בית המדרש

  • ספריה
  • למהלך האידיאות בישראל
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
אֲבָל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית, הַיִּשְׂרְאֵלִית, הִנָּן כָּל-כָּךְ מַתְאִימוֹת זוֹ לָזוֹ, עַד שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן מֻנָּח תָּמִיד גַּם כֹּחַ שָׁרָשֶׁיהָ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה. הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית בְּכָל-אֹפֶן נוֹשֵׂאת הִיא בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ אֶת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, וְהָאַחֲרוֹנָה לֹא תּוּכַל לְהִכָּחֵד מֵהַשְׁפָּעָתָהּ עַל אוֹתָהּ הָאֻמָּה, שֶׁהִיא מְקוֹם מְנוּחָתָהּ עַל הַמֶּרְחָב הַהִיסְתּוֹרִי הַכְּלָלִי, עַל-כֵּן תְּחַיֶּה בְּאֵיזוֹ צוּרָה גַּם אֶת הָרֶגֶשׁ הַלְּאֻמִּי, אֲפִלּוּ בְּמַצָּב יוֹתֵר יָרוּד וְכֵהֶה.

אנו ממשיכים ומעמיקים בניתוח הגלות. הנפילה הקשה שהייתה מנת חלקן של שתי האידיאות, הלכה והחמירה. המלכות הוסרה מעל כנה, ונותר לו רק הרגש הלאומי. רגשות אחווה וקרבת דם, עם לקט זיכרונות קולקטיביים. שותפות בגעגועים ובערגה לכל הטוב שהיה ואינו, וגם היצרפות כואבת בכור הסבל והרדיפות.

אֲבָל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית, הַיִּשְׂרְאֵלִית, הִנָּן כָּל-כָּךְ מַתְאִימוֹת זוֹ לָזוֹ, עַד שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן מֻנָּח תָּמִיד גַּם כֹּחַ שָׁרָשֶׁיהָ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה.
האידיאות מתאימות בשל היותן מבחינה מסוימת תאומות.

הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית בְּכָל-אֹפֶן נוֹשֵׂאת הִיא בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ אֶת הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית,
במידה מסוימת בתוך תוכה כוללת כל אחת מהאידיאות את חברתה. הלאומיות הישראלית טומנת בחובה את האידיאה הא-להית, אפילו אם בצורה מוקטנת: עדיין יש מקדש מעט, יש ברגש הלאומי גחלת א-להית שטרם כבתה. השותפות והאחדות שבאומה מחפשות את הביטוי הא-להי שלהן, בלימוד התורה, בקיום המצוות ובתקוות המשמעות לעתיד.

וְהָאַחֲרוֹנָה לֹא תּוּכַל לְהִכָּחֵד מֵהַשְׁפָּעָתָהּ עַל אוֹתָהּ הָאֻמָּה, שֶׁהִיא מְקוֹם מְנוּחָתָהּ עַל הַמֶּרְחָב הַהִיסְתּוֹרִי הַכְּלָלִי, עַל-כֵּן תְּחַיֶּה בְּאֵיזוֹ צוּרָה גַּם אֶת הָרֶגֶשׁ הַלְּאֻמִּי,
גם בכיוון ההפוך, האידיאה הא-להית עודנה מקרינה על האידיאה הלאומית, אף בחשכת הגלות, ומספקת לה כלים לבטא את הרגש הלאומי. בן העם היהודי מגדיר את עצמו ככזה בכך שהוא נשמר מחילול שבת, מקפיד על כשרות מאכליו ומתפלל בבית הכנסת. גם אלה סממנים לאומיים. ההקרנה הזו של האידיאה הא-להית על הלאומית מעניקה גם היא מקום אחיזה לרגש הלאומי -
אֲפִלּוּ בְּמַצָּב יוֹתֵר יָרוּד וְכֵהֶה.
עם כל תהליך החורבן והריסוק, הפיזור וההקטנה, עדיין קרובים השורשים של שתי האידיאות ואחוזים זה בזה. ובמקום שיש אידיאה אחת נמצאת גם השנייה.

יש כאן הגדרה ממצה של הרב למערכת היחסים בין האידיאות: האידיאה הלאומית היא מקום מנוחתה של האידיאה הא-להית על המרחב ההיסטורי הכללי. אלו יחסים של אור וכלי. ישנו מצע - העולם שמתפרס לפנינו כמרחב היסטורי כללי. כיצד יחול עליו אור האידיאה הא-להית? איך תשרה בו השכינה? על ידי קיומה של האידיאה הלאומית הישראלית בכל מקום וזמן שהוא. שם מגעה ואחיזתה במציאות. כך פועלת מערכת היחסים שבין שתי האידיאות.
פעולה זו קיימת הן בפסגות הגדוּלה והן במעמקי הגלות. על אף חורבן מלכותה של האומה הישראלית ופיזור בניה בין האומות, למרות דלדול שורותיה וכנגד כל הפגעים והמוראות שעברו עליה - נותרה האומה הישראלית מקום מנוחתה הבלעדי של האידיאה הא-להית. רק בה יכולה לחדור השראת השכינה בטהרתה, במידה המירבית האפשרית.
ממצב זה מושפעות כל שאר המדינות והממלכות, התרבויות והדתות. מערכות ערכים ודתות גדולות קמות ונופלות בהשפעת מערכת היחסים הזאת בין האידיאות. מגעיה של האידיאה הא-להית עם האידיאה הלאומית מופיעים בעולם כגלי רוח הנושאים עימם תחושות בשורה וייעוד למיליוני אנשים, אבל גם מפח נפש מעוד אמונה שהכזיבה. כוחה של האידיאה הא-להית עומד לה גם כאשר היא יורדת למציאות של רגש לאומי בלבד, אפילו במצבה היותר ירוד וכהה.

בהמשך נראה שיש מצב נוסף של הופעת האידיאה הא-להית, אך לא כשהיא מוגדרת כהשראת השכינה וכנוכחות א-להית, אלא כרובד גבוה של רעיונות ורוח נטולי מציאות וחיים. כלומר אידיאה אלהית המנותקת מכל מציאות לאומית כמו בדתות האוניברסליות - הנצרות, האסלם והבודהיזם.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il