^ 1.. שמן אפרסמון הוא הנקרא בלשון המקרא צרי, והוא שרף הנוטף מעצי הקטף (באלסאם בלעז, ואינו הפרי הנקרא כיום אפרסמון). שמן זה נחשב למשובח ביותר, והיו מייצרים אותו בארץ ישראל, וממנה ייצאו אותו לכל העולם. ולכבודה של ארץ ישראל תקנו לו חכמים ברכה מיוחדת (ברכות מג, א).
^ 2.. כתב בשו"ע רטז, ו, שיש אומרים שאם הוציאו מהשמן את הבשמים שנתנו בו את ריחם, אין מברכים על הריח שנותר בשמן כי הוא ריח שאין לו עיקר. וסיים בשו"ע "וכיוון שספק הוא נכון להיזהר מלהריח בו". ביאר במ"ב לא, שהכוונה לשמן שיש בו ריח קלוש, ולכן י"א שאין לברך עליו, שכן חומרי הבשמים עצמם אינם בו. אמנם לדעת רבים גם אם הוציאו את כל הבשמים מן הנוזל, ורק ריח קלוש נותר בו, מברכים עליו. וכ"כ הב"ח, מ"א, א"ר, נחלת צבי, ח"א, סדבה"נ יא, ו. וכתב במ"ב לב, שמי שאינו רוצה להחמיר על עצמו רשאי לכתחילה להריח בהם ולברך.
לגבי טבק, רבים מספרי זמננו כתבו שהמנהג שלא לברך עליו, מפני שאין לו עיקר (אול"צ ח"ב יד, לח; חזו"ע עמ' שלא; פס"ת רטז, יא, שעה"ב יט, כא), ותמכו דבריהם במחז"ב רי, טו, שהביא את דברי הלק"ט א, קא, שאין מברכים על טבק. אולם נראה שהמנהג שלא לברך הוא דווקא על טבק שריחו הטוב קלוש, ועיקר מטרתו לעיטוש, רפואה והרגשה טובה (כך מבואר בהלק"ט א, קא, וערוה"ש רטז, ד). ואף שהיה בו מעט ריח טוב, הסבירו שאין לברך עליו מפני שלחומר הטבק עצמו אין ריח, ורק הספיגו בו נוזלים ריחניים, ואחר שהם התייבשו דינו כריח שאין לו עיקר שאין מברכים עליו. ואף על הטבק הזה כתבו במור וקציעה (סי' רי), ועיקרי הד"ט (י, סט), ושמח נפש, שצריך לברך. וכן למדנו כיוצא בזה לעניין השמן, שלדעת רבים, גם כאשר נותר בו ריח קלוש צריך לברך (הב"ח ודעימיה). ויש שכתבו שמחמת הספק, טוב לברך תחילה על ריח אחר (הגהות הלק"ט, כה"ח רטז, נד). אבל כל זה לגבי טבק שריחו הטוב קלוש, אבל על טבק שנועד גם להנאת ריח, ולשם כך הספיגו בו הרבה נוזלים ריחניים, לא דיברו כלל. ונראה שלכל הדעות, הנוטלו כדי ליהנות מריחו - חייב לברך. אמנם אם יטלנו לשם הרגשה טובה, לא יברך על ריחו, כדין הנוטל פרי לאוכלו, שאינו מברך על ריחו (כמבואר להלן הלכה ד).
^ 3.. בשש"כ סא, הערה לב, מובא שרשז"א פקפק אם אפשר לברך על בושם סינטטי. ובאבני ישפה ח"ב טז, א, כתב שלא לברך, וכתב שלא לברך על שום בושם עד שיתברר שהוא מחומרים טבעיים. וכ"כ בוזאת הברכה בירור מג, ג. אולם הזכיר בעמוד 175 בשם הרב שיינברג והרב שווארץ שיש לברך. וכ"כ באול"צ יד, לח, וחזו"ע עמ' שיג, וברכ"ה ח"ג יב, כב, שיש לברך על מיני ריח סינטטיים.
וכן נראה לענ"ד שחובה לברך עליהם 'מיני בשמים'. ואין לומר ח"ו שלא ה' ברא את הבשמים הללו, כי הכל ממנו יתברך - גם התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב וגם השכלולים המדעיים שעל פיהם מייצרים את הבשמים. וגם אם אפשר היה לטעון בעבר, כאשר רק בשמים מועטים הופקו בדרך סינטטית, שאין לברך עליהם, כי הם יוצאי דופן ולא עליהם תקנו לברך. כיום שרוב הבשמים מופקים בדרך סינטטית, הם הפכו להיות עיקר מיני הבשמים, וממילא עיקר התקנה לברך על ריח טוב חלה עליהם. ואם לא כן, נמצאנו מבטלים תקנת חכמים לברך לה' על הריח הטוב שברא. ונראה שרק על מקרים יוצאי דופן אפשר לומר שמספק יהנה ולא יברך, ולא על הנאות תדירות שאם יהנה מהן נמצא עובר תמיד באיסור של הנאה מן העולם הזה בלא ברכה (ברכות לה, א). וגם אי אפשר להורות שלא ליהנות מבשמים אלו, כפי שכתב בשו"ע (רטז, ו), לגבי מיני ריח שיש ספק אם מברכים עליהם. מפני שכיום רוב מיני הבשמים מחומרים סינטטיים, וזו גזירה שאסור לגזור. וגם אין כאן חשש איסור תורה, מפני שההודאה שבברכה אמת, כי הוא יתברך אכן ברא את כל מיני הריח (ראו לעיל יב, א, 1, 4).
^ 4.. בעבר שהפירות גדלו באופן טבעי, ריחם היה יותר חזק, ולכן היו שנטלום לאכילה ולהרחה. וגם היום, אם ישמרו אותם במקום סגור, יש סיכוי שיתנו ריח טוב שנהנים להריחו. ואם בזמן נטילת הפרי יתכוון לשתי המטרות, כיוון שעשה מעשה גם עבור הריח, צריך לברך עליו (שו"ע רטז, ב, באו"ה שם). וטוב שיברך תחילה על ריחו ואח"כ יברך על אכילתו, שהריח מגיע אליו לפני שיטעם ממנו (עי' מ"ב רטז, י).
^ 5.. לרוה"פ החלוקה בין עשב לעץ היא כפי החלוקה בין פרי אדמה לפרי עץ (ראו לעיל ח, ב). ולדעת הרא"ה והריא"ז, החילוק תלוי במראה, שאם הגבעול רך הוא עשב, ואם קשה הוא עץ. וכתב בבאו"ה רטז, ג, 'עצי', שיש לחוש לכל הדעות. אבל שלא כמו בפירות, שבהם במקרה של ספק מברכים 'האדמה', שכן גם פירות העץ צמחו מן האדמה, בברכת הריח אין אפשרות לברך 'עשבי בשמים' על עצים, שכן העץ אינו עשב. ולכן בכל מקרה של ספק בין עשב לעץ, מברכים 'מיני בשמים' (עי' ברור הלכה לברכות מג, ב, וברכ"ה ח"ג יב, יב-יד).
^ 6.. בפרח שושן א, יג, הזכיר שצריך לברך על קפה כתוש חם, וכתב לברך 'הנותן ריח טוב בפירות'. וכ"כ מ"ב רטז, טז, וחזו"ע עמ' שכט. אבל לפי מה שלמדנו לעניין תבלינים, כיוון שכיום אין אוכלים את הקפה בנפרד, ברכתו 'מיני בשמים' (ברכ"ה ח"ג יב, יט. וזאת הברכה עמ' 381-קמד. ובעבר אכלוהו גם בנפרד עם סוכר, ולכן ברכתו היתה 'הנותן').
^ 7.. כאשר נוטלים את האתרוג כדי לקיים בו את המצווה, מותר כדרך אגב גם להריח אותו, אלא שאין מברכים עליו, כדין המריח פרי תוך אכילתו. ונכון שלא יתכוון באותה שעה ליטלו גם כדי להריחו, כי אז לראבי"ה, ראב"ן ורוקח, צריך לברך עליו, ולה"ר שמחה לא יברך, מפני שייעודו למצווה מבטל את מעלת הריח שבו. וכתב רבנו פרץ שכדי לצאת מהספק טוב להימנע מלהריח בו, וכ"כ בשו"ע רטז, יד; תרנג, א. אבל אם נטלו להריחו בזמן אחר, לרוב הראשונים ורש"ל, מ"א, חוות יאיר, יברך. ואמנם לרבנו שמחה, ט"ז, א"ר, ח"א, סדבה"נ, לא יברך. אולם העיקר כדעת הסוברים לברך שכך הוא פשט הגמרא סוכה לז, ב, וכן נפסק בבאו"ה רטז, יד; חזו"ע הל' ברכות עמ' שכז.
אסור להריח בשבת מפרי מחובר לעץ, שמא יקטפנו. אבל מותר להריח ענפים ריחניים שמחוברים לשורשם ולברך עליהם, מפני שאין צורך לקוטפם כדי להריחם (וראו פנה"ל שבת יט, ח).