ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכת הגומל ב' ;">

בית מדרש הלכה ומנהג ברכות תפילת הדרך וברכת הגומל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ט

ברכת הגומל ב'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ד - חולה שהתרפא
לדעת בעל ה'שולחן-ערוך' (ריט, ח), כל מי שהיה חולה והיה צריך לשכב על מיטתו, כשיבריא וירד ממיטתו יברך 'הגומל'. ואפילו על מחלה קלה כשפעת, מאחר שהחולה נאלץ לשכב במיטתו, כשיקום - יודה לה' ויברך 'הגומל', וכן הוא מנהג יוצאי ספרד. אלא שכתב בספר 'בן-איש-חי' (עקב ז), שרק אם החולה שכב על מיטתו שלושה ימים, כשיבריא יברך 'הגומל'. אבל אם המחלה היתה קלה עד שלא הוצרך לשכב על מיטתו שלושה ימים, גם לפי מנהג הספרדים, אין לברך 'הגומל'. 1
ולדעת הרמ"א (ריט, ח), מברכים 'הגומל' רק לאחר מחלה שיש בה סכנת נפשות מסוימת. הכלל הוא: כל מחלה שמחללים עליה את השבת - המתרפאים ממנה צריכים לברך 'הגומל'. וכידוע, גם על חשש קטן של סכנת נפשות, מחללים את השבת. וכך הוא מנהג יוצאי אשכנז.
לסיכום, אדם שחלה בשפעת או אנגינה או במחלות אחרות שאין בהן סכנה, ושכב על מיטתו שלושה ימים, למנהג ספרדים יברך 'הגומל', ולמנהג אשכנזים לא יברך. אולם אדם שחלה בצהבת או בדלקת ריאות, לכל הדעות כשיבריא יברך 'הגומל'.
על ניתוח בהרדמה מקומית אין לברך 'הגומל', כי אין בו סכנה. ועל ניתוח בהרדמה כללית יש לברך. ואף שכיום הסכנה שבניתוחים פחתה מאוד, עדיין ישנם מקרים של סיבוכים וסכנות, ולכן יש לברך 'הגומל' אחר ניתוח בהרדמה כללית (עיין ציץ אליעזר יב, יח). 2

ה - נשים יולדת וקטנים בברכת הגומל
יולדת נחשבת חולה, ועליה לברך 'הגומל' לאחר שתתחזק מלידתה. ואפילו למנהג יוצאי אשכנז, שמברכים 'הגומל' רק לאחר דבר שיש בו סכנה, צריכה היולדת לברך. שהרי בכל לידה ישנה סכנה מסוימת, והראיה, שמחללים שבת כדי לטפל ביולדת.
בדרך כלל לאחר שבעה ימים היולדת כבר התחזקה מלידתה ויכולה לברך 'הגומל'. ולפעמים חולשת הלידה נמשכת שלושים יום, וממילא אשה כזו תברך 'הגומל' לאחר שלושים יום.
בפועל, נשים רבות לא הקפידו לברך 'הגומל'. וזאת מפני שמצד הצניעות חשו שלא בנוח לאסוף עשרה גברים ולברך בפניהם 'הגומל' (מ"ב ריט, ג). אבל לפי הדין, נשים צריכות לברך 'הגומל'. וכדי לפטור את בעיית הצניעות, יש שהציעו שהאשה תעמוד בעזרת נשים, ובעלה יברך עבורה 'הגומל', והיא תענה אחריו 'אמן' ותכוון לצאת ידי חובה בברכתו (מ"ב ריט, יז). ויש אומרים שאין לבעל לברך במקום אשתו (ב"י), וכן המנהג הרווח שהאשה בעצמה מברכת. יש שממתינות להזדמנות הראשונה שיימצאו במקום שיש בו מניין אנשים. ויש שבאות לשם כך לבית הכנסת, ולאחר קריאת התורה מסמנים לקהל שימתין בשתיקה, והאשה מברכת מעזרת נשים 'הגומל', והקהל עונה אחריה.
אמנם במקרים שיש לגביהם ספק, או שהשמחה על ההצלה מהסכנה אינה גדולה, נשים שרוצות להקל ולא לברך רשאיות. וכך המנהג הרווח לגבי טיסה, שאף כי רוב הגברים הטסים ממדינה למדינה נוהגים לברך 'הגומל', נשים לא נהגו לברך אחר טיסה. אבל כאשר הסכנה היתה ברורה, יש להקפיד לברך. וכן יולדת, צריכה להקפיד להודות לה' ולברך 'הגומל'. אבל אחר הפלה וגרידה בהרדמה, נהגו שלא לברך 'הגומל'. 3
לדעת רבים קטן שניצול מהסכנה אינו מברך, הואיל ונוסח הברכה אומר "הגומל לחייבים טובות", כלומר שאף כי זה שהיה בסכנה הוא חייב בעונש, ה' גמל עמו חסד. ואילו הקטן עדיין אינו נענש על חטאיו, ואם קרה לו אסון, הרי הוא בעוון אבותיו, ואין ראוי שיאמר על אביו שהוא 'חייב' (מהר"ם מינץ יד; מ"א, כנה"ג, מ"ב ריט, ג). ואף שיש סוברים שקטן שהגיע לגיל חינוך צריך לברך (לחמי תודה, ברכ"י, חזו"ע), הואיל ויש בדבר ספק, לא יברך (בא"ח, כה"ח ב). ונכון, שבעת שגדול יברך בבית הכנסת 'הגומל', יבקשו שיכוון גם עבור הקטן, וכך יצא ידי כולם.

ו - הולכי מדבריות והנוסעים בכבישים

אמרו חכמים, שהולכי מדבריות יברכו 'הגומל'. למנהג אשכנז, רק העובר בדרך שיש בה סכנה ממשית נחשב כהולך מדבריות ומברך 'הגומל'. וממילא לאחר נסיעה בכבישים סלולים במדינה מתוקנת, אין מברכים 'הגומל' (שו"ע ריט, ז).
אולם למנהג ספרד, גם ההולך מעיר לעיר בדרך שאין בה סכנה, צריך לברך. אלא שנחלקו לגבי הכבישים בימינו. יש אומרים, שכל שהלך דרך של 'פרסה', מברך 'הגומל'. ושיערו שאדם ממוצע הולך דרך זו במשך 72 דקות, ואם כן היום כשיש לנו מכוניות, על כל נסיעה בין-עירונית שאורכת 72 דקות ומעלה, יש לברך 'הגומל'. ואדם שנסע מירושלים לתל-אביב ושב לירושלים, אף שבכל פעם נסע פחות מ-72 דקות, הואיל וביחד נסיעתו ארכה יותר מ-72 דקות, עליו לברך 'הגומל' (נתיבי עם ריט; יבי"א ו, מח, ט).
ויש רבנים ספרדים שפוסקים, שרק לאחר דרך של 72 דקות שעוברת במקום שומם מאנשים כמו מדבר, נהגו לברך 'הגומל', אבל הנוסע בכבישי הארץ - אינו מברך 'הגומל'. והטעם לכך, שהואיל ומכוניות נוספות נוסעות בדרך, וכן תמיד ישנו מקום ישוב במרחק של פחות מ-72 דקות נסיעה - אין זה נחשב כהולך מדבריות (אול"צ ח"ב יד, מב; הרב מרדכי אליהו; מקור חיים לרח"ד צד, ג; עולת יצחק ח"ב פ). והואיל וכלל נקוט בידינו - ספק ברכות להקל, נכון שגם הנוהגים כמנהגי ספרד, לא יברכו 'הגומל' על נסיעה של 72 דקות בכבישי הארץ וכיוצא בהם. ורק מי שמנהג אבותיו לברך, יכול להמשיך במנהגו.

ז - טיסה במטוס
בדורות האחרונים התעוררה שאלה האם גם הטסים במטוס נחשבים כהולכי מדבריות שצריכים לברך 'הגומל'. יש אומרים, שאינם כהולכי מדבריות. בנוסף לכך, טיסה כיום אינה מסוכנת יותר מנסיעה במכונית, וכשם שאין מברכים אחר נסיעה כך אין לברך אחר טיסה (חלקת יעקב ב, ט; בצל החכמה א, כ, בשם הגאון מטשבין והרבי מבעלז. וכך דעת הרב גורן, ועשה לך רב ו, טז).
לעומתם, פוסקים רבים הורו לברך 'הגומל' לאחר טיסה. וביאר הרב פיינשטיין (אג"מ או"ח ב, נט), שברכת 'הגומל' נתקנה על יציאה של האדם מן הסדר הרגיל אל מצב מסוכן, כמו יורדי הים, למשל, שאין זה טבעי שאדם לא יטבע בים, וכיוון שעבר את הים וניצול בזכות היותו בספינה, כשיגיע למחוז חפצו עליו לברך 'הגומל'. ולמרות שבפועל כמעט שלא קורים כיום אסונות בספינות, מכל מקום מאחר שיצא מביתו אל סכנה של שהייה בים, וניצול בזכות היותו בספינה, מברך. וקל וחומר שטיסה במטוס, מצד הטבע, מסוכנת יותר מהפלגה בספינה, שאין זה דבר טבעי שאדם ישהה באוויר ולא יפול, ומאחר שיש כאן הצלה מן הסכנה, יש לברך אחריה 'הגומל' (וכ"כ קצוה"ש, הליכות שלמה כג, ה, וכך נמסר בשם ה'חזון-איש'). אלא שכמה מהפוסקים כתבו שרק לאחר טיסה של לפחות 72 דקות יש לברך (ציץ אליעזר יא, יג, ויחו"ד ח"ב כו). וכך נכון לנהוג.


^ 1. אמנם רבים מהפוסקים הספרדים כתבו לברך גם אם שכב פחות משלושה ימים (כה"ח ריט, מו; חזו"ע ע' שעא; אול"צ ח"ב יד, מד). אלא שיש לחוש לדעת בא"ח בספק ברכות. בנוסף לכך, כיום האנשים יותר מפונקים, וגם כשאינם חולים ממש שוכבים על מיטתם, ולכן יש לפקפק אם זה ששכב פחות משלושה ימים נחשב באמת חולה.
^ 2. מי שחטא וניסה להתאבד ונותר בחיים, נחלקו הפוסקים אם יברך 'הגומל'. יש אומרים שלא יברך, שכל עניין הברכה נועד להודות על הצלה מסכנות טבעיות, ולא על הצלה מדברים שהאדם גרם לעצמו, ועוד שאיך יעז להופיע בציבור ולהודות לה' לאחר שחטא, ואין זה מברך אלא מנאץ (מחזיק ברכה ריט, א, יחו"ד ד, יד; ציץ אליעזר י, כה, כג). ויש אומרים שיברך, שהרי בסופו של דבר, היה בסכנה וניצל (לב חיים ג, נג). ולמעשה, ראוי שישמע את הברכה מאחר ויבקש ממנו לכוון להוציאו. וכמובן שיעשה תשובה גדולה על חטאו.
^ 3. ואמנם כיוון שגרידה נחשבת לניתוח, מן הראוי היה שתברך 'הגומל'. אלא שבדרך כלל הנשים מתביישות לברך על כך, כדי להסתיר את עובדת ההפלה, ומפני הבושה אפשר להקל שלא תברך. שכן מצינו יותר מזה, שהיה מנהג נשים רווח שלא לברך 'הגומל' מחמת הצניעות, ואף שאין ראוי לנהוג כן, כאן שיש בושה ורצון להסתיר את ההפלה, ניתן להתחשב במנהגן. וכן למדנו שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, והיינו לא תעשה של 'לא תסור' מתקנות שתקנו חכמים, וברכת הגומל מדברי חכמים, ועל דבר כזה שבדרך כלל מתביישות, אפשר להקל ולא לברך. ועוד, שאף שלמדנו שיש לברך אחר ניתוח, ניתוח זה קל במיוחד, ואולי אינו נחשב למסוכן כל כך.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il