ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מתמיה מאד בפרשת זיווגו של יצחק שהאהבה הראויה בין איש לאשתו רשומה בתורה רק אחרי נישואיו: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה" (בראשית כד, סז). לכאורה לפי מושגי זיווגים שבימינו היה ראוי לרשום שאהב אותה בעת שהכיר אותה כשהביא אותה אליעזר לפניו, ועל סמך זה הסכים לקדש אותה? ועוד יותר קשה להבין, כיצד קבע אליעזר עם ההורים לקחת את רבקה לשם נישואין, ולא היתה ליצחק שום אפשרות לבחון ולבדוק אם להסכים או לא. כלום הוא סמך בעיניים עיוורות על מה שמישהו אחר בורר בשבילו? והרי מדובר על שותף אמיתי לכל שנות החיים, ואין כאן סתם קנין של רכישת חפץ?
רבי שמשון רפאל הירש דן בשאלה ראשונה הנ"ל ומביא מכאן סימוכין למנהג ישראל משך דורות רבים שלא בוחרים בת זוג לפי חשק ראשוני של תחילת היכרותם זה את זו. אלא מתבוננים בטיב מדות הטובות של האדם שמציעים לזיווג, ואהבה אמיתית בוא תבוא במרוצת הזמן, ככל שיתנהגו זה עם זו ביושר וכנות, בהגינות והתחשבות. זו לשונו: "אף זו תכונה אשר ב"ה לא ניטשטשה בזרע אברהם ושרה, יצחק ורבקה! ככל שהוסיפה להיות אשתו, כן גדלה אהבתו! כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין (רוב הנישואין) בישראל לא על יסוד התשוקה אלא על פי שיקול התבונה. הורים וקרובים נמלכים בעצמם אם הצעירים מתאימים זה לזו; משום כך גוברת האהבה ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. אך רוב הנישואין בעולם הלא-יהודי (נגמרים) [נחלטים] ע"פ מה שהם קוראים 'אהבה', ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובילות (הוספת המעתיק: ספרי רומנטיקה) הלקוחות מהחיים, כדי להיוכח מיד מה רבה שם התהום בין ה'אהבה' שלפני הנישואין לבין זו שאחריהם, איך הכל אחר כך תפל וחסר טעם, מה שונה הכל מתיאור הדמיון (תוספת המעתיק: שלקח שבי את העלם והעלמה בעת שהתרועעו זה עם זו לפני הנישואין). אהבה זו היתה עיוורת, ועל כל שעל בעתיד [באה] אכזבה. לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה'. שם החתונה איננו שיא הפריחה אלא השורש לאהבה" [העתידית]. עכ"ל
מדוע השתמש רש"ר הירש במלת "דמיון" לתאר אהבה עיוורת שלפני הנישואין? מפני כמה סיבות. פגישות קצרות הנערכות בין העלם והעלמה אינן מספקות מידע אמתי מה טיב האופי והתכונות הנפשיות של השני. והרי משך הפגישה כל צד "מציג" התנהגות נאותה, חביבה וחיננית. האמת יוצאת לאור רק בחיי יום יום, כאשר האדם נמצא בלחץ מפני עבודתו, או מפני צער גידול בנים, או מפני בעיות כלכליות. אז נוצצים החוצה פרטים לא חביבים של עצבנות, של כעס, של מרירות. כמו שכל עלם ועלמה מתייפים לקראת הפגישה בבגדים יפים, בטיפול קוסמטי ובחיוכים מקסימים, כך הם מכינים את אופי השיחה שתהיה על מי מנוחות, לכל משך זמן הפגישה. והא כיצד יבחנו זה את זו?
עוד בעיה כרוכה באופני ההיכרות שבימינו, הרי העלם והעלמה הם מחוסרי נסיון חיים. הם לא ראו מצבי מפח נפש אצל זוגות אחרים והם דנים לפי התרשמות ראשונית. באמת ההורים שלהם יותר מלומדי חיים ויוכלו לייעץ להם ממה ליזהר. אבל פעמים רבות הצעירים אוטמים את אוזניהם ומסרבים לשמוע הערות מצד המבוגרים מהם; אדרבה כועסים עליהם מפני כל התערבות. התפקיד של ההורים הוא לשלם את הוצאות החתונה, הבית והריהוט. אבל אוי ואבוי להם אם יביעו דיעה המנוגדת לדעתם של הצעירים. ולכן מתרבים מקרי הגירושין בזמננו, מפני אכזבות מרות שלאחרי תקופה ראשונה של הנישואין, והקסם כבר נשחק ומרגישים את עצמם מרומים.
גם הרב מלבי"ם עורר ביקורת על שינוי מנהג בני זמננו ממה שנהגו אבותינו. הוא מעיר כי אם בונים את יחסי הנישואין על חשבון מפוכח שהשני הוא למעלה ממדריגת בינוני, לא יבואו בני הזוג לידי אכזבה. אבל אם חושבים על השני שהוא מופלא בהצטיינות, בחכמה ובדעת, או שיא היופי והחן, ודאי שאח"כ בא מפח נפש מפני ציפייה שנתבדתה. נקצר כאן מלשונו: "מכאן תשובה למתלוצצים מאבותינו שהיה דרכם בקחתם נשים לבניהם חקרו רק על [טיב] המשפחה ועל הנהגת אביה ואמה ועל מדות הנערה. רק קודם הנישואין היה החתן רואה את פני הנערה [כלומר לכמה פגישות קצרות]. אבל נביטה צור מחצבתנו אברהם אבינו כשרצה לקחת אשה לבנו יחידו וכו' וכו'. וכתיב 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה' ואח"כ 'ויאהבה'. וכן היה מנהג ישראל בשבתם על אדמתם. ואהבתם היתה כנטיעת עץ אשר הוא מגרגיר קטן וע"י מים יתדבק בארץ, ובכל יום יגדל ויתעבה יותר. כן היתה אהבתם שבתחילה היתה רק זיק האהבה שתול על תלמי לבו, וע"י כשרון המעשה ניתוספה בו בכל יום אהבה. ונמצא שעיקר האהבה היתה נגלית רק אחר הנישואין" (מלבי"ם על דברים, תחילת פרק כד).
מה שהזכרנו שמתחתנים על דעת שבן הזוג הוא "בינוני פלוס" יש להבין מהמשך דברי המלבי"ם שם: "וגם השכל מחייב שטוב היה מנהג אבותינו, כי קודם הנישואין לא ידע האיש בבירור מזג האשה, וכן האשה [לא ידעה היטב מזג האיש]. לכן בהכרח היה אצלם ההסכם גם אם יהיה על דרך הממוצע [בינוני]. אבל כפי מנהג החדש [בימינו שרוצים להשיג רק את המופלא בחן, ביופי, בחכמה וכו'] יתלמדו הבנים מקודם איך לתפוס בלבבם זה את זו שיראו (י' מנוקדת פתח) זו לזה אהבה אשר אין על עפר יסודה [כלומר אין דומה לה בכל העולם] ורק במשלים ובמחזות על במות ישחק [ורק בהצגות תיאטרון או בסרטים]. ולכן כשיתוודע להם אח"כ שהטעו זה את זה, תתקרר האהבה מעט מעט עד שתהיה לאין ולאפס" עכ"ל.
ודאי האהבה מתרבה עם הזמן ככל שהם פועלים יחדיו בשותפות, ככל שהם יחדיו מטפלים בבעיות השעה. אם יש מדות טובות, כל שאר החילוקי דיעות שביניהם נחשבים לטפלים. לעולם אין תיאום "מאה אחוז". אם המשותף ביניהם מרובה בהרבה ממה ששונה ביניהם, המצב הוא טוב.
אדרבה, החילוקים שביניהם עוד בונים אותם. על הפסוק המפורסם "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח) ביאר הנצי"ב פשוטו של מקרא מה הוא "כנגדו"? זו לשונו: "הניגוד יהיה לעזר. שהרי מי שהוא כעסני ורגזני, אם אשתו עוד מסייעתו לכך, אע"פ שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה, אבל אח"כ כשסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים [למדורה]. מה שאין כן אם תהא מנגדתו מתחילה ותשכך כעסו ותפייס אותו, אע"פ שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו, מכל מקום היא העזר האמתי שאין למעלה הימנו" ("העמק דבר", שם, הרחב דבר). וגם מהר"ל כתב על נושא זה שהאהבה נוצרת בין איש ואשה כאשר כל צד מוצא השלמתו בזוגו ובזוגתו, שתשלים אותו בתכונות החסרות אצלו. ולכן מה שיש שינויים קלים ביניהם היא תופעה חיובית ורצויה.
בזמננו נוצרה בעיה גדולה שנותרו הרבה רווקים ורווקות עד גיל די מבוגר. לחלק יש הצדקה מנומקת מחמת שירות צבאי, או הזמן הנצרך ללימוד מקצוע וכו'. אבל חלק גדול מהבעיה הזו היא מפני בררנות יתירה. הרבה בחורים ובחורות ממתינים עד שיבוא מועמד עם "קליק", כלומר קסם חן "המדליק". גם אם אין אהבה במבט הראשון, ממתינים הרבה לקבל התרגשות לבבית, ליצירת "כימיה". ולכן דוחים הרבה אפשרויות המוצעות, כי מצפים להצעה "טובה יותר". אבל לפי דברי רבותינו גישה זו בטעות יסודה. צריכים לבדוק אם מרגישים נעימות בנוכחות של המועמד. צריכים לבחון אם יש שיחה טובה ביניהם, והסכמה ב"רוב" הנושאים. צריכים לבדוק אם יש למועמד "מדות טובות" (כמו שאליעזר חיפש אצל רבקה).
יש מקרים שהבחור או הבחורה מחכים בתוחלת לקבל הצעה התואמת "חלום נעורים" שלהם כשתיארו לעצמם את בן הזוג. אבל לצערנו, [א] ככל שממתינים יותר המאגר נהיה מצומצם יותר. ה' נתן חן טבעי לבני נוער בגיל מסוים. כאשר עוברים גיל זה, החן החיצוני פוחת, כח המשיכה אוזל. [ב] גם ככל שהאדם מתבגר יותר הוא יותר ביקורתי. הוא בקלות יתר מוצא פגמים בזה שמציעים לו. [ג] וככל שהאדם מתבגר יותר הוא פחות גמיש, הוא איננו מוכן להתפשר עם דיעותיו של הזולת. ונהיה לצערנו מעגל קסמים שככל שממתינים יותר, הסיכויים למצוא את "המודל הנכון" פוחתים והולכים כי משתנה קנה המדה אצל המחפש וזה מקשה עליו ליזום פעולה ולהחליט בחיוב.
צריכים אנו לשנות את עמדתנו לענין הקריטריונים שמחפשים בבן זוג. נכון שצריכים להיות מתונים ולבדוק היטב. אבל צריכים גם כן להיות גמישים ולהזדרז יותר. צריכים לדעת כי אי אפשר לברר לגמרי, וצריכים יותר בטחון ברחמי ה' ולהאמין שה' מזווג זיווגים. כן צריכים על כך תפילה לבבית. מפני צירוף כוחות הנפש הללו שולח ה' את ברכתו.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תיקון ימי השובבי"ם
לאן נעלמה האמת?
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
