הדרישה שדרש הקב"ה מאברהם להקריב את בנו יחידו היתה בלא ספק הניסיון הגדול ביותר לאמונתו של אברהם. כשאברהם ויצחק יורדים מהר המוריה, חייהם ואיתם גורלו של העם היהודי משתנים לתמיד. העקדה נותרה הסיפור המרכזי בהיסטוריה היהודית ובייעוד של העם היהודי. זאת תזכורת קודרת לפגיעות שתמיד מלווה את עם ישראל. אמנם שרדנו אלפי תקופות של עקידה בהיסטוריה שלנו, אך תמיד היה להן מחיר כבד וכמעט תמיד הן השאירו אחריהן טראומה בעם היהודי.
מדוע מעמיד האלקים את אברהם בניסיון כזה ומדוע הוא כל הזמן מעמיד את העם היהודי בניסיונות כאלה? אלה שאלות שאין להן מענה של ממש. אך המצב הזה עודנו עובדה פשוטה ומציאות שנוכחת בחיינו תמיד, על אף שאיננה ניתנת להבנה.
בפרשות מאוחרות יותר של התורה נראה עד כמה יצחק מושפע מחוויית הכמעט-מוות שלו. היא שולטת באישיותו והופכת אותנו לחידתי ביותר מכל אבות העם היהודי. יצחק ניצל אמנם מהעקדה, אך החוויה גבתה מחיר עצום מנפשו ומנשמתו.
חז"ל מלמדים אותנו: "מעשי אבות סימן לבנים", והעקדה הפכה, בלי ספק, למוטיב שחוזר תכופות בהיסטוריה היהודית. אסור לנו להיות רואי שחורות בעניין מצבנו הנוכחי ועתידנו, אך חובה עלינו להיות מציאותיים וזהירים בכל הנוגע לקשיים שיש לנו כעת ולאלה שיבואו בהמשך.
יש שני עדים לחלק מדרמת העקידה - ישמעאל ואליעזר. הרשמים שלהם מהאירוע אינם מסופרים לנו בתורה עצמה. ישמעאל נשאר יריבו של יצחק וצאצאיו עד עצם היום הזה. צאצאיו של ישמעאל אפילו ניסו להחליף את יצחק באביהם ישמעאל כדמות המרכזית בדרמת העקידה. אך ההיסטוריה של צאצאי ישמעאל איננה מתאימה לדפוס העקידה.
בהיסטוריה, ישמעאל נשאר התוקפן, וההיסטוריה של האנושות הצדיקה שוב ושוב את תיאור דמותו בתורה, דמות של אדם רודף מלחמה וממורמר כל הזמן. זה לא אופי של אדם שחווה עקידה. ישמעאל מוכן להיות גיבור העקדה, אך לא לסבול את החוויה ואת הטראומה.
אליעזר עתיד למלא תפקיד חשוב בחייו של יצחק. הוא האדם שעליו מטיל אברהם למצוא ליצחק אישה מתאימה, והוא מבצע את המטלה בצורה מושלמת. אך אחר-כך הוא נעלם מהתמונה של הסיפור והייעוד של העם היהודי. יש חוסר רציפות באליעזר וצאצאיו שלא מאפשר לו או להם להישאר חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. יוצא, אם כך, ששני המשתתפים האחרים בסיפור העקידה חוזרים ממקום חווית העקידה בלי להיות מושפעים מהאירוע.
נראה שבהיסטוריה היהודית אלמוות ונצח הם דברים שאפשר להשיג רק כשחווים עקידה. זאת לא מחשבה נעימה, אך זאת מציאות מוכחת. הבה נקווה שהקב"ה לא יעמיד אותנו עוד בניסיונות של עקידה.
מדוע מעמיד האלקים את אברהם בניסיון כזה ומדוע הוא כל הזמן מעמיד את העם היהודי בניסיונות כאלה? אלה שאלות שאין להן מענה של ממש. אך המצב הזה עודנו עובדה פשוטה ומציאות שנוכחת בחיינו תמיד, על אף שאיננה ניתנת להבנה.
בפרשות מאוחרות יותר של התורה נראה עד כמה יצחק מושפע מחוויית הכמעט-מוות שלו. היא שולטת באישיותו והופכת אותנו לחידתי ביותר מכל אבות העם היהודי. יצחק ניצל אמנם מהעקדה, אך החוויה גבתה מחיר עצום מנפשו ומנשמתו.
חז"ל מלמדים אותנו: "מעשי אבות סימן לבנים", והעקדה הפכה, בלי ספק, למוטיב שחוזר תכופות בהיסטוריה היהודית. אסור לנו להיות רואי שחורות בעניין מצבנו הנוכחי ועתידנו, אך חובה עלינו להיות מציאותיים וזהירים בכל הנוגע לקשיים שיש לנו כעת ולאלה שיבואו בהמשך.
יש שני עדים לחלק מדרמת העקידה - ישמעאל ואליעזר. הרשמים שלהם מהאירוע אינם מסופרים לנו בתורה עצמה. ישמעאל נשאר יריבו של יצחק וצאצאיו עד עצם היום הזה. צאצאיו של ישמעאל אפילו ניסו להחליף את יצחק באביהם ישמעאל כדמות המרכזית בדרמת העקידה. אך ההיסטוריה של צאצאי ישמעאל איננה מתאימה לדפוס העקידה.
בהיסטוריה, ישמעאל נשאר התוקפן, וההיסטוריה של האנושות הצדיקה שוב ושוב את תיאור דמותו בתורה, דמות של אדם רודף מלחמה וממורמר כל הזמן. זה לא אופי של אדם שחווה עקידה. ישמעאל מוכן להיות גיבור העקדה, אך לא לסבול את החוויה ואת הטראומה.
אליעזר עתיד למלא תפקיד חשוב בחייו של יצחק. הוא האדם שעליו מטיל אברהם למצוא ליצחק אישה מתאימה, והוא מבצע את המטלה בצורה מושלמת. אך אחר-כך הוא נעלם מהתמונה של הסיפור והייעוד של העם היהודי. יש חוסר רציפות באליעזר וצאצאיו שלא מאפשר לו או להם להישאר חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. יוצא, אם כך, ששני המשתתפים האחרים בסיפור העקידה חוזרים ממקום חווית העקידה בלי להיות מושפעים מהאירוע.
נראה שבהיסטוריה היהודית אלמוות ונצח הם דברים שאפשר להשיג רק כשחווים עקידה. זאת לא מחשבה נעימה, אך זאת מציאות מוכחת. הבה נקווה שהקב"ה לא יעמיד אותנו עוד בניסיונות של עקידה.
