"ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' את משה". - לא כדרך שמשה ציוהו, לעשות את הארון ואח"כ את המשכן, אלא כדרך שציוה ה' את משה - לעשות את המשכן ואח"כ את הארון, באמרו אל משה: ארון זה שאני עושהו היכן אכניסו!? ואמנם משה שבחהו: בצלא-ל היית!
ברם כשנעמיק לחשוב נראה לנו שהדרך שציוהו משה הן היא המעשית. המשכן לא הוקם אלא אחרי שנגמרו כל הכלים, כפי שאנו קוראים בתורה: "ויביאו את המשכן אל משה, את האוהל ואת כל כליו", ומשה הוא זה שהקים את המשכן, אם כן מה הועיל בצלאל בזה שהוא עשה את המשכן ואח"כ את הארון וכליו מתוך דאגה: "כלים שאני עושה להיכן אכניסם".
והן הקב"ה באמת ציוהלעשות קודם את המשכן ואח"כ את כליו, דבר שלכאורה אינו מתאים למציאות המעשית כפי שהיא היתה לבסוף, מה רצה ללמדנו בזה? - אולי בא בזה רמז למה שלימדונו רבותינו: "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", ולא רק מפני ש"אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" כי "לפום צערא אגרא", אלא עלינו לתת משקל שוה לכל ציווי וציווי של הקב"ה. המצוות ניתנו כדי לצרף אותנו, הם ניתנו כדי "לזכות את עם ישראל". נכון שקדושתו של הארון וחשיבותו גדולה מאד, הן מעליו, מבין שני הכרובים, היה הגילוי אל משה והדיבור האלוקי איתו, אבל כשם שהקמח קודם לתורה, מפני שבלי זה אין האדם מסוגל ללמוד, הגם שהתורה חשובה יותר - כך בנינו של המשכן קדם לארון.
(התשנ"ז)