ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך תולדות

אנכי בלא הגדרות חיצוניות

הרב דב בערל ווייןכח' חשוון תשס"ט
1711
מוקדש לעלוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
לחץ להקדשת שיעור זה
הניגוד בין יצחק לרבקה בעניין עתידו של עשיו, בנם הבכור, משתקף בסיפור הדרמטי של הברכות של יצחק. נראה שיצחק משוכנע שהברכות שלו יכולות לשנות את עשיו ולהציל אותו מהתהום של הגיהינום אשר אליה הוא מתקרב במהירות. רבקה פרגמטית ומציאותית יותר, ולכן היא נותנת עדיפות ליעקב ושולחת אותו לקבל את ברכות אביו, כמעט בכל מחיר.
יעקב משתתף כמעט בעל כורחו במאבק בעשיו. הוא לא מציג בפני אביו את הטענה שעשיו מכר לו את הזכויות לברכות. הוא עושה כמצוות אמו ולובש את בגדי עשיו, ובכך מטעה את אביו לחשוב שעשיו מופיע בפניו. כאשר יצחק שואל את יעקב "מי אתה בני?", יעקב משיב "אנוכי עשיו בכורך". לכאורה האמירה הזאת של יעקב סותרת את כל המהות שלו כאיש פשוט, דובר אמת ורודף שלום.
רש"י מפרש את ההצהרה הזאת של יעקב כמחולקת לשניים: חלק אחד הוא "אנוכי", והשני הוא "עשיו בכורך". הכול בנוסחה הזאת נכון, אם כי ברור שהפירוש הזה איננו ההסבר המילולי והפשוט של הפסוק. למרות זאת, נראה שרש"י מתעקש שהניסוח הזה של דברי יעקב הוא הפירוש הנכון שצריך לאמץ כאשר לומדים את המשמעות העמוקה יותר של הפרשה הזאת. מה רש"י רואה בפסוקים שמאפשר לו להציע פירוש כזה כפירוש החובה לפסוק?
תמיד הרגשתי שההסבר טמון בחלק הראשון של תשובת יעקב "אנוכי". בלבה של היהדות ישנה דרישה מהאדם למודעות חזקה ומדויקת לעצמו. אם אדם מרגיש שהוא רק חלק מהעדר ואין לו שום מודעות עצמית, או מעט מדי מודעות עצמית, הוא לא יכול לצמוח מבחינה רוחנית ואינטלקטואלית. יש לנו נטייה לשפוט את עצמנו דרך הפריזמה של גורמים חיצוניים. עושר, גיל, מראה, קריירה, הצלחה, דעת קהל ושאר גורמים שהם חיצוניים לגמרי לאני האמיתי שלנו מסנוורים אותנו מראות את המהות האמיתית שלנו.
הרבי הגדול רבי מנחם מנדל מקוצק אמר: "אם אני אני ואתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. אבל אם אני אתה ואתה אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה." יעקב אומר לאביו: "אנוכי", אני אני, ולא יצור שמתמקד בגורמים חיצוניים, בדחפים ובשאיפות. אני כאן כי דרכי ייבנה העם היהודי. זאת המהות שלי, נשמתי ושליחותי בחיים.
עשיו, לעומת זאת, מעוצב על ידי גורמים חיצוניים: קנאה, תשוקות של הגוף, אלימות, חמדנות ומעמד. התביעה שלו לתהילה היא העובדה שהוא בנך, אבל זה הישג חיצוני שאין לו קשר למהותו האמיתית. הברכות שאני זכאי להן לא תוכלנה בשום אופן לעזור לעשיו מפני שאין לו זהות עצמית עמוקה ויציבה. הוא יחיה על חרבו, אבל ממנו לא יוכלו להיבנות אנשים קדושים שיצאו לשליחות אלוקית ונצחית. לכן "אנוכי" היא התשובה הנכונה של יעקב ליצחק אביו.

הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
עוד בנושא תולדות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il