בית המדרש

  • ברכות הריח, הראיה והשמחה
לחץ להקדשת שיעור זה
ברכות הריח ב'

ברכת הריח מתי מברכים ומתי לא

ג - ארבעה מיני ריח טוב שאין מברכים עליהם. ד - התנאים הנדרשים לברכת הריח.

undefined

תשס"ט
4 דק' קריאה 37 דק' צפיה
ג - ארבעה מיני ריח טוב שאין מברכים עליהם
על ארבעה מיני ריח טוב אין מברכים: א) על ריח שאסור בהנאה. ב) על ריח שנועד להפגת ריחות רעים. ג) על ריח טוב שנועד לבשם דברים אחרים. ד) על ריח טוב שאין לו עיקר.
א) על בשמים המשמשים לעבודה זרה - אסור לברך. שהואיל ואסור לאדם ליהנות מדבר של עבודה-זרה, שנאמר (דברים יג, יח): "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם", ממילא גם אם הריח בו - אסור לברך עליו (שו"ע ריז, ו). וכן אין מברכים על ריח פרי שהוא ערלה, הואיל ואסור ליהנות ממנו (רדב"ז, שכנה"ג).
וכן אסור לגבר להריח מבקבוק הבושם של אשה שהוא מכיר והיא אינה אשתו, ואם הריח - לא יברך. וזה אחד הסייגים שקבעו חכמים כדי לבצר את קדושת הנישואין ולמנוע התקשרות אישית בין גבר לאשה שאינה אשתו (שו"ע ריז, ד, מ"ב טז-יז).
ב) אין מברכים על הריח הטוב אלא אם כן נועד להנאה, אבל אם ייעודו להפיג ריחות רעים, כמו בשמים ותרסיסים שנועדו לחדרי השירותים, אפילו אם יש להם ריח נפלא - אין מברכים עליהם (ברכות נג, א; שו"ע ריז, ב). וגם מי שיריח אותם שלא בחדרי השירותים ויהנה מריחם הטוב - לא יברך, שהואיל ויוחדו להסרת ריחות רעים ולא לשם הנאה, לא תקנו לברך עליהם (שעה"צ ריז, טז, ובאו"ה 'של'). וכן אין מברכים על דאודורנט שנועד להפיג את ריח הזיעה. וכן אין מברכים על סבוני רחצה מבושמים, שעיקרם נועד להסרת לכלוך וריח רע מן הגוף (ערוה"ש ריז, ה). אמנם אם יחליט לשנות את ייעודו של החומר הריחני, ולהשתמש בו מכאן ואילך לשם הנאה ולא להפגת ריחות רעים, יברך על הנאת ריחו.
ג) כאשר ייעודו של הריח הטוב לבשם דברים אחרים, אין מברכים עליו, מפני שהוא לא נועד כדי שיהנו ממנו בפני עצמו. לפיכך, אין מברכים על אבקת כביסה שיש בה חומר ריחני, או מיני ריח שמניחים בארון בגדים, מפני שהם נועדו לתת ריח טוב בבגדים, ולא כדי שיהנו מן הריח שלהם בנפרד (שו"ע ריז, ג). וכן אין מברכים על ריח טוב הנודף מקרם ידיים ומי גילוח (אפטרשייב), הואיל ונועדו להספיג ריח טוב בגוף ולא להנאה מריחם העצמי. אבל על בושם מברכים, הואיל ונועד להנאה מריחו עצמו.
ד) אין מברכים על ריח שאין לו עיקר, היינו שמקור החומר הריחני אינו שם, שהואיל והריח שאנו מריחים עומד להתנדף בזמן קצר, אין לו חשיבות מספקת, ולא תקנו לברך עליו. לפיכך, אין מברכים על ריח טוב הנודף מבגדים שספגו את ריחם מאבקת כביסה ריחנית או מחומרים ריחניים שמניחים בארון. וכן אין מברכים על ריח בושם הנודף מאדם שבישם עצמו (שו"ע ריז, ג). וכן מי שנכנס לחנות תמרוקים, ומריח את הריח שעוד נותר באוויר מהבקבוקים שנפתחו לפני כן כדי להריח מהם, אינו מברך, שהואיל ועתה כל הבקבוקים סגורים, אין לריח עיקר. ורק מי שיפתח בקבוק כדי להריח בו - כשיהנה מן הריח יברך על הנאתו (באו"ה ריז, ג, 'אלא'). וכן אשה שמבשמת עצמה, תברך על הריח היוצא מן בקבוק הבושם.


ד - התנאים הנדרשים לברכת הריח
שלושה סוגי ריח ישנם: א) נועד להנאת ריח טוב. ב) הנאת הריח נלווית לעיקר ייעודו. ג) נועד להסרת ריחות רעים.
א) העובר ליד גינה ששתלו בה צמחים שמפיצים ריח טוב, כיוון שהם נועדו לתת ריח טוב שיהנו ממנו, ברגע שיהנה מריחם, חובה עליו לברך. וכן העובר ליד חנות או דוכן שמוכרים בו מיני ריח שנועדו להפיץ ריח טוב, כדוגמת סבונים המיועדים לכך, אם הם פתוחים וריחם הטוב נודף ומזמין את העוברים ושבים לקנות מהם, הרי שהם נועדו להנאת הריח, וכל העובר שם ומריח בהם ונהנה, חייב לברך, אפילו אם אינו קונה מהם (ברכות נג, א, שו"ע ריז, א). וכן הנכנס למשתלה שיש בה שתילים ריחניים, יברך עליהם. שמן הסתם רצונו של בעל המשתלה שהנכנסים יהנו מריחם ויקנו את השתילים, נמצא שגם עתה נועדו להנאת הריח, וממילא כל הנהנה מהם חייב לברך. וכן הנכנס לבית ומריח קטורת ביתית או בושם שנועד להפיץ ריח טוב, כיוון שנהנה חייב לברך. וכן הנכנס למכונית שיש בה דבר המפיץ ריח טוב, כיוון שנהנה חייב לברך (שו"ע רטז, יב; שעה"צ ריז, א).
ב) יש דברים שיש להם ריח טוב, אבל לא זה ייעודם, ולכן גם מי שמריח את ריחם הטוב, כל זמן שלא עשה מעשה כדי להריחם, למרות שהוא נהנה מריחם - אינו רשאי לברך. למשל, העובר ליד פרדס שריחו טוב, כיוון שתכלית הפרדס לגדל פירות, הריח הטוב הנודף ממנו טפל, ואין מברכים עליו. אבל אם יתקרב אל הפרחים כדי להריחם, כיוון שעשה מעשה שהעניק לריח חשיבות, כבר אינו טפל וחובה לברך על הנאתו. וכן העובר ליד שדה שמגדלים בו עצים ועשבים ריחניים כדי לשווקם, וכן הנכנס למפעל שמייצר בשמים, הואיל ובינתיים הם נועדו למטרה מסחרית ולא להנאת ריח, גם הנהנה מריחם לא יברך. אבל אם יתקרב אל הענף הריחני או יקח מן הבשמים כדי להריחם - חייב לברך.
וכן ישנם פירות שלעיתים נודף מהם ריח טוב, כגון אתרוג ולימון, וכיוון שעיקר ייעודם לאכילה, הנהנה מריחם הטוב אינו מברך. אבל אם יטול את הפרי כדי להריחו, נעשה הריח שלו חשוב עבורו, ויברך עליו 'הנותן ריח טוב בפירות' (שו"ע רטז, ב). 1
ג) וכפי שלמדנו (באות ב-ג בהלכה הקודמת), אם מין הריח נועד להפגת ריחות רעים, או כדי לתת ריח בדבר אחר, גם אם יטול אותו כדי ליהנות מריחו, לא יברך עליו. ורק אם ישנה את ייעודו, שיהיה נועד מכאן ואילך להנאת הריח - יברך עליו.


^ 1. בעבר שהפירות גדלו באופן טבעי, ריחם היה יותר חזק, ולכן היו שנטלום לאכילה ולהרחה. וגם היום, אם ישמרו אותם במקום סגור, יש סיכוי שיתנו ריח טוב שנהנים להריחו. ואם בזמן נטילת הפרי יתכוון לשתי המטרות, כיוון שעשה מעשה גם עבור הריח, צריך לברך עליו (שו"ע רטז, ב, באו"ה שם). וטוב שיברך תחילה על ריחו ואח"כ יברך על אכילתו, שהריח מגיע אליו עוד לפני שיטעם ממנו (עיין מ"ב רטז, י).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il