ראו כמו כולם שהצבא הרומאי לא היה יכול להכניע את ירושלים אילולי ה"עזרה" שקיבל מהבוגדים בעמם. וגם עזרת הבוגדים לרומא לא היתה מכרעת את המערכה אילולי המחלוקת בין הלוחמים לבין עצמם. "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה פרק ד יב). החורבן בא מבפנים. המחלוקת הפנימית שגרמה ליהודים להחליש אחד את השני ולהביא את טענותיהם בפני הרומאים - היא זו שגרמה לחורבן. היהודים הזמינו את הרומאים כפעם בפעם לעזור להם במלחמתם מול אחיהם היהודים. הרומאים באמת באו וגמרו את כולם בלי הבדל גדול בין אוהב לשונא. העובדה שיהודים שרפו אחד לשני את מאגרי המזון שלהם עד שהלוחמים בחזית היו צריכים להלחם בצום, ברעב ובצמא, הכריעה את הכף והתוצאות הנוראות אכן הגיעו. "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" (איכה ד יג). חכמי ישראל קבעו את הדבר הזה כיסוד החורבן - שנאת חינם החריבה את הבית השני. ובימינו, הוסיפו חכמי ישראל, שרק על ידי אהבת חינם הוא יבנה שנית.

התוצאה
כיבוש ירושלים והחרבתה היה כרוך בשטפון של דם. טבח של מאות אלפים זקנים נשים וילדים וכמובן גם מבוגרים שבויים או לוחמים, היה אצל הרומאים דבר שבשיגרה. במקרה של ירושלים הבטיח טיטוס בעצמו "בהן צדק" בהבטחה של מלך את בטחונם של היהודים שיסגירו את עצמם לידי הרומאים. אבל כותבי דברי הימים מספרים שהחיילים הרומאים היו משספים בחרב ומבתקים את בטנו או בטנה של כל מי שבטיפשותו האמין להם והסגיר את עצמו לידיהם מתוך אמונה ב"הגינותם". החיילים ועוזריהם מהרומאים "הצדיקו" את עצמם בכך שהם מחפשים כסף וזהב שהבורחים בלעו על מנת להבריח מהעיר הנצורה. הם חיטטו וחיפשו זהב ויהלומים בקרביהם של גברים נשים וילדים שבודאי צרחו מתוך כאב איום ופלצות עד שמסרו את נפשם לבורא. הם נרצחו באכזריות כזו בידי אנשים שהבטיחו במילת כבוד שאם יברחו מהעיר - יוכלו ללכת לדרכם באין מפריע.

הסיפור הזה מלמד ולו במעט עד לאן התדרדר ערכם של חיי אדם בעקבות חורבן בית המקדש. הסיפור הזה מלמד גם עד כמה התדרדר ערכו של ה"אדם הרומאי" שלא מבין כלל מה רע בזה שהוא לא מקיים את ההבטחה שנתן בהן צדק בחסות הקיסר בכבודו ובעצמו. הסיפור הזה מספר עד כמה התדרדר ערך הצדק והמשפט הבינלאומי שנמסר מאותו יום לידי אותו "העם הרומאי" שמאותו יום והלאה היו ה"סרגל" לאמות מידה של צדק ויושר עולמי. לידיהם נמסר המשפט. והם קבעו מהו צדק ויושר. הסיפור הזה מסופר על ידיהם!! וההצדקה שהם כתבו לכך רק יתנו לנו קנה מידה להבין מה משמעותו של "חורבן בית המקדש" - "חורבן הצדק העולמי".

מה ערכם של חיי אדם לעומת הסיכוי למצוא איזה חתיכת כסף בקרבו? מה ערכה של הבטחה? מה ערך האדם? הרומאים שגם במלחמת קרתגו לא קיימו הבטחות והסכמים שהיו חתומים מוסכמים ומאושרים על ידי הסנט, עדיין מנסים לשוות למעשיהם ארשת אצילית ותדמית של "הגינות". זה לא היה מאורע חד פעמי. גם מרד בר כוכבא שהיה המשך למלחמה בשעת החורבן הוכרע לרעה בתשעה באב. בסיומו נרצחו בביתר מאות אלפי או מליונים של יהודים בידי אבירי הצדק החדשים. התיאור על הטבח הוא כל כך מזעזע עד שלפעמים נראה לנו שמישהו הפריז קצת. אך המציאות עלתה על כל דמיון. האכזריות של הרומאים לא פסחה על ילדים ותינוקות שמוחותיהם רוסקו על סלעים. ו"דמם של הנרצחים הגיע עד הים הגדול".

ממשיכי החורבן ראו חובה לעצמם להרוג כמה שיותר יהודים, לחרוש את שרידי בית המקדש. לאבד את שרידי העיר. להחליף את שמה של "ירושלים" ל"איליה קפיטולינה". למחוק, לטבוח, להכניע את העם הזה שמסרב להעלם מעל המפה. בסופו של דבר הוציאו אבירי הלב הללו איסור לקבור את הגופות של מאות אלפי הנרצחים ולכסות את דמם. גופותיהם היו מוטלות לעין כל על מנת ללמד את כולם שהעולם נכנס כעת לסדר עולמי חדש.

סדר עולמי חדש
קיסרי רומא, טיטוס אספסינוס ואדריאנוס הבינו שעל מנת למחוק את השפעתו של העם היהודי לא מספיק להרוג את בני העם. צריך להרוג את רוחו. הם לקחו על עצמם לבצע "משימה עולמית" שעשרות אלפי שבויי מלחמה מכל העולם יבצעו אותה, עבדים רצועים מכל העמים והגזעים, מכל הצבעים והסוגים גויסו לה. משימת חיים, משימה לאומית, משימה עולמית שטיטוס ראה בהשלמתה מטרה ראשונה במעלה אחרי החרבת בית המקדש.

הקוליסיאום. מבנה אדיר שהיה נחשב בשעתו אחד משבעת פלאי עולם. מבנה אדיר שנבנה בעיצוב של גדולי האדריכלים בעולם. אצטדיון ענק (350,000 צופים) שגם היום מתקשים לבנות מבנים בסדרי גודל שלו. שילוב של סגנונות בניה שונים עם חומרים בניה שהובאו ממרחק רב על מנת להקים את "מרכז התרבות העולמי".
המבנה המפואר הזה צריך היה להיות תחליף ל"מוקד הרוחני" שבית המקדש היה לפני חורבנו. אם בית המקדש היה בימי תפארתו מוקד התענינות עולמי "בית תפילה לכל העמים", יהיה מעתה מוקד חדש. יש מתח. יש תחרות. יש התמודדות. יש התקהלות ציבורית. הקיסר בא. יש רוחניות חדשה.

העיקר אינו רק בבידור. העיקר הוא בתוכן. מה ראו מליונים של אנשים בקוליסאום הזה? מהו פאר היצירה האדריכלית של רומא. מה יראו שם מליוני בני אדם במשך מאות שנים? יראו בני אדם נלחמים על חייהם לחיים ולמות. יום יום יראו בני הממלכה הרומית אנשים נטרפים ונשרפים. יום יום יראו ילדי הממלכה הרומית בני אדם מוטבעים במים. לילה לילה הם יראו אנשים שנקשרו עליהם ספוגים של צמר בוערים באש רצים בצעקות שבר על פני האצטדיון המפואר. לאט לאט יחלחל החינוך הזה אל ליבותיהם של הצופים וזו תהיה תשובה נאותה לחינוך המסוכן של היהדות. קיסרי רומא טיטוס ואספסינות הבינו שלא מספיק להחריב את הבית, צריך להחריב את הרוח היהודית. אם יסוד היהדות הוא "ואהבת לרעך כמוך" הם יחנכו את העולם הפוך.

השפעת החינוך המחודש
אירופה כולה היתה נתונה להשפעת הקולסיאום ולכל עשרות האיצטדיונים שקמו בעקבותיו בכל אירופה ובכל המקומות שבהם דרסו סנדליהם המסומרות של החיילים הרומים. כל אומות אירופה ראתה את עצמה ממשיכה את "קיסרות רומא הקדושה". אירופה כולה גדלה על הערצה לרומא ולתרבותה. לא פלא איך במשך שנים על שנים היה בה משטר של ניצול משווע של מליוני איכרים צמיתים על ידי שיכבה דקיקה של כמורה ואצולה. רעב, בורות ומחלות. ניצול גופני וניצול מיני ברשעות שלא תתואר היו לחם חוקם של רובה המוחלט של האוכלוסיה. האיכרים משוללי הזכויות. נוצלו בלי שום נקיפות מצפון על ידי השליטים שהיו בטוחים כי הם עושים את רצון האלוהים כאשר נבחרו לשלוט על מאות אלפי הפועלים וילדיהם.

"הברית הקדושה" - זה היה השם שבחרו לעצמם שליטי אירופה בשעה שהמסכנים האומללים ניסו להתנער מהרשע בכל המאבקים חברתים שקדמו ל"מהפכה הצרפתית". ה"ברית קדושה" בין שליטי אירופה היתה "ברית" שמטרתה היתה לעצור את כל ההתעוררות בתנועות העממיות שבאו בעקבות אותה מהפכה. לשלוח סיוע צבאי לכל מדינה שתושביה העזו להתמרד נגד הניצול על ידי האצולה השלטת. דיכוי כל התנגדות נקרא בשפתם "ברית קדושה", לא בציניות. זה נקרא כך מתוך אמונה כי הם נבחרו על ידי האלוהים לשלוט ולנצל. מישהו חינך אותם לזה ואנחנו יודעים היום מיהו.

ההיסטוריה מראה שבמאבק הזה נחלו הרומאים ויורשיהם כמה הצלחות גדולות. הצלחות ב"פרעות" שבה היו רוצחים בתדירות בכל מיני צורות שונות ומשונות. מענים ורוצחים בכל מיני שיטות ובכל מיני תואנות שווא. מסעי הצלב שבהם פרעו ושרפו קהילות שלמות. "הצלחות" באינקווזציה שבה שרפו אלפי יהודים על המוקד. "הצלחה" ששיאה היה בתנועה הנאצית שהדגישה במפורש כי תפקידה הוא בביעור ההשפעה של התרבות הישראלית - תרבות של חסד ורחמים, תרבות של אהבה ואחוה. תרבות הפוכה מסדר העולם לפי תפיסתם.
סדר העולם החדש יהיה כזה שבו החזק טורף את החלשים ולא נותן להם שום צדקה. כך לדעתם העולם יתקדם לפי חוקי הטבע הבריאים - חוקי הג'ונגל. כך ממש כך במילים האלו כתב היטלר את תורתו. אלו המילים שעליהם התחנכו כל ילדיו הרוחנים. להשמיד את השפעת התרבות היהודית. את "ואהבת לרעך כמוך".

האימפריאליזם
שיא עולמי מיוחד וצבוע היה לתרבות הזו, "האימפריאליזם", תנועה שנתמכה על ידי הכנסיה והאפיפיור. התנועה שניצלה ניצול מחפיר כל אומה ולשון שעמדו בדרכם. לא לפני שמאות אלפים נטבחו תחת הצלב שהלך בראש כל הצבאות הכובשים. רק מי שנשאר - זכה לשרת את הכתר ואת המלכה. מדהים לחשוב כי לפני מאתים שנה עוד היו חיילים אנגלים שהלכו למסור את נפשם על הזכות לנצל את אזרחי ארצות הברית של אמריקה. על הזכות לקנות את התוצרת החקלאית שלה במחיר אפסי ולמוכרו במחיר השוק. על זכות הניצול הזו מסרו חיילים אנגלים רבים את נפשם במלחמת העצמאות של אמריקה. גם אמריקה התנקתה מהשפעות הרע הזה. שנים על גבי שנים ניצלו את העבדים הכושים במליונים עד שההבנה כי אדם נברא ב"צלם אלוקים" חילחלה לתודעתם, הם הבינו שניצול זה לא הולך עם הפסוק "בצלם אלוקים עשה את האדם".

מלחמת תרבות
העובדה שעם ישראל לא נמחק היא נס בפני עצמו. תרבותו לא אבדה. מישהו מסר את נפשו עליה. שריפת ספרי התלמוד לא שרפה את התלמוד אע"פ שהרבה אנשים איבדו את חייהם בשל כך. כוחו של התנ"ך רק עלה ועלה עם השנים. היום יש לנו יכולת למדוד את השפעתו של התנ"ך במספרים. מספרים שהם רק נתונים טכנים אבל יכולים ללמד אותנו הרבה. היום יש תרגום של התנ"ך כמעט לכל שפה בעולם. בזמן הרומאים הוא היה מתורגם ליונית שנחשבה לשפה התרבותית החשובה ביותר בעולם וזה כבר היה סכנה. היום התנ"ך הוא הספר המתורגם ביותר בעולם. 1080 שפות זה מספר השפות שאליהם תורגם התנ"ך. רוב האנשים לא יודעים שיש והיו כל כך הרבה שפות וניבים בעולם. הוא הודפס ב- 3.950.000.000 עותקים. שלוש מליארד ועוד תשע מאות וחמישים מליון!! זה מספר שגדול בכמה מליארדים מכל ספר אחר בעולם. הוא הודפס ותורגם כל כך הרבה, כי הוא משמעותי לסינים, ליפנים, לאינדיאנים, לרוסים, לאתיופים, לאנגלים, לאוסטרים, להונגרים, לפרסים ולעוד מאות עמים שונים. מזה בדיוק חשש טיטוס. צוחק מי שצוחק אחרון!

סוף כל גנב לתליה. וסוף כל הגנבים דומה. הגרמנים טבחו מליונים על מליונים ובסופו של דבר הוכנעו. גם הנאצים וגם הרומאים ותרבותם הדורסנית ירדו למחתרת, כמעט עברו מן העולם. גם האימפריאליזם נחשב היום מילה גסה. כל הרשעה מאז ומעולם הצליחה הצלחה זמנית של שנים ואפילו של מאות שנים. אבל בסופו של דבר העולם למד את הלקח והפנים את המסר. המסר של "ואהבת לרעך כמוך" חילחל לתודעת העולם.
אבל, כמה סבל היה באמצע?

חורבן בית המקדש
המאבק בין רומא לירושלים שהוכרע זמנית בחורבן בית המקדש - לא הסתיים. החורבן היה נקודת ציון שבה העולם נכנס להשפעה מסיבית של תרבות רומא. לא לחינם ראו חכמינו את המאבק בצורה קוטבית.

"אמלאה החרבה" אלו רומא וירושלים. אם יאמר לך אדם שניהם חרבות - אל תאמין. שניהם בנוית - אל תאמין. אם זו חרבה - זו בנויה ואם זו בנויה - זו חרבה".

שיא המאבק היה בחורבן בית המקדש. זהו שיא כל כך מרכזי עד שטיטוס בעצמו היה שותף להחרבת הבית. הוא ראה זכות אישית לעצמו להיות שם ולהחריב את הבית "שנוא נפשו". כבר למעלה מאלף תשעה מאות שלושים וארבע שנים אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. בחורבן זה איבדנו מלכות, איבדנו יופי, איבדנו עצמאות, איבדנו תורה, איבדנו אחדות, איבדנו מדינה, איבדנו חיים. כדי להזכיר לעצמנו שהמאבק הזה עוד ממשיך, שיש למאבק הזה הצלחות ושהוא חייב להצליח, אנחנו צמים בתשעה באב.

אנחנו נצום עד שההצלחה תאיר לנו פנים בבנין בית מקדש ש"תוכו רצוף אהבה". בבנין הבית שלא מונף בו כל כלי ברזל שנועד לקצר ימיו של אדם. בבנין הבית שלא נכנס לתוכו כל מי שבא במגע כל שהוא עם מוות. בבית הגדול והקדוש ששם אלוקים נקרא עליו. בית שרק מי שקשור לחיים יכול להכנס בו. בית המקדש - "מקדש החיים".
על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו ענינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.

האבילות על החורבן

הרב שמואל אליהו

רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.

1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
מתן תורה מחודש בירושלים
סיון תשפ"ד
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קידוש השם בכל יום
איר תשפ"ד
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם - לידת יצחק
קול צופייך פסח תשפ"ב
י"א ניסן תשפ"ב
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף
כסלו תשע"ג

האבילות על החורבן

האבילות על החורבן
מה קרה לבית המקדש של הילדים?
הרב דניאל קירש | תמוז תשפ
45 דק'
האבילות על החורבן
חורבן בית המקדש
הרב יעקב שפירא | כ' תמוז תשע"ה
האבילות על החורבן
האם באמת חסר לנו בית המקדש?
הרב עזריאל אריאל | תשס"א
5 דק'
האבילות על החורבן
אבלות על החורבן בימינו?
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה

האבילות על החורבן

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ינון גרוסברג
הרב אורי שרקי
הרב יוסף צבי רימון
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב בני אלון
הרב שבתי סבתו
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב שלמה שושן
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו