ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שידוכים נישואין ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית חיי שרה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשס"ט

שידוכים נישואין


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

למה כל כך הרבה גמלים?
בפרשה זו אנו רואים שהשליח של יצחק ואברהם מחזר אחרי רבקה עם עשרה גמלים והרבה אמצעים כלכלים "כל טוב אדוניו בידו" "שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו". הסיבה היא ברורה, אליעזר צריך להוציא את רבקה מהבית של לבן שנחשב יותר רע מפרעה הרשע. לצורך זה עושה אליעזר רושם רב באמצעות הגמלים המשובחים של בית אברהם. משל של ימינו היינו אומרים שאליעזר בא עם עשר מכוניות פאר, מחנה אותם ברחוב המרכזי של העיר ומתחיל לצחצח את הפנסים שלהם. כל בטלני העיר היו מתרכזים סביבו ומתלהבים. זה בדיוק מה שעושה אליעזר.
"וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת".

כולם מתרכזים סביבו. הוא עושה את הרושם הדרוש ולבן אוכל את הפתיון עם הקרס.
"וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן: וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן: וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים"

העיקר הגמלים.
בפרשה זו מוזכרים גמלים יותר מכל פרשה אחרת בתורה. שמונה עשרה פעמים. בכל התורה כולה מוזכרים גמלים רק עוד שמונה פעמים. יש פה עניין מיוחד להרשים את לבן בעושר גדול ולסנוור את עיניו, שלא יכשיל את הבניין האמיתי של בית ישראל הנבנה על ידי רבקה.

אברהם יודע – ואליעזר מחפש
יש בפרשה הזו עוד עניין מאוד מיוחד. כשאברהם חוזר מהעקדה כתוב
"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ,, וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה וכו'.

מביא רש"י שם (כב כ) "בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים. היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בישרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו. וזהו "הדברים האלה" - הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה".
אם כן אברהם כבר יודע מי היא בת זוגו של יצחק בנו. למה הוא לא אומר לאליעזר לך ותביא את רבקה? היא בת זוגו של יצחק! למה הוא שולח אותו לארצו ולמולדתו ונותן לו את כל אוצרותיו בידו. למה הוא קצת מתווכח עם אליעזר. מה יקרה אם הוא לא ימצא אותה. שיגיד לו פשוט "אני כבר יודע מי היא, קוראים לה רבקה, היא בת בתואל וכו'.
התשובה הפשוטה היא שהעולם לא מתנהל על פי ידיעות משמים. צריך להגיע לכל דבר בדרכים הארציות שלו. צריך אדם לחזר אחרי אשתו למרות שהם נקבעו כבר לפני לידתו. ובגמרא (מועד קטן יח:)
"אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת - קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב, אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת - קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי, בַּיִת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, אֵשֶׁת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי".

כבר ביצירתו של האדם אשתו מחוברת אליו. ובגמרא (במסכת קדושין ב:)
"תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה, (דברים כב) "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה", וְלֹא כְּתִיב, "כִּי תִלָּקַח אִשָּׁה לְאִישׁ"? מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחַזֵּר עַל אִשָּׁה, וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְחַזֵּר עַל אִישׁ. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה, מִי חוֹזֵר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ!

צריך להתפלל על האשה כמו שהתפלל יצחק מנחה ויצא יצחק לשוח בשדה. צריך לחפש אחריה. האשה צריכה להסכים. צריך יצחק לרצות את רבקה. כך יהיו הנישואים כפי שבאמת נקבע מראש ארבעים יום לפני שנולד יצחק.

מה יותר חשוב: האדם או האדמה?

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם" (כד ג).

זו אחת השאלות הקשות שאליעזר שואל את אברהם: האם כדי להקים את עם ישראל מותר לוותר על מגורים בארץ ישראל? האם אתה אברהם לא רוצה לקחת אשה טובה ליצחק. הלא אתה רוצה שעם ישראל יקום מזרע קודש, ממידות טובות ולא מזרע כנען הארור? אם האשה לא תרצה לעלות לארץ ישראל. האם להעדיף את ההתיישבות בארץ ישראל ולקחת אשה פחות טובה. או להעדיף את טובת העם ולצאת מארץ ישראל?
השאלה של אליעזר היא שאלה מכשילה. האם אברהם יכול לומר לו שהוא מוותר על המשך עם ישראל שיהיה עם מזרע קודש? השאלה הזאת נשאלת גם היום על ידי אישים שונים: מה יותר חשוב אדם או אדמה? כולם בודאי יגידו חיים יותר חשובים מאדמה. בזה הם אומרים לנו תוותרו על הארץ ויהיה טוב לעם ישראל. יהיה שקט, יהיה שלום, יהיה מזרח תיכון חדש.
מה ענה אברהם לשאלה המכשילה של אליעזר? "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". האם אברהם מעדיף את המגורים בארץ ישראל על הקמת עם ישראל? לא ולא. הוא אומר לו: יש אלוקים. והוא ציווה על שניהם, גם על הקמת העם וגם על מגורים בארץ. אלוקים יודע ששניהם הולכים יחד ולא אחד נגד השני. כמו עץ והאדמה שלו. אם יציעו לך רק אחד משניהם מה תאמר? האם תוותר על האדמה או על העץ?
את התשובה הזאת קיבלנו כשוויתרנו על הארץ למען שלום. למען העם. ויתרו על האדמה והעץ החל להתייבש. ויתרנו על ארץ ישראל ועם ישראל נפגע אנושות באלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, אלפי משפחות הרוסות כואבות ומדממות. כנראה שאין אפשרות לוותר על הקרקע ולהצמיח את העץ. אלוקים ברא את שתיהם ויצר את ההתאמה בניהם. כל הפתרונות שאומרים לוותר על הקרקע או לוותר על העץ שניהם מביאים את חורבנו של העץ. צריך פתרון שמשאיר גם את הקרקע וגם את העץ.
זה שאומר אברהם לאליעזר: אם אתה מאמין באלוקים – אין מציאות של עם ישראל בלי ארץ ישראל.
"ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם".

נישואי תערובת
בפרשה זו אנו גם לומדים כמה חמורים נישאי תערובת עם מי שאינו מתאים לבנין עם ישראל. כך אומר אברהם לשליח.
"וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד).

פעם סיפר הרב שהיה בארצות הברית ובא אליו זוג וביקש ברכה לנישואין שעתידים להיות תוך זמן קצר. הרב הסתכל עליהם ושאל את הבחור מאיזה עדה אתה? אמר לו: חלבי סורי. שאל את האשה: מאיזו עדה את? ענתה לו: אני קתולית.
נשא הרב את עיניו, התבונן לשמים כמה דקות. בנתיים הזוג ציפה צפייה דרוכה. עצם הרב את עיניו ולבסוף אמר לזוג: בחנתי את העניין וראיתי שאתם לא מתאימים, יהיו לכם הרבה מריבות. אתם לא זוג משמים. אחר כך הרב פנה לבחורה ואמר לה: מגיע לך בחור הרבה יותר טוב מהבחור הזה. הזוג קיבל את התשובה הלא צפויה ויצאו מהחדר, תוך כדי היציאה אמרה הבחורה לבחור: יהודי מלוכלך, אתה שומע מה שהרב אמר. אני יותר טובה ממך. מגיע לי בחור הרבה יותר טוב. נפרדה ממנו בטריקת דלת והלכה לה.
זמן קצר אחר כך הגיע אביו של הבחור עם בנו שדמעות על עיניו, ואמר לרב בטרוניה: מה עשית? הבחור כבר זמן רב לא מוצא את זיווגו, סוף סוף הוא מצא את מה שמתאים לו. למה אמרת להם להפרד. למה אמרת לה שהיא יותר טובה ממנו. אמר לו הרב: הסתכלתי בשמים וראיתי שזה לא שידוך טוב. הם יריבו. ילכו לבתי משפט, יריבו על הילדים. אתה צריך את כל הצרות הללו. לא תוכל לראות את הנכדים שלך, הם ילכו לכנסיה קתולית ולא תוכל לעשות דבר.
האבא לא השתכנע. אמר הרב לבחור תגיד לאבא שלך מה היא אמרה לך כשיצאת מכאן. סיפר הבן שאמרה לו שהוא "יהודי מלוכלך". נעלב האבא שהיה מחשובי הקהילה ואמר לבנו: לא יכול להיות, אין פה דברים כאלה באמריקה. כולם שווים. היא משכילה, לומדת רפואה באוניברסיטה. אנחנו באמריקה אומה אחת, ושאר דיקלומים. אמר לו הרב: מכאן תלמד שתמיד צריך להתבונן בתוך תוכם של האנשים. לא רק במה שהם אומרים. במיוחד בעיניני נישואין.
לסובבים אותו אמר הרב: אתם חושבים שראיתי בכוכבים או שהמלאכים גילו לי. לא ולא. זה דבר אלוקים ממש. ישירות ממנו. כך הוא כתב לנו בתורה, וזה הרבה יותר אמין מכל צפייה בכוכבים או לשמוע כל מלאך אחר מדבר:
"וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד). "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר" (דברים ז).

הרב סיפר שלסיפור הזה היה גם סוף טוב. הבחורה עזבה את הבחור. הבחור נסע לארץ ישראל כדי להירגע מהניתוק הכואב. תוך חודשים ספורים הוא מצא בחורה ישראלית גם לומדת רפואה. בא יחד איתה אל הרב שיראה אם האשה הזאת היא באמת הזיווג שלו. הרב התבונן בעניין ואמר לו: זה ממש הזיווג שלך!. אמר הבחור לרב: אם כן, בבקשה תערוך לי את החופה.

הרחקה מנכרי – הרחקה מנישואי תערובות
פעם היה תכנית של בתי ספר לקרב בין יהודים לגויים. היה אז שר החינוך יצחק נבון והרב אבא היה הרב הראשי. אמר לו הרב שזה אסור בתכלית. שאל אותו יצחק נבון הרי שנינו גדלנו בעיר העתיקה והיה לנו יחסי שכנות טובה על הערבים.
אמרי לו הרב: היה יחס של כבוד, אבל מעולם לא היה יהודי אוכל בבית של ערבי. לא היה מתחתן עם הבת שלו. לא לומד איתה ולא משחק איתה. הם בשלהם ואנחנו בשלנו. אם היה חלילה קשר כזה גם הגויים וגם היהודים היו רואים בזה אסון.
השר הזה היה חכם בעיניו וחשב שהוא יודע מה יותר טוב לעם ישראל ומה יביא שלום בין היהודים לשכניהם הערבים ועשה מפגשים כאלה להרבות "שלום אהבה ואחוה". מיד מיד אחר המפגשים הללו התחילה האינתיפאדה הראשונה, בעקבותיה בא "הסכם השלום" של אוסלו. שמאז שהוא פרץ אין אפשרות להסתובב בעזה או בשכם. אחרי שפרץ השלום גם כשמסתובבים בירושלים צריכים תפילה לא להפגע. והכל התחיל ממפגשים אלו.
לכן אסרו חכמים לאכול לחם שאפה אותו נכרי. אסור חלב שחלב אותו נכרי. אסרו אוכל שבשל אותו נכרי. אסור לשתות יין שנגע בו נכרי, אסור לשתות בירה של נכרים - אם זה בפאב שלהם. לא רק בירה ומשקאות חריפים בלבד. יש מקרים שאפילו מים אסור לשתות אצל נכרי אפילו אם המים הללו הם בהשגחת הבד"ץ. הכוונה לחתונה של נכרי שאסור לאדם לשבת שם ולאכול אוכל אפילו אוכל ארוז וסגור וכשר בהשגחה הכי טובה. במקרה שאדם חייב לבוא לברך מדין דרכי שלום – תבוא, תגיד "מזל טוב" ותלך. אבל אם תשב שם - אתה עלול למצוא שהבת שלך הכירה איזה גוי אחד מהמוזמנים בזמן שאתה מברך ברכה אחרונה על כוס המים בכוונה רבה.
כל ההרחקות הללו נועדו למנוע מעם ישראל את הקרבה לנכרים שלא יבואו מתוך הקרבה הזאת לנישואין חלילה ויאבד בית ישראל. ובאמת כל אחד יכול לראות שקהילות שנזהרו בהלכות הללו ניצלו מנישואי תערובות וקהילות שזלזלו בהלכות אלו והקלו בהם רבו בהם נישואי התערבות.
בימינו יש בחו"ל מכה של נישואי תערובות עם נוצריות. ובארץ יש מכה של יהודיות שערבים לוקחים אותם לכפריהם. בתחילה הם מבטיחים להם עולם ומלואו, אחר כך הם לוקחים אותם לכפרים שלהם, נושאים בדרך כל אשה שניה מוסלמית על האשה הראשונה היהודיה. מבזים את היהודיה, מכים ומשפילים אותה עד עפר. את הילדים הם לוקחים ומחנכים בדרך של האיסלם, וכמה פעמים סיפרו לי שיש ילדים של יהודיות שהם זורקי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות של יהודים. כי כך חינכו אותם.
יזכרו לטוב יד לאחים שתורמים הרבה למען הבנות היהודיות הללו. אבל כל אחד צריך להזהר בזה כי גם משפחות חרדיות שהביאו לבית שלהם פועל ערבי ליסוך כמה שקלים, מצאו פתאום את הבת שלהם הולכת איתו לכפר שלו ופנו לעזרה להציל את הבת שלהם מידו תרתי משמע .

מנהג לקרוא לחתנים "ואברהם זקן"
כותב רבינו בחיי על הפרשה (בראשית פרק כד פסוק ג) שצריך להזהר בנישואים עם נוכריות שאפילו שלמה המלך החכם מכל האדם נכשל בזה. שנשא לשם שמים "נשים נכריות שנשא עמוניות מואביות צידוניות חתיות, שהעיד עליו הכתוב (מלכים א יא) נשיו הטו את לבבו.
על כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא פרשה זו לחתן ביום חתונת להזכיר העם שיזהר בנשואיו, ושלא יקח אשה לשם יופי, שהרי הכתוב אומר (משלי לא) שקר החן והבל היופי, ולא לשם ממון, כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר. לפי שהוא נכשל ונענש בכל אחת ואחת משלש כוונות אלו, אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע אחר משפחת האם, כי כן טבע ביין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו" לכן נדבר על בחירת בן זוג.

מה צריך לחפש בבן או בת הזוג?
מדות טובות - הַטִּי נָא כַדֵּךְ
לפי הסיפור של אליעזר אנו יודעים שהדבר הראשון שצריך לחפש בבן הזוג הוא מידות טובות. וכך כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יט הלכה יז) שהדרך העיקרית לדעת איזה משפחה היא מזרע ישראל ואיזה משפחה התערבבו בו פסולי יחוסין זה לפי ההתנהגות שלהם:
"כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה. ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר - חוששין להן וראוי להתרחק מהן שאלו סימני פסלות הם. וכן הפוסל את אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים - חוששין לו שמא ממזר הוא. ואם אמר להן שהם עבדים - חוששין לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן כל מי שיש בו עזות פנים, או אכזריות, ושונא את הבריות, ואינו גומל להם חסד, - חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה: ביישנין רחמנים וגומלי חסדים. ובגבעונים הוא אומר: והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה". (ולשון הזה בשו"ע אבן העזר סימן ב ב).

משפחה טובה - לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי
בשולחן ערוך (אבן העזר ב ו): "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ".
צריך לדעת שמשפחה של הבן\בת זוג משפיעה מאוד על החיים של האדם. לא רק בגלל שהם קשורים לבני הזוג בכל השמחות ובכלל החיים. אלא בגלל שהחינוך שהאדם קיבל בבית נשאר בו ומשפיע עליו מאוד, למרות שהוא בהחלט יכול לתקן עיוותיו מבית הוריו.
ובגמרא במסכת בבא בתרא (קי.):
"אָמַר רבִּי אֶלְעָזָר, לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בְּטוֹבִים, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה שֶׁנָּשָׂא בַת יִתְרוֹ - יָצָא מִמֶּנּוּ יְהוֹנָתָן. אַהֲרֹן שֶׁנָּשָׂא בַת עַמִּינָדָב - יָצָא מִמֶּנּוּ פִּנְחָס. וּפִנְחָס, לָאו מִיִּתְרוֹ אַתִּי? וְהָכְתִיב, (שמות ו) "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה", מַאי לָאו דְּאַתִּי מִיִּתְּרוֹ - שֶׁפִּיטֶּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים? לָא, דְּאַתִּי מִיּוֹסֵף - שֶׁפִּטְפֶּט בְּיִצְרוֹ. וַהֲלֹא שְׁבָטִים מְבַזִין אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים: רְאִיתֶּם בֶּן פּוּטִי זֶה - בֶּן שֶׁפִּיטֶּם אֲבִי אִמוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִשְׂרָאֵל? אֶלָּא, אִי אֲבוּהּ דְּאִימֵּיהּ מִיוֹסֵף - אֵימַא דְּאִימֵּיהּ מִיִּתְרוֹ, וְאִי אֲבוּהּ דְּאִימֵּיהּ מִיִּתְרוֹ - אֵימַּא דְּאִימֵּיהּ מִיּוֹסֵף, דִּיקָא נַמִי דִּכְתִיב, "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" - תְּרֵי, שְׁמַע מִינָא.
אָמַר רָבָא, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִבְדוֹק בְּאַחֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות ו) "וַיִּקַח אַהֲרֹן אֶת אֶלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר, "בַּת עַמִּינָדָב", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, "אֲחוֹת נַחְשׁוֹן"? מִכָּאן לְנוֹשֵׁא אִשָּׁה, שֶׁצָרִיךְ שֶׁיִּבְדוֹק בְּאַחֶיהָ. תָּנָא, רוֹב בָּנִים דּוֹמִים לַאֲחֵי הָאֵם".

לכאורה אם יצחק היה הולך על פי הכלל של רבי אלעזר הוא לא היה מתחתן עם רבקה שהיא בת בתואל. שהם לא טובים. ואם היה הולך על פי הכלל של רבא לא היה מתחתן כי היא אחות של לבן. ואפשר לתרץ ולומר שבעולם של אותם ימים לא היו יותר טובים. מה לעשות? ואמת כשאליעזר הביא את רבקה בתחילה ליצחק הוא לא רצה בה. אמר בת בתואל, אחות לבן איני רוצה בה. אמר לאליעזר תחזיר אותה. אמר לו אליעזר: המים עלו לקראתה. עשיתי נסיון וראיתי שהיא מה שמתאים לך. ענו לי כהוגן. אמר לו יצחק: מצטער. אני לא סומך על סגולות כאלה. אין בהלכה מים עלו לקראתה. יש יבדוק באחיה.
אמר לו אליעזר: בסדר. מחר אני מחזיר אותה לביתה. מכניס יצחק את רבקה לאהל שרה אמו לשינת לילה לפני שמחזירים אותה לביתה והוא רואה שהנר דולק כמו בבית המקדש. מערב עד ערב. החלה נשארת טריה כמו בבית המקדש כמו שהיה אצל שרה אימו שהיתה שרויה שכינה באוהל שלה. מעבר לזמן. הלחם לא מתקלקל. וגם הענן קשור על האוהל ממש כמו שראינו אני ואבא אברהם בהר המוריה ענן קשור על ההר. נבהל יצחק אמר כשאימי שרה נפטרה לא ראיתי קדושה כזאת עד שבאת זאת אחות לבן בת בתואל. החליט לשאת אותה לאשה.
בבוקר בא אליעזר פגוע ליצחק ואומר לו תן את האשה אני מחזיר לארם. אומר לו יצחק התחרטתי ואני רוצה לשאת אותה לאשה. אמר לו אליעזר: מאוחר מידי. אני כבר נוסע הנה הגמלים כבר קשורים. לא נגמר הויכוח עד שהלכו לאוהלו של אברהם אבינו שכבר יודע שהיא היא הזיווג של יצחק. רואה אברהם את הגמלים ומבין מה הויכוח אומר לאליעזר מה אתה רוצה כדי לשתוק. אמר לו: להכנס חי לגן עדן. אמר לו אברהם מובטח לך. וכך הווה שהוא אחד מעשרה שנכנסו חיים לגן עדן.
סוף דבר אין כתוב כאן שלא ישא אשה אם אחיה לא צדיקים. שהרי גם פנחס לוקח את בת יתרו למרות שהמשפחה שלה לא משהו. אבל כמו שהגמרא אומרת יש שם שני יחוסים מצד אחד יוסף ומצד שני יתרו וזה מועיל לו.

אהבה - וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
בגמרא מסכת קידושין דף מא/א "אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה. שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך". במילים אחרות אדם צריך לראות שהאשה טובה בעיניו. אם היא לא מוצאת חן בעיניו - איך תחול פה אהבה? ואם אדם נושא אשה שהוא לא אוהב אותה. הוא פוגע גם בו וגם בה וגם בילדים. ולפי דברי האר"י ז"ל עיקר הציווי של "ואהבת לרעך כמוך" הוא באשתו של האדם.
לכן אסור לאדם או לאשתו לעשות במהלך הנישואים מעשים שעלול לגרום לאשה או לבעל להתגנות אחד בעיני השני. שמצוות "ואהבת רעך כמוך" היא יסוד התורה כולה – והיא מתקיימת בעיקר באדם עם אשתו. לכן צריך מאוד להשתדל מאוד בעניין זה.

צניעות יראת שמים - וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס
בספר משלי בפרק של אשת חייל כתוב (לא)
"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ".

וכמו שראינו קודם יש חשיבות ליופי של האשה שתהיה נאה בעיניו. אבל הרבה יותר חשוב זה היראת ה' של האשה.
צריך לראות היטב שדרך החיים שלכם שווה או יכולה להשוות. אם הבעל לא שומר מצוות או האשה, כמעט שאי אפשר לקיים יחד חיי משפחה. ואם מקיימים - גורמים צער ובלבול גדול לילדים. לכן צריך לכתחילה להתחתן אם אשה שדומה לו, או שקרובה אליו שיכולים להשתוות. ולא יאמר אדם לעצמו "אני אסתדר" שלצערינו קשה מאוד להסתדר כשאחד בכיוון אחד והשני בכיוון אחר.
צריך לבדוק היטב אם התוכניות שלכם לעתיד מתאימות או משלימות? האם אתם מסכימים על הכיוון של החיים שלכם? האם יש הסכמה על מקום מגורים? על דרך לפרנסה? האם יש התאמה בכיוון חינוך הילדים? צריך לראות אם בן\בת הזוג שלכם מאמין? האם הוא מתפלל? איך הוא מדקדק בקיום מצוות? באיזה רצינות הוא עושה את זה? האם זה מתאים למה שאתם עושים ודורשים מעצמכם?
לפעמים נפגשים על בעלי תשובה שעומדים במדרגה יותר מצדיקים גמורים. אבל צריך לראות האם העבר הקרוב של בן\בת הזוג שלכם מתאים לתוכנית שלכם. למרות הסיפור של רחל ורבי עקיבא, לא בונים חתונה על הבטחות "שיהיה בסדר". צריך לראות כבר עכשיו את ההתחלה של התיקון כמו שראתה רחל אשת עקיבא שהוא "מעולה וצנוע" ויש לו מסירות להתמיד בלימוד תורה.

בריאות - וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד
כתוב בשו"ע (אבן העזר סימן ב ז) "לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין. ולא ממשפחת נכפין. והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם לידי כך". דהיינו לא ישא אשה שיש לה איזה פגם גנטי שעלול לבוא לידי ביטוי בילדים שיוולדו בעלי מומים. ומותר לאדם לשאול על כך ואין בזה חשש של לשון הרע. אם עושים זאת בדרך של אמת ולא בלי זהירות. אם מקפידים לומר רק את האמת שיודעים בבירור ולא שמועות או הערכות לא מדוייקות. ואם יש חשש לבדוק אצל מכונים מוסמכים לראות כמה סיכוי יש שהפגם הזה יעבור גם לילדים.

גיל נישואין
הגמרא במסכת קידושין מספרת
ש"מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא בִּדְרַב הַמְנוּנָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כִּי אָתָא, חַזְיֵיהּ דְּלָא פָּרִיס סוּדְרָא. אָמַר לֵיהּ, מַאי טַעֲמָא לָא פְּרִיסַת סוּדְרָא? אָמַר לֵיהּ, דְּלָא נָסִיבְנָא, וְהַדְרִינְהוּ לְאַפֵּיהּ מִינֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, חָזִי דְּלָא חָזִית לְהוּ לְאַפָּאִי עַד דְּנָסְבַת. רַב הוּנָא לְטַעֲמֵיהּ - דְּאָמַר, בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה - כָּל יָמָיו בַּעֲבֵרָה. "בַּעֲבֵרָה", סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אֶלָּא אֵימָא, כָּל יָמָיו בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה. אָמַר רָבָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לָאָדָם - מָתַי יִשָּא אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ עֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא, אוֹמֵר, תִּפַּח עַצְמוֹתָיו (של אותו האיש). אָמַר רַב חִסְדָּא, הַאי דַּעֲדִיפְנָא מֵחַבְרָאי - דְּנָסִיבְנָא בְּשִׁיתְּסַר, וְאִי הֲוָה נָסִיבְנָא בְּאַרְבֵּיסַר, הֲוָה אֲמִינָא לַשָּטָן, גִּירָא בְּעֵינָיךְ. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמִי, אַדְּיָדָךְ עַל צַוְּארֵיהּ דִּבְרִיךְ - מִשִּׁיתְסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. וְאַמְרֵי לָהּ, מִתַּמְנֵי סְרֵי עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כְּתַנָּאֵי, (משלי כב) "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ", רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר, מִשִּׁיתְסַר וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְחַד אָמַר, מִתַּמְנֵי סְרֵי וְעַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע".

ובשו"ע אבן העזר (סימן א א)
"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות, וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל:
הגה "אָמַר רַבִּי תַנְחוּם אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי, כָּל אדם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה. בְּלֹא שִׂמְחָה, דִּכְתִיב, (דברים יד) "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ". בְּלֹא בְרָכָה, דִּכְתִיב, (יחזקאל מד) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ". בְּלֹא טוֹבָה, דִּכְתִיב, (בראשת ב) "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ".
בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי, בְּלֹא תוֹרָה, וּבְלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תוֹרָה, דִּכְתִיב, (איוב ו) "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי". בְּלֹא חוֹמָה, דִּכְתִיב, (ירמיה לא) "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר". רָבָא בַר עוּלָא אָמַר, אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, דִּכְתִיב, (איוב ה) "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" וְגוֹ'.

ולא נקרא "אדם". וכיון שנשא אשה - עונותיו מפקפקים. שנאמר: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה'": אין מוכרין ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה".
ועוד שם.
"מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. בשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו עשרים שנה ואינו רוצה לישא – בית דין כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר".
בימינו לא כופים על זה אבל הרב תמיד אומר שההלכה נשארת אפילו אם לא כופים על כך.

הפרש גילים
בדרך כלל נוהגים לשאת אשה יותר צעירה בשנה שנתיים כמו שאומרת הגמרא יבמות (סג.) בשם רב פפא: "נְחוּת דַּרְגָּא - וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא - וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינָא". רד רק דרגא אחת. אבל אין זה מעכב כלל. ואפשר שהבחור יהיה יותר צעיר ואפשר שהבחורה תהיה יותר צעירה ובלבד שלא יהיה בניהם הפרש גדול של שנים.
בשו"ע (אבן העזר סימן ב ט) כתוב: "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות". ואע"פ שכעת הם מסתדרים טוב בינהם, אין לנישואין הללו תקווה גדולה כי אחרי כמה שנים יתרחקו בניהם בני הזוג והרי זה גורם להם קלקול גדול כפי שכותב השולחן ערוך.

דברים חשובים שאינם קובעים
דעת ההורים
מצוות כיבוד הורים היא אחת מעשרת הדברות. אבל אם ההורים רוצים בשביל אדם בחורה טובה וליבו לא נמשך אליה, או שליבו נמשך לבחורה אחרת טובה, כותב בעל השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ סעיף כה ברמ"א): "אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב".
מקור ההלכה הוא במהרי"ק (בשורש קס"ז /קס"ו/). שכתב שכיבוד אב הוא "משל אב" "כל שכן הכא שהוא דבר השייך בצערא דגופא להניח האשה אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך. ועוד דקרוב הדבר בעיני להיות כמצווה לעבור על דברי תורה שהרי אמרו רבותינו ז"ל אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה".
ומה שכתב גאון עוזינו ובתפארתנו בספר תורה לשמה (סי' רס"ו) "שמדין כיבוד אב הבת צריכה לשמוע בקול אביה אם ציוה אותה לא להתחתן" זה רק בילדה קטנה שרוצה להתחתן, ובזה אם אביה אמר לה לא להתחתן, צריכה לשמוע בקולו אלא אם כן יש חשש הלכתי, ולחינם הקשה עליו הגאון בשו"ת ציץ אליעזר (טו לד). שחשב שבכל גיל הדין כך, ולא היא.
לפי זה אם אדם ציווה את אשתו או את משרתיו לא לתת לבן לשאת את פלונית או לבת לשאת את אלמוני בודאי שאין צורך לשמוע לו שהרי אפילו אם היה מצווה את הבן עצמו לא היה צריך לשמוע לו. וכך מביא בשו"ת מחנה חיים (חאה"ע ח"ג סי' לב) על אדם שבצוואה שלו אמר שביתו לא תתחתן על פלוני. והשיב שלא צריך להתחשב בצוואה.
ומקשים על זה איך אמר אברהם לאליעזר "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" הרי אם יצחק היה רוצה בכך – לא היה יכול אברהם למנוע אותו. שהרי לא נאסר לקחת כנעני על פי הלכה. ואפשר לתרץ ולומר שהציויי הזה היה על אליעזר שהוא כן מצווה לא להביא ליצחק אשה רעה. אבל אם יצחק עצמו היה רוצה לא היה יכול למנוע אותו. אבל כל זה לא יעמוד במה שמצווה יצחק את יעקב בנו במפורש "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (בראשית כח).
וצריך לומר שבאמת אם היה רוצה חלילה יערב לעבור על ציווי אביו לא היה עושה איסור. וגם יצחק לא עזה איסור במה שציווה אותו לא לשאת אשה מבנות כנען כי זה חובתו של האב לומר לבנו תשים לב לכך ולכך. כדברי ירמיהו (כט) "וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים" שחובה על ההורים ליעץ ולתת הדרכה לבנים ולבנות. והילדים צריכים לשמוע את דברי הוריהם ולחשוב ולתת עליהם את הדעת. ולבסוף ההחלטה בידיהם.
ונציב במשיב דבר (יו"ד נ) כתב שאם הנישואים הם בזיון להורים כגון שמדובר במשפחה של פשע ועבריינים וכד'. הילדים צריכים לשמוע להם: "שזהו בכלל ארור מקלה אביו ואמו, ואפילו אם מחל האב לא מהני, דאף דקי"ל אב שמחל על כבודו - כבודו מחול, מכל מקום על בזיונו אי אפשר למחול.

צוואת רבי יהודה החסיד
יש צוואה של רבי יהודה החסיד שלא להתחתן עם אשה ששמה כשם אמו ועם חתן ששמו כשם אביה של הכלה. ובין הפוסקים יש מחלוקת רבי יהודה החסיד אמר את הצוואה רק לילדיו, לכל זרעו, או לכל בית ישראל. ומובא בפת"ש אבן העזר קטז סעיף ו דברי הנודע ביהודה (אהע"ז סי' ס"ט) דכל הצוואה הייתה רק לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים. ובשו"ת שם אריה הובא בשמלה לצבי (ח"א סי' י"א) כתב שהצוואה הייתה רק לבניו ממש ולא לזרעו לדורותיו, ובכלה וחמותה המנהג להחמיר אף לאלה שאינם בניו.
אמנם בשו"ת חת"ס (חאהע"ז סי' קט"ז) כתב וז"ל: על דבר מי שרוצה לדבק בבן טובים בחור וטוב, אלא דחייש מה שאומרים העולם משום שמות הבחור עם החותן ושם אמו כשם אמה של המשודכת, אהובי מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, ובפרט דאיכא כאן זכות תורה, דאפילו מדבית עלי מתכפר בתורה וגמ"ח מכ"ש פי', ובאמת לא מצאתי חשש זה בספר חסידים כלל כ"א בסי' תע"ז שם נאמר דלא ישא האב והבן ובן הבן שלש נשים ששמות שלשתן שוות, ותו לא נמצא דבר, וזהו חיבורו של ר' יהודה החסיד, ש"מ דליכא קפידא במידי אחרינא, ויהיה זיווגם עולה יפה עכ"ל.
ולכן הרב אבא אומר שצריך במקרים כאלה לקבל ברכה מרב גדול. וגם להיזהר שלא לקרוא בשם האשה ששמה כשם האמא שיש בזה חוסר כבוד. שאם שם האמא "רות" וכך קוראים לה חברותיה, יקרה הבעל לאשתו "רותי" או שם כינוי וחיבה אחר שלא יחשבו שהוא קורא לאימו בשמה הפרטי.

כסף
במסכת דרך ארץ זוטא פרק עשירי "ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה: ואלו הם שכר כותבין, שכר מתורגמינן, ושכר הבא ממדינת הים, והנושא אשה לשום כתובה. שאין מורישין לבניהם ולבני בניהם. יש נושא אשה לשום זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא אשה לשום גדולה, יש נושא אשה לשם שמים".
והגמרא במסכת קידושין (ע/א) רואה בנישואים לשם ממון – בגידה. "אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים. שנאמר: "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" ושמא תאמר ממון פלט? (שהממון ננצל מהפורענות) תלמוד לומר: "עתה יאכלם חדש את חלקיהם". ושמא תאמר חלקו ולא חלקה? (רק חלקו ינזק) תלמוד לומר: "חלקיהם". ושמא תאמר לזמן מרובה? תלמוד לומר "חדש". מאי משמע? אמר רב נחמן בר יצחק: חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד".
עם זאת צריך לראות שיש מקצוע ויש להם אפשרות להתפרנס ולא מהצדקה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה יא) "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה. שנאמר: "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה. ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".
בימינו שההורים עוזרים ויש אפשרות יותר קלה למצוא דירה שכורה, מקילים בקנית בית. ובמיוחד שהדירות יקרות ואם יחכה עד שתהיה לו דירה יעבור גיל עשרים שקבעו חז"ל. לכן נהגו להקל בקנית דירה אבל לא באפשריות פרנסה.

דברים שלא מתחשבים בהם
עדה שונה
בימינו שיש קיבוץ גלויות גדול יש רבים שנישאים עם בני זוג מעדה שונה. למתחתנים זה דבר קל להורים או לסבים זה לפעמים דבר קשה. וצריך לדעת שעדה שונה זה לא יכול להחשב בזיון להורים שיש מקרים לעיל שראינו שזה נחשב בכלל ארור מקלה אביו ואמו.
לכן אם ההורים אומרים שזה לא מתאים להם – צריכים הילדים לדבר בנחת עם ההורים ולהסביר להם. והכל בנחת ובלב טוב ולא בעוגמת נפש חלילה. שהרי נישואים בטבע הם עם הרחוקים ולא עם האחים ובני הדודים – חלילה. ולכן אברהם לוקח אשה לבנו ממקום רחוק. וכך עושה גם יצחק עם בנו שלוקח את אשתו ממקום רחוק.
והרב תמיד אומר שבימינו אין שום בעיה של נישואים של עדות שונות ולהפך על זה נאמר שעשו יום טוב בט"ו באב שהותרו שבטים לבא זה בזה. וכן על בית שמאי ובית הלל שאע"פ שהיו חלוקים בשאלות של רומו של עולם לא נמנעו מלשאת נשים זה מזה והאמת והשלום אהבו. והגמרא מביא במסכת יבמות שהחידוש הוא שהיו מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל גם בנושאים של נישואים "צרת הבת". ואם היו נוהגים בית הלל על פי הפסיקות של בית שמאי היו יכולים להקלע לאיסור לפי דעתם. אומרת הגמרא שהיו מודיעים להם. לפי דעתנו הכלה הזאת כשרה. אבל לפי דעתכם שיש בזה ספק אל תתחנו עם פלונית שלפי דעתכם אינה ראויה לבוא בקהל. אלא תתחתנו עם אלמונית שהיא כשרה גם לפי דעתכם.
ובמסכת יבמות (דף יג ע"א):
"בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לְאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. חָלְצוּ - בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְיַבְּמוּ - בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי מִלִּשָּא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאַהֲבָה וְרֵעוּת נוֹהַגִּין זֶה בְזֶה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר, (זְכַרְיָה ח) "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אַהֵבוּ"


הכרות קצרה
כמה זמן היכרות צריך לבני זוג?
בגמרא יבמות (סג.) אמר רב פפא: "קְפוֹץ - זְבִין אַרְעָא, מָתוּן - נְסִיב אִתְּתָא. נְחוּת דַּרְגָּא - וּנְסִיב אִתְּתָא, סַק דַּרְגָּא - וּבְחַר שׁוֹשְׁבִינָא". תרגום. אם אתה רואה עסקה של קנית קרקע, מהר וקנה אותה. אבל אשה טובה צריך לבחור במתינות. לנישואים מותר לאדם לרדת דרגה ולשאת אשה. אבל אם אדם רוצה לבחור שושבינים לחתונתו – מי שיקדש אותו, מי שילווה אותו. אלה שיהיו בחברתו – צריך לחפש יותר ממדרגתו.

מכאן שכאשר באים אנשים שראו אחד את השני ורוצים תוך שבוע להתחתן – צריך להגיד להם מתינות. "מָתוּן - נְסִיב אִתְּתָא" אבל המתינות הזאת לא צריכה להיות יותר מכמה חודשים, הכי הרבה חצי שנה. כשיצחק פגש את רבקה הוא לא המתין חודשים ארוכים על מנת לדעת שהיא אשתו.
יש חושבים שהכרות ארוכת שנים היא טובה. יש מהדרים וחושבים שצריך לחנך בנים ובנות צעירים וצעירות מקטנות. אבל המציאות היא הפוכה לגמרי מהמחשבה הזאת. שהרי בחברות נפרדות לחלוטין לא קיימת התופעה של רווקות מאוחרת. גם מספרם של המתמידים בנישואים גדול ומצליח. לעומת זאת בחברה הפתוחה והמעורבת, גיל הנישואים כמעט נעלם לו. כל הזמן הוא הולך ובורח הולך ומתאחר. גם כשיש נישואים, על פי הרוב הם מחזיקים פחות זמן. ודברים אלו הם על הרוב כי בודאי יש זוגות שהכירו בחברה מעורבת ומצליחים מאוד, ויש כאלה שגדלו בחברה נפרדת ולא מצליחים.

שמות וגימטריות
כמה וכמה פעמים אמר לי הרב שצריך להזהר מאלו שמפרקים זיווג בגלל שמות. ובמיוחד הקפיד הרב על רבנים שהפרידו זוגות נשואים. ואמר לאחד מהם אם הוא ידע שהוא ממשיך בדרכו הוא ינדה אותו. ואותו אחד לא הפסיק. מה עשה הרב לקח את שמו של אותו חכם ושם אמו. שם אשת החכם ושם האמא שלה. קרא לאותו חכם ואמר לו לפי השמות שלך ושל אשתך – אתם לא מאותו שורש נשמה וצריכים להתגרש. בדק אותו חכם וראה שהרב צודק. התחיל לבכות ולומר איך אני אגרש את אשתי יש לי ממנה שמונה ילדים.
אמר לו הרב. אם אתה מבין את עצמך. תבין גם אחרים. אל תאמר לשום אחד שהוא לא זוג משמים, וצריך להפרד חלילה. מי לנו זוג שלא משמים כמו יעקב ולאה. כולם היו אומרים שלאה מתאימה לעשו ויעקב לרחל. וגם לאה בכתה בגלל ההשוואה הזו שצריכה להנשא לעשו. והנה יעקב רוצה לשאת את רחל, רק בגלל לבן הארמי, שיא הקליפה, הוא צריך לחיות עם לאה. ובאמת אלוקים רואה שלאה שנואה. זה ממש נראה שהם ממש ממש "לא זוג משמים" - רק "זוג מלבן הארמי".
ובכן מהזווג הזה נולדו משה ודוד המלך. גם מלך המשיח נולד מהזיווג ה"לא מוצלח" הזה. ללמדך שלפעמים העינים של הבן אדם הם כל כך מצומצמות. אבל הקב"ה רואה ומסדר את העיניים.

לא מתחתנים על פי סימנים בלבד
לפעמים אנשים נפגשים עם בן זוג וחושבים או שאומרים להם "זה זיווג משמים". אל תשאלו יותר מידי שאלות, ואל תבררו יותר מידי בירורים. "זה משמים". אתם נגד השמים? אם בני הזוג מעוררים שאלות וספקות של התאמה וכד' אותם אנשים לוקחים אותם לאיזה רב גדול שיברך את הזוג - ומה יעשה הרב? בא זוג ומבקש ברכה. הרב מברך. ואז אומרים להם: אתם רואים אתם זוג משמים, הנה הרב בירך!! עכשיו מיד תתחתנו.
כמה פעמים ראיתי תקלות גדולות שיוצאות מנישואים כאלה. שאנשים רוצים לעשות מצווה לחתן מישהו ומדביקים לו מישהי, אבל הם לא רוצים לעמול על המצווה כמו שצריך. במקום לחפש ולהתאים חתן לכלה מתאימה, הם חיפשו איזה סימן משמים וזה מספיק להם. עבודה קלה כך סותמים לבני הזוג את העיניים ואחר כך מתחילות הצרות.
מי שמתבונן בפרשה רואה שהדרך שאליעזר בוחן את רבקה היא החסד שלה. כמה היא רבת חסד. כמה מידות טובות. למרות שהיו לו לאליעזר סימנים מהשמים. הוא מדבר עם הקב"ה ומחליט איזה מבחן הוא יעשה לה והנה "הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ" איזה סימן של תזמון יותר טוב יכול להיות. "טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". אבל הנס השני הרבה יותר מהראשון. בגללו אליער רץ לקראתה. הוא רואה שכשרבקה מגיעה על המעיין "המים עולים לקראתה". (רש"י בראשית כד יז – בראשית רבה). מה צריך סימן יותר גדול מזה.
אבל אליעזר הוא עבד נאמן. הוא יודע שסימנים זה טוב אבל העיקר הם המידות. האם היא בעלת חסד או לא? האם היא בעלת מידות טובות או שתמרר את כל החיים של יצחק? בשביל המבחן הזה היו צריכים המים לשתף פעולה עם אליעזר ולרדת לעומק הרגיל. "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל". כך יודע אליעזר שרבקה היא בעלת חסד אמיתי.
ויהי רצון שהרווקים והרווקות שבקהל המאזינים והקוראים ימצאו את זיווגם הנכון משמים במהרה. והנשואים ימצאו נחב מבני זוגם ויחיו בשלום בית אמיתי. ויזכו כולם להשיא את בניהם ובנותיהם לבני זוג ראויים וטובים. אמן כן יהי רצון.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il