ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכה על מקום שנעשה בו נס ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות ברכות הריח, הראיה והשמחה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה

ברכה על מקום שנעשה בו נס

ברכות הראיה ז'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

כד - מקומות שנעשו ניסים לישראל
הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל או לרובם של ישראל, אומר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". והזכירו חכמים מספר מקומות:
א) מקום שעברו ישראל בתוך הים ביבשה כשנבקע ים סוף לפניהם. ב) מקום שעברו ישראל את הירדן בחרבה. ג) מעברות נחלי ארנון - שבעת שישראל קרבו לארץ ישראל ועמדו לעבור בגיא, הכינו האמורים מארב, ונעשה נס ונדבקו ההרים זה לזה ומחצו את האויב. ד) מורד בית חורון שבו הפילו אבני אלגביש מן השמיים על חמשת המלכים שנלחמו ביהושע בן נון. ה) הרואה אבן שביקש עוג מלך הבשן להשליך על ישראל. ו) אבן שישב עליה משה רבנו כשידיו נשואות לשמיים בעת מלחמת עמלק. ז) חומות יריחו שנבלעו במקומן (ברכות נד; שו"ע ריח, א).
וכל שלא ראה אחד מן המקומות הללו שלושים יום צריך לחזור ולברך עליו (שו"ע ריח, ג). וכיום אין אנו יודעים בוודאות היכן המקומות הללו, ואף שאנו יודעים היכן ים סוף, הירדן ויריחו, כל זמן שאין אנו יודעים היכן בדיוק התרחש הנס, אי אפשר לברך (כפתור ופרח, באו"ה 'כגון'). אבל טוב לומר את הברכה ללא שם ומלכות (כה"ח ריח, ד).
הרואה מקום הכבשן שניצלו ממנו חנניה מישאל ועזריה, או מקום גוב האריות שניצל ממנו דניאל, או מקום שנעשה נס לצדיקים אחרים, ועל ידי אותו הנס נתקדש שם שמיים ברבים, מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה". וגם מקומות אלה נשכחו מאיתנו.
עוד אמרו חכמים, שהרואה מקום שניצל בו מלך ישראל או שר צבא ישראל, מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לפלוני במקום הזה" (ירושלמי ברכות פ"א ה"א, שו"ע ריח, ז, מ"ב ובאו"ה שם). וכיום אין לנו אדם גדול שכל ישראל נזקקים לו, שיברכו על הצלתו (מ"א באו"ה שם).
הרואה את נציב המלח של אשת לוט, מברך שתי ברכות:
א) "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם דיין האמת" על מיתתה.
ב) "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הצדיקים" על הצלת לוט (ברכות נד, ב; שו"ע ריח, ח). וגם מקום נציב המלח אינו ידוע לנו בוודאות.

כה - מקומות שנעשו נסים לאדם
אדם שהיה בסכנה ונעשה לו נס וניצל, כשיחזור ויראה את המקום שנעשה לו נס, יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה". וזאת בתנאי שלא היה באותו מקום שלושים יום.
אלא שישנה שאלה, מהי ההגדרה של נס. יש אומרים, שכל שהיה בסכנת מיתה מוחשית, כגון שעבר תאונת דרכים, או שנפל מגובה רב, או שודדים תקפוהו, כיוון שניצל חייב לברך (הרד"א בשם הרא"ש מלוניל). ויש אומרים שרק על נס ממש, היינו שההצלה היתה יוצאת מגדר הרגיל, כי רוב גדול של הנמצאים באותה סכנה מתים, והוא ניצל, חייב לברך (ב"י בשם ריב"ש).
למעשה נפסק, שהואיל וספק ברכות להקל, רק כאשר ההצלה היתה שלא כדרך העולם, יברך בשם ומלכות. ובשאר המקרים שניצל מסכנת מיתה מוחשית, יאמר: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" ללא שם ומלכות (שו"ע או"ח ריח, ט).
ומהי הצלה שלא כדרך העולם? סכנה שרוב גדול של הנמצאים בה מתים. לדוגמא, אדם שהתמוטט עליו בניין גדול וחפרו בין ההריסות ומצאוהו חי, או שנפל מגובה רב מאוד, או שירו עליו כמה כדורים שפגעו בפלג גופו העליון, או שעבר תאונת דרכים קשה מאוד, אם ניצל, יברך בשם ומלכות. אבל אם הסכנה היתה כזו שרק רוב מתים ממנה, אבל לא רוב גדול, יברך בלא שם ומלכות. וכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אל יחליט לבדו אם אכן היה בסכנה שרוב גדול מתים ממנה, אלא ישאל שאלת חכם, ועל פי השערת מומחים החכם יפסוק אם עליו לברך בשם ומלכות. 1
ואחר שיוסכם שהוא נס ממש, כשיראה את המקום בפעם הראשונה, אפילו לא עברו שלושים יום מעת הנס, יברך. ולאחר מכן, אם יראה את המקום אחר שלושים יום שלא ראהו - יברך שוב. ואם נעשו לו כמה ניסים, טוב שיצמיד לסיום הברכה את שמות שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים (שו"ע ריח, ה, שעה"צ יב).
וכשם שבעל הנס חייב לברך, כך גם בניו ונכדיו צריכים לברך כמותו בעת שיראו את מקום הנס כל שלושים יום (שו"ע ריח, ד). ואם הוא רב, גם תלמידיו המובהקים צריכים לברך כמותו (שם ו). ולגבי הנינים וצאצאיהם נחלקו הראשונים. ולמעשה, הצאצאים שנולדו בזכות הנס, היינו שאביהם הראשון נולד אחר התרחשות הנס, צריכים לברך עד סוף כל הדורות. ואלה שנולדו לפני התרחשות הנס, מהנינים של בעל הנס ואילך - אינם מברכים (א"ר, מ"ב ריח, טז). 2
עוד כתבו האחרונים, שמי שנעשה לו נס וניצל מסכנה, ראוי שיתרום צדקה לתלמוד תורה וישיבות כפי השגת ידו, ויאמר: "הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש". וראוי לומר פרשת קרבן תודה. וכן טוב להתנדב באיזה דבר לטובת הציבור. ובכל שנה יזכור את יום הנס, וירבה בתורה ותפילה והודאה לה' (מ"ב ריח, לב).


^ 1. לדעת המאירי והריב"ש של"ז, גם אם גנבים באו עליו וניצל, מברך, כי היה בסכנת נפשות. ומשמע אפילו סכנה שהרוב ניצלים ממנה. ועל כן תמה הגר"א, שלכאורה לפי זה גם יולדת היתה צריכה לברך (שלפני התפתחות הרפואה אחוז מסוים מן היולדות מתו בשעת לידתן), וזה לא יתכן. לפיכך נראה שדיברו בסכנה שאחוז המתים בה גבוה יותר, בסביבות חמישים אחוז.
לעומתם דעת הרד"א בשם הרא"ש מלוניל, שרק על נס שיוצא מגדר הרגיל, מברכים. וכיוון שספק ברכות להקל, נוהגים על פיהם. אלא שדבריהם צריכים ביאור. יש שביארו בפשטות שהכוונה לנס שעל פי חוקי הטבע לא היה יכול להתרחש, וכ"כ בילקוט יוסף ריח, ד, וברכ"ה ח"ד ו, מה. אולם לא ניתן לקבל את הסברם, שכן בברכות נד, א, הובאו שלוש דוגמאות לנס: א) שהותקף על ידי אריה וניצל. ב) כמעט מת בצמא במדבר ופתאום נבע מעין וניצל. ג) הותקף על ידי גמל פראי וניצל. ואף שהדוגמא השנייה קרובה יותר לנס שמחוץ לגדר הטבע, מ"מ שתי הדוגמאות הנוספות הן מקרים שסכנתם גדולה אבל ההצלה לא היתה מחוץ לגדר הטבע. וכך משמע מלשון שו"ע ריח, ט: "שהוא יוצא ממנהג העולם", ולא ציין שהוא נס מחוץ לגדר הטבע, משמע שרוב גדול מתים מאותה הסכנה. וזוהי אם כן הדעה שמספק ברכות יש לנהוג כמותה. וכ"כ למעשה בח"א סא, ד, מור וקציעה ריח, בא"ח עקב יא, מ"ב לב, שעה"צ כח, שבט הלוי ז, כח.
^ 2. מעיקר הדין גם הרואה את בעל הנס צריך לברך על ראייתו. שאם הוא אביו יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה נס לאבי". ואם הוא רבו יסיים 'לרבי', ואם לסבו יסיים 'לאבי אבא' (רמ"א ריח, ו; מ"ב כא-כב, שעה"צ יז). אולם לא שמענו שנוהגים כך, וכפי הנראה אין ראיית בעל הנס מרגשת כל כך כמו ראיית המקום, ויסוד מרכזי בברכות הראייה, שיש בראייה חידוש, שעליו מברכים. ויש להוסיף שלדעת הראב"ד, הרשב"א, המכתם, המאורות בשם הראב"ד, ברכה זו היא רשות. ואם כן לעניין ברכה על בעל הנס, אפשר לומר שרק כאשר מתפעלים בעת ראיית האדם, מהנס שנעשה לו - מברכים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il