ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

למהלך האידיאות בישראל פרק ג' שיעור שני

דף הבית ספריה אמונה כתבי הראי"ה למהלך האידיאות בישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה

למהלך האידיאות בישראל פרק ג' שיעור שני

מצב הירידה והפירוד בין האידיאות



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

אָמְנָם קָמוּ לָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶאֶסְפָה הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר-הַפְּלָאוֹת, גּוֹאֲלִים וּמוֹשִׁיעִים, אֲשֶׁר עֲזָרוּהָ עֵזֶר מְעַט וַיִּסְמְכוּהָ בִּנְפִילָתָהּ. וְלִפְעָמִים הוֹפִיעוּ גִּבּוֹרֵי אֵל, אֲשֶׁר כִּמְעַט הֵקִימוּ אוֹתָהּ הֲקָמָה אֵיתָנָה, וַיִּקְשְׁרוּהָ עוֹד בִּצְרוֹר-חַיֶּיהָ, בִּמְרוֹם הָאוֹרָה שֶׁל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. לָעַד לֹא יִשָּׁכַח מִזִּכְרוֹנָהּ אוֹתוֹ תּוֹר-הַזָּהָב שֶׁבִּפְרִיחַת יְמֵי שְׁלֹמֹה, בְּבִנְיַן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, בַּהֲדַר תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ וְעֹז-הַחַיִּים שֶׁהִתְגַּלָּה בּוֹ, בְּהַבָּעַת עֹשֶׁר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהַלְּאֻמִּית הַמְשֻׁלָּבוֹת זוֹ בְּזוֹ בְּהַתְאָמָה הַרְמוֹנִית, "וְקַיְמָא סִהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא". אָז, בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה, הַקְּצָרָה בְּכַמּוּתָהּ וְהָאֲרֻכָּה בְּאֵיכוּתָהּ, שָׁאֲפָה הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית רוּחַ חַיִּים מְלֵאִים, כְּפִי עֶצֶם טִבְעָהּ וְסִפּוּקָהּ הַפְּנִימִי, וַתִּינַק זִיו הֲדָרָהּ מֵהָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַטָּהוֹר. הָעֹשֶׁר הַלְּאֻמִּי וְחֹסֶן-כְּבוֹדוֹ הוֹסִיף יִפְעָה וְאֹמֶץ אֶל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא אָז בִּבְהִירוּתוֹ הַתֹּכֶן הַלְּאֻמִּי, וְהַמַּחֲשָׁבָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה בְּצוּרָתָהּ הַיִּשְׂרְאֵלִית הוֹעִילָה לְהַשְׁפִּיעַ חַיֵּי עֹנֶג, חַיִּים שֶׁל כָּבוֹד וְרוֹמְמוּת-רוּחַ לְכָל הַגּוֹי כֻּלּוֹ. וַיִּתְרוֹמֵם עַל בָּמֳתֵי הַשִּׁירָה הַחַיָּה הָאֱלֹהִית וְעַל מְרוֹמֵי פְּאֵר הַחַיִּים, הֲדַר הַגְּדֻלָּה הַלְּאֻמִּית וְזִיו הָאַהֲבָה הַטְּהוֹרָה וְהָרַעֲנַנָּה. "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר-הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר-הַשִּׁירִים - קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים".

בפיסקה קצרה סוקר הרב את כל תקופת השופטים, מהכניסה לארץ ועד ימי שלמה. את דוד המלך לא מזכיר הרב, כי שלמה הוא השיא של כולם, אפילו של דוד.

אָמְנָם קָמוּ לָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶאֶסְפָה הַהֶאָרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר-הַפְּלָאוֹת, גּוֹאֲלִים וּמוֹשִׁיעִים, אֲשֶׁר עֲזָרוּהָ עֵזֶר מְעַט וַיִּסְמְכוּהָ בִּנְפִילָתָהּ.

נאספה ההארה העליונה של דור המדבר. אותו הגילוי הגדול של הנסים היומיומיים נפסק, וכך ירדה האידיאה הלאומית עוד יותר אל הצורך והחיוב הגמור של חיי המעשה, של כיבוש וארגון בפועל. הצורך להתמודד עם חיי המעשה המלאים יצר, פירוד, מבוכה ושקיעה. ובאמת, מפעם לפעם קמו גואלים ומושיעים שלא נתנו לעם ליפול לגמרי, לא נתנו לפירוד להיות מוחלט וגמור. מפעם לפעם, בגלל הנסיבות, היה צורך להתאחד, להילחם ולהגן.
וְלִפְעָמִים הוֹפִיעוּ גִּבּוֹרֵי אֵל, אֲשֶׁר כִּמְעַט הֵקִימוּ אוֹתָהּ הֲקָמָה אֵיתָנָה, וַיִּקְשְׁרוּהָ עוֹד בִּצְרוֹר-חַיֶּיהָ, בִּמְרוֹם הָאוֹרָה שֶׁל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי.
גיבורי א-ל ונביאים. מצד אחד שמואל מהשופטים שהיה גם נביא, אולם מן הצד השני גם שמשון שהיה נזיר א-להים, גיבור שגם מביא כבוד וישועה. כל דמות וייחודה, וכשמשון גם שאול ודוד.
גם שלמה הוא אחד מאותם הגיבורים. צריך לזכור שאמנם הוא בנה את בית המקדש וזה היה נפלא, אבל סוף כל סוף המקדש נחרב. ההקמה הייתה נפלאה ואיתנה, אבל היא הייתה רק כמעט אותה ההקמה האיתנה שלא מאכזבת. כמעט, אבל סופה אכזבה ונפילה.

והדוגמה של שלמה הייתה נפלאה:
לָעַד לֹא יִשָּׁכַח מִזִּכְרוֹנָהּ אוֹתוֹ תּוֹר-הַזָּהָב שֶׁבִּפְרִיחַת יְמֵי שְׁלֹמֹה, בְּבִנְיַן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, בַּהֲדַר תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ וְעֹז-הַחַיִּים שֶׁהִתְגַּלָּה בּוֹ, בְּהַבָּעַת עֹשֶׁר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית וְהַלְּאֻמִּית הַמְשֻׁלָּבוֹת זוֹ בְּזוֹ בְּהַתְאָמָה הַרְמוֹנִית,
ארמון המלך מול המקדש. הכבוד של כל העמים לשלמה, ששרר אז במדינה, בארץ רחבה ועשירה, עם מקדש מפואר. היו עושר, הדר ותפארת, שררה התאמה בין האידיאה הא-להית, ובין המלכות, האידיאה הלאומית. גדולתו של שלמה הייתה מתוך שביקש מה' חכמה ולא עושר, חכמה שהיא השילוב בין האידיאה הא-להית ללאומית. הייתה בו היכולת לבנות את בית המקדש ולפאר אותו ולמרות זאת לא להמעיט את בית המלך - אלא ששניהם יהיו במרום הפסגה. בית המלך מואר בכבודו של המקדש, והמקדש מתכבד מגדולת בית המלכות - זו החכמה הגדולה, ההרמוניה.

"וְקַיְמָא סִהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא" 1 .
הרב מצטט את דברי הזוהר - שנתקיים הסהר בשלמותו. ישראל נמשלו ללבנה, כי מחזור הלבנה מזכיר לנו את ההיסטוריה היהודית. פעם הלבנה במילואה ופעם מתמעטת והולכת. וגם כשהיא מתמעטת והולכת ונעלמת מן העין וכאילו כבר אינה יותר, למחרת שוב היא מבצבצת ושוב היא הולכת ומתמלאת.

אָז, בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה, הַקְּצָרָה בְּכַמּוּתָהּ וְהָאֲרֻכָּה בְּאֵיכוּתָהּ, שָׁאֲפָה הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית רוּחַ חַיִּים מְלֵאִים, כְּפִי עֶצֶם טִבְעָהּ וְסִפּוּקָהּ הַפְּנִימִי, וַתִּינַק זִיו הֲדָרָהּ מֵהָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַטָּהוֹר.
האידיאה הלאומית, הלבנה, מוארת מן החמה שהיא האידיאה הא-להית. הלבנה במילואה ממצה את מלא היכולת שלה להיות מוארת על ידי החמה. מלוא היכולת הלאומית להתמלא מתפארת בית המקדש, המפעל הגדול והנפלא של ימי שלמה. וכיסא שלמה התחזק ונישא מתוך כוחו של המקדש.

הָעֹשֶׁר הַלְּאֻמִּי וְחֹסֶן-כְּבוֹדוֹ הוֹסִיף יִפְעָה וְאֹמֶץ אֶל הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא אָז בִּבְהִירוּתוֹ הַתֹּכֶן הַלְּאֻמִּי,
גדולתה של המלכות הוסיפה לוודאות האמת של תורת ה' בהופעתה הכבירה. היה ברור מהי הלאומיות ומהי מלכות ישראל. המקדש מול בית המלך.

וְהַמַּחֲשָׁבָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה בְּצוּרָתָהּ הַיִּשְׂרְאֵלִית הוֹעִילָה לְהַשְׁפִּיעַ חַיֵּי עֹנֶג, חַיִּים שֶׁל כָּבוֹד וְרוֹמְמוּת-רוּחַ לְכָל הַגּוֹי כֻּלּוֹ. - התאחדות העם ממש.
אנחנו יודעים שתקופת שיא זו הייתה תקופה קצרה, ועל כן אומר הרב שהיא הייתה בתחילת תקופת שלמה. שיר השירים הוא קודש קודשים, יחס התאמה בין האידיאה הלאומית לאידיאה הא-להית, בין כנסת ישראל לריבונו של עולם, האהבה מליאת להט, מליאת רצון של קרבה. חיפוש זה אחרי זה ושמחה רבה בעת הפגישה. אבל זהו רק שיר השירים שכתב שלמה בצעירותו, לאחר מכן נכתב משלי, ואחר כך קהלת 2 .
אנחנו יודעים ששלמה גם לקח נשים נכריות, עובדה שבתחילה נראתה כשולית וזניחה בתוך כל הזוהר הגדול, אבל אחר כך יצרה בעיות קשות. וגם האהבה שבשיר השירים, עם כל קודש-הקודשים של עצם האהבה, יש בה מתח של אי-שלימות. זאת אהבה שלא באה לידי מימוש מלא. גם בתוך הסערה העצומה הזו, והרצון של קרבה, עשייה וחיפוש, גם בתוך זה כבר נשמעים נימות וצלילים של פורענות שתבוא אחר כך. והיא אכן באה. אבל מכל תקופות האומה - מלכותו של שלמה היא התקופה הנפלאה והיפה ביותר, שאנחנו מביטים עליה בערגה. שם באה ההתאמה לביטוי המלא, יותר מכל מה שאנחנו זוכרים ויודעים בדברי ימינו.

וַיִּתְרוֹמֵם עַל בָּמֳתֵי הַשִּׁירָה הַחַיָּה הָאֱלֹהִית וְעַל מְרוֹמֵי פְּאֵר הַחַיִּים, הֲדַר הַגְּדֻלָּה הַלְּאֻמִּית וְזִיו הָאַהֲבָה הַטְּהוֹרָה וְהָרַעֲנַנָּה. "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר-הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר-הַשִּׁירִים - קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים" 3 .


^ 1. זוהר יתרו פה.
^ 2. סדר עולם רבה טו; שיר השירים רבה א; קהלת רבה א.
^ 3. ידיים פרק ג משנה ה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il