להתחבר לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
היחס למי שאינו שומר מצוות

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

תמר בת ר' אשר ז"ל

5 דק' קריאה

הרב דוד חי הכהן שליט"א - הדרך לקירוב רחוקים
ראשית עלי לציין, כי הדברים שאכתוב כאן הם על פי מה שקלטתי מדברי מורי ורבי הרצי"ה קוק זצ"ל, ועל פי מה שנתברר לי מתוך עשרות שנים של ניסיון בתחום זה.
הכותרת שנתתי למאמרי, הפותחת במילה - 'הדרך', מעידה שקירוב זה בנוי מדרך שלימה הדורשת תהליכים ושלבים כמו גם את הסבלנות הנדרשת אליה.
תחילת הדרך היא באמונה שלנו שאין יהודי שהוא באמת רחוק בפנימיותו . כל אחד הוא קודם כל קדוש מיצירתו, כפי שאומרת התורה שבכתב ושבעל-פה. בנוסף, בכל יהודי יש טבע שנמשך אלינו מהאבות במשך אלפי שנים של - רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים ומאמינים בני מאמינים, וטבע זה לא יכול להיפסק לעולם.
מתוך כך אין להתייחס לשום יהודי בחשדנות וחלילה לא בשנאה . עלינו לדבר עימו בשפה של אמונה ולא להתייחס לאמירותיו כאילו אין הוא מאמין, אמנם יש לומר את דברי האמונה במילים ורעיונות שמתאימים לשומע. אחרי האמונה, עלינו להתאמץ ולהשתדל להבין כל יהודי - להבין כיצד התרחק מאלוקים, וכמה קשה לו להתקרב. גם אם אנו מבקשים ממנו לקיים מצוה מסוימת, עלינו להבין עד כמה קשה לו הדבר נפשית וחברתית ולבטא כלפיו את הבנתנו כלפיו ואת העובדה שאיננו כועסים עליו גם אם לא יעשה את אשר אנו מבקשים ממנו.
בשלב הבא, עלינו להזמין אותו להיפגש עם חוויות אמוניות, לדוגמא - קידוש בשבת או תפילת קבלת שבת במקום ששם עובדים את ה' בדרך בריאה ומשמחת.
בשלב נוסף, אפשר להפגיש את אותו 'רחוק' עם דברי חז"ל מרוממים. הקל ביותר הוא הרמב"ם ועל פי הצעת הרצי"ה זצ"ל צריך ללמוד בתחילה את הלכות דעות. אם הוא צעיר ומבין אפשר לקרוא עימו גם מאמרים של הרב קוק זצ"ל כמו - צימאון לא-ל חי, ייסורים ממרקים, הדור ועוד.
אם כל זה מלווה ביחס אוהב ומקרב, מאמין משתף ומשתתף אין ספק שהקרבה תבוא מאליה. נוסף לכל האמור, אנו מאמינים בדברי חז"ל ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", ועל כן עלינו להשתדל שדברינו ייצאו מן הלב . יש להעיר כי דרך זו אפשרית הן ביחס ליחיד והן ביחס לרבים וסוף האמת לנצח.

הרב שלמה שושן שליט"א - עין טובה
חז"ל באים בביקורת על נח שלא קירב את בני דורו ולא הצילם מן המבול. הסיבה שנח נהג בדרך זו, כי במהותו היה 'איש צדיק תמים', כלומר - אדם שצדקותו לא מניחה לו להתחבר לכל הרשע שסביבו, והתוצאה הייתה - "ותמלא הארץ חמס". נח גם לא התפלל על בני דורו ולא ביקש עליהם רחמים, כי ראה את ההשחתה והחמס שבהם וחשב שתפילתו לא תישמע.
אכן, לא מנח יצא עם ישראל אלא מאברהם. לעומת נח, אברהם אבינו עזב את אור כשדים - מקום שבו זכה לאהדה גדולה כשניצל מכבשן האש, והלך לארץ כנען, בה אף אחד לא מכיר אותו, ובשממה הרוחנית הזו החל לקרא בשם ה'. אברהם הולך ונוסע ממקום למקום, נוטע אשל ומכניס אורחים, ואפילו ערבים עובדי עבודה זרה, כדי לחברם לבורא עולם. כשהוא שומע שה' עומד להחריב את סדום ועמורה בגלל רשעותם, הוא מתפלל ומבקש להצילם.
אנו בניו ותלמידיו של אברהם אבינו זכינו לעין טובה, עין שרואה גם בחושך וגם ברשעות את נקודות הטוב. אנחנו לא מדמיינים ולא הוזים, אנחנו מאמינים ויודעים שבכל יהודי יש נשמה אלוקית גדולה מאוד, ונקודות הטוב שאנו מזהים בכל יהודי, הן הצהר שדרכו נשמה קדושה זו מתגלה. לכן אנו מתפללים מעומק הלב על עצמנו ועל כל יהודי ויהודי, שנזכה להארה אלוקית שתסיר את כל הקליפות העוטפות את הנשמה הטהורה ששוכנת בקרבינו.
דורנו מיוחד בכך שאינו מסתפק בתשובות טכניות וחיצוניות. רק תורה גדולה ופנימית שמחיה את הנפש ומרוממת את כל החיים תרווה את צימאוננו.
המציאות שבה אנו חיים מחייבת אותנו לחשיבה מעמיקה - אם אנו כל כך שמחים ומרוצים מדרכנו, מדוע לא כל עם ישראל מצטרף לדרך זו?
שמא הדבר בא ללמדנו, שעלינו לרומם את אמונתנו ולפתח את הנקודות הפנימיות והעמוקות שבחיינו ובתורתנו ולא להסתפק בקיום המצוות הטכני והחיצוני בלבד . זוהי הציפייה מדורו של משיח, שידע להפוך מר למתוק על ידי מציאת התוכן הפנימי בכל דבר בחיים. באותה דרך עלינו גם ללמוד להתבונן על עומק נפשם של אלו שלא מקיימים את המצוות המעשיות, וכך נגלה שאצל כל יהודי מצוי צימאון גדול לחיים גדולים ומשמעותיים. זו תהיה שמחת הגאולה השלימה שבה נגלה כולנו עד כמה אנו מקבלים ומתגדלים זה מזה. הנגזרת מתפיסת עולם זו היא - הערכה וכבוד לכל טוב שאנו מגלים אצל זולתנו וחיפוש פנימי ועמוק אחר משמעות חיינו.
זכינו בארבע שנותיה של הישיבה הגבוהה בבית שאן ליצור קשרים של אהבה והערכה עם ציבור מגוון בעיר בית שאן, ובסביבותיה, כולל בקיבוצים החילונים. למדנו להכיר ולהעריך את הטוב שיש בכל אחד ואחד מישראל, וכל מה שהארנו פנים לאחר זכינו להארה כפולה ומכופלת בתגובה . יש כיום נכונות ופתיחות ברוב העם לשמוע, ללמוד ולהפנים. ברוב הזה עלינו להתמקד, ובלבד שתהיה אצלם תחושה של הערכה וכבוד אמיתיים והדדיים.

הרב אברהם וסרמן שליט"א - כבוד לזולת וכבוד עצמי
ההגדרות הרווחות - "דתי" ו"חילוני" - יוצרות בעיית ניכור בין חלקי העם השונים, ולעתים אף איבה של ממש. על מדוכה זו כבר ישב מרן הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו "למסע המחנות" (מאמרי-הראי"ה עמ' 76), שם הוא מביע את צערו על הגדרות אלה, המפרידות בין חלקים שונים בעם וגורמות לכל צד להתבצר בעמדתו, שהרי הוא "שייך" למחנה מסוים. הפרדה זו גורמת גם לקיפאון מחשבתי ומעשי, שכן כל צד חושב את האחר לפגום ואת עצמו למושלם.
הגדרות אלו גם אינן משקפות כלל את המציאות, שהרי רבים מאלו שמוגדרים חילוניים שומרים חלק זה או אחר של מצוות התורה - כגון שבת, כשרות ועוד. חלקם הגדול אף מאמין בה' ובהשגחתו. באותה מידה יתכן ונמצא מי שמגדיר עצמו דתי וחובש כיפה, אך בפועל מקיים פחות מצוות מרעהו ההולך גלוי ראש. רק בלית-ברירה ובהעדר טרמינולוגיה אחרת, אנו נאלצים עדיין להשתמש במושגים בעייתיים אלה.
פוסקים רבים סבורים שהחילוני בימינו דומה לתינוק שנשבה. כלומר, דינו כתינוק יהודי שנשבה לבין הגויים ואין להאשימו בכך שאינו יודע את תורת ישראל. לפיכך אינו אלא כשוגג, ואולי אף כאנוס.
אלא שהגדרה זו לא נותנת מענה לכל המקרים, למשל: אם חילוני אומר על מוצר שהוא כשר ואינו מבין בעצמו כשרות מהי, לא יועיל אם נגדיר אותו כתינוק שנשבה. מאידך - רבים סבורים שאפשר לצרפו למניין (כשהוא מבין מה הוא עושה וכשאינו כופר בתפילה וערכה), וכן להעלותו לתורה. ידיעת ההלכה בסוגיות המצויות בנושא זה חשובה מאוד, כיון שכך אנו צועדים על הקרקע הבטוחה של רצון-ה', ולא נופלים לגחמות אנושיות מוטעות .
מערכת היחסים עם החילוניים צריכה להיות מושתתת על שני עקרונות: כבוד לזולת וכבוד עצמי. כבוד לזולת גם כשאינו שומר מצוות, מעצם היותו אדם ויהודי, ומשום תכונות טובות שלעולם יש למצוא באדם. על אחת כמה וכמה אם הוא מסור לעם ישראל ולשיבת ציון. כבוד עצמי, שלא להתחנף ולאבד את הזהות העצמית כדי למצוא חן בעיני הזולת. לא להתפעל משבח בסגנון "אם כל הדתיים היו כמוך", שאינו אלא הוצאת לעז על הציבור אליו אתה משתייך, יותר משהוא מהווה מחמאה עבורך.
מתוך כבוד כפול זה, אפשר גם לנסות ולהשפיע על החילוני מן המאור שבתורה ומצוותיה, כפי שאמרו חכמים: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". יש לאהוב את הבריות ומתוך כך לרצות בטובתם, ועיקר הטובה היא חיי הרוח, על כן יש להשתדל לקרבם לתורה ולהיטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא.

היחס למי שאינו שומר מצוות

בימה תורנית