האם העם הישמעאלי והאדומי נקראים "זרע אברהם"?

האם העם הישמעאלי והאדומי נקראים "זרע אברהם"?

בסוף חיי שרה ובתחילת תולדות יש שני פסוקים שרק שבע פסוקים מפרידים בינהם. שניהם מתחילים בסגנון דומה ומסתיימים בהבדל גדול שמלמד על השווה והשונה שבין ישמעאל ליצחק:
הגמרא במסכת סנהדרין (צא.) מספרת על בעיה שנוצרה בעקבות כך. וכך כתוב שם:
התשובה שלו כתובה כאן בפסוקים הללו. שני הפסוקים מתחילים אותו דבר, כי יצחק וישמעאל נולדו מאברהם, לכן תחילת הפסוק דומה. בזה נגמר הדמיון כיוון שהמשך הפסוק הראשון אומר שישמעאל מתייחס ל"הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה". לעומתו "יצחק" שמתייחס אחרי אברהם. זהו מה שנאמר לאברהם עצמו ש"בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".
מכאן אומרת המשנה בנדרים כי מי שנדר ואמר "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם" - אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם". כי "זרע אברהם" נקרא רק עם ישראל. כמו כן דנה הגמרא (סנהדרין נט:) על חובת הישמעאלים בברית מילה שלכאורה יכולה להילמד מהפסוק האמור בברית מילה "אתה וזרעך אחריך", ודוחה את האפשרות הזו כיוון שרק "ביצחק יקרא לך זרע". ומקשה שוב אם כן ש"בני עשו" יתחייבו בברית מילה. ומתרצת הגמרא שכתבו "ביצחק יקרא לך זרע" "ביצחק" ולא "כל יצחק".

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (583)

הרב שמואל אליהו

add_alert

19 - שידוכים נישואין

20 - האם העם הישמעאלי והאדומי נקראים "זרע אברהם"?

21 - הלכות אמת ושקר

טען עוד

האם ישמעאל ועשו עצמם נקראים "זרע אברהם"?

בשו"ת מהרי"ט (חלק ב - או"ח סימן ו ) מביא את הפסוק האמור בישמעאל: "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא". הרי שגם ישמעאל נקרא "זרעו" של אברהם. ומסביר כי פסוק זה נאמר על ישמעאל עצמו שחזר בתשובה אבל לא על בניו. שהם התחתנו עם נכריות בלי לגיירם תחילה והבנים מתייחסים אחרי האם הנכרייה.
כך גם נאמר על עשו שהוא מתייחס אחרי אברהם וקיבל ממנו ירושה את הר שעיר. שנאמר "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". שהרי אברהם קיבל בברית בין הבתרים עשרה עממים ובינהם את "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני" ולפי האמור בפרק חזקת הבתים הם "הר שעיר עמון ומואב". שנתנו בירושה לעשו עד ימות המשיח. דכתיב "כי לא אתן לך מארצו ירושה עד מדרך כף רגל" ודרשו: עד שידרוס רגלו של משיח. דכתיב "ועלו מושיעים בהר ציון וכו'". הרי שעשו מתייחס על אברהם כנכדו שיורש אותו?
ותירץ המהרי"ט שודאי עשו עצמו נחשב בן של יצחק ונכד של אברהם. אבל צאצאיו לא שמרו על היחוס הזה כיוון שנשאו נשים מעמים אחרים והבנים מתייחסים אחרי האמא.

יעקב ועשיו - תאומים לנצח

יעקב ועשיו היו תאומים. גם בהריון וגם בלידה הם היו יחד "וידו אוחזת בעקב עשיו". גם בחיים הם המשיכו ללכת צמוד למרות שמנוגדים זה לזה "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ – כשזה קם זה נופל" (רש"י שם וראה לקמן בגמרא). גם במיתה הם קשורים אחד לשני כך אומרת להם רבקה: "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד". כוונתה היא למה שנאמר לה בנבואה, ברוח הקודש ששני בניה, יעקב ועשו, ימותו ביום אחד (רש"י, סוטה יב). ואע"פ שבסוף הם לא מתו ביום אחד, רק נקברו ביום אחד. עדיין הם קשורים בטבורם זה בזה לכל אורך ההיסטוריה. הם וצאצאיהם.
למרות שהם תאומים - החיים שלהם הם ממש הפוכים. עשו חי מאה ארבעים ושבע שנים בתחושה שהנה הנה הוא הולך למות. לעומתו יעקב אבינו חי בתחושה של חיים תמיד: "ויחי יעקב". חז"ל אמרו עליו שגם אחרי פטירתו "יעקב אבינו לא מת". ואע"פ שחנטו החונטים וספדו הסופדים לא נאמרה בו "מיתה" בפטירתו. "וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו". כל שכן בחייו לא נאמר בו שהוא "הולך למות", רק "ויחי".

יין יהודי או יין אדומי

הקשר ההופכי הזה ידוע היטב לזרש אשת המן שאומרת לבעלה "אם מזרע היהודים מרדכי – נפל תפול". מרדכי נמצא או בכוכבים או בעפר, גם אתה – המן - תלוי בעלייתו או בירידתו של מרדכי. תמיד תהיה הפך ממנו, בכוכבים או בעפר. חכמינו בגמרא (פסחים מב:) אמרו שאפשר לראות את הקשר שבין זרע יעקב וזרע עשו גם בטיב היין. שכשעם ישראל היה במיטבו והיה מקריב נסכים בבית המקדש היו היינות של יהודה הטובים ביותר שיש. ו"לֹא הָיָה יֵינָם שֶׁל יְהוּדָה מַחְמִיץ עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ "חֹמֶץ סְתָם". וְעַכְשָׁיו אֵין יֵינָם שֶׁל אֱדוֹמִיִּים מַחְמִיץ עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְקוֹרִין אוֹתוֹ "חֹמֶץ הָאֲדוֹמִי". לְקַיֵּם מַה שֶּנֶּאֱמַר, (יחזקאל כו) "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה", אִם מְלֵאָה זוֹ - חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ - חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא, (בראשית כה) "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ".
עד כדי כך היה היין היהודי גרוע בזמן הגלות, שכשהיו רוצים לומר על יין שהוא רע היו אומרים: "יין יהודי". וכשרצה הנדיב הידוע לנטוע כרמים בארץ ישראל הוא חיפש את הזן הטוב של ענבים שיתאימו למזג האויר של ארץ ישראל. חקר ואמרו לו שיש מסורת אצל הכורמים הצרפתיים בבורדו שמקור הגפנים הטובים של צרפת הוא מארץ ישראל. שכשהרומאים כבשו את הארץ וראו את טיב פרותיה, לקחו מהארץ יחורים של גפנים, נטעו כרמים בצרפת והחריבו את הכרמים בארץ ישראל.
היחורים שרוטשילד לקח מהכרמים בצרפת השרישו טוב בארץ ישראל. כמה שנים אחר כך, כשהגפנים בארץ ישראל החלו לתת פרי - הייתה מכה גדולה של קמחון בכרמים הצרפתיים והיה בעולם חוסר ביין טוב, אז התפרסמו היינות של הכרמים בארץ ישראל באיכותם שכמעט עלתה על אלו שבצרפת.
באזור שאני גר בו בצפת נפתחו בעשורים האחרונים שלושה יקבים איכותיים. הם קיבלו בשנים האחרונות פרס ראשון בעולם על טיב היין כל אחד בשנה אחרת. הכל כדי לקיים מה שנאמר בפסוק: "ולאם מלאם יאמץ" – אפילו בטיב היין. יין שיודע לשמח ולא לעשות שיכורים. כל זה לפני שיש נסכים בבית המקדש. תחשבו מה יהיה כשינסכו נסכים. איזה יין טוב יהיה כאן. איזו שמחה תהיה כאן.

למה נקרא שמו "אדום" ולמה נקרא "שעיר"?

על עשו נאמר "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר". ברגע לידתו היו יכולים לקרוא לו "שעיר" על שם שערותיו. והיו יכולים לקרוא לו "אדום" על שם צבעו. אבל הוריו קראו לו עשיו כאילו הוא עשוי. רק בהמשך החיים הוא קיבל את שני השמות שהיו צריכים לקרוא לו בלידתו ולא קראו.
בהמשך השנים נדבק לו השם "אדום" בעקבות הסיפור עם הלהיטות שלו לאכול את העדשים כשהם עדיין לא בשלות, שהרי בדרך כלל צבעם של העדשים המבושלות הוא צהוב, רק כשהם לא בשלות צבעם אדום. ה לא רק צבע חיצוני מחמת התנהגותו המקרית באותו ארוע – זה צבע פנימי של עשיו.
גם השם "שעיר" נדבק בעשיו לא בגלל שערותיו אלא בגלל שהוא גר בהר שעיר והתחתן עם אהבלימה בת שעיר. גם הפלגש של אליפז הייתה תמנע מבנות שעיר והיא ילדה לו את עמלק. זהו שאומר הפסוק (בראשית פרק לו ט) "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר".
בימינו קוראים לגלות שאחרי חורבן הבית השני "גלות אדום" מכמה סיבות. הראשונה שבהם היא ששלטון של הרומאים עלינו החל באמצעות הורדוס שהיה עבד אדומי. השניה והיא העיקר שתורתם של הנוצרים היא תעתיק של התנהגות עשיו. (רש"י על בראשית פרק כו פסוק לד) "עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) "יכרסמנה חזיר מיער" החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים". כך היא תרבות אדום של ימינו. רמז לדבר זה שמו של האליל שלהם, שהאותיות של שמו הם אותם אותיות של השם "עשיו".

כותנת עור - שעירה או חלקה

השם שעיר נאמר על שם השעירות של עשיו. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק". על מנת להבין איך שני אחים תאומים נראים כל כך שונים אחד מהשני נזכור שיש קשר הדוק בין השעירות של עשיו לחלקות של יעקב. שכשהקב"ה עשה לאדם הראשון "כותנות עור" הוא עשה את הבגד בשני צורות. (ע"פ רש"י בראשית ג כא) "יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן. ויש אומרים דבר הבא מן העור כגון צמר הארנבת שהוא רך וחם ועשה להם כתונות ממנו". או כתונת שעירה או כתונת חלקה. או כמו יעקב או כמו עשו.
הבגד שאלוקים עושה לאדם הראשון הוא משהו חיצוני. הבגד הזה הוא חסד כיון שהאדם הראשון חטא ולא מגיע לו פרס. אלוקים מרחם עליו ונותן לו את הבגד הזה שבעלי החיים מתקבצין סביבו וזה מאפשר לו שליטה עליהם. (ב"ר סג יג). בכך הם מקיימים בו את הציווי האלוקי הראשוני שהיה לאדם לפני החטא "וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל הרמש הרומש על הארץ".
הבגד הזה עובר בירושה מאדם לאדם עד שמגיע לנמרוד שיודע להשתמש בו לרעה. כל האנשים רואים שבעלי החיים מפחדים מנמרוד ולא יודעים שזה בזכות הבגד ולא בזכות האדם. נמרוד עושה את עצמו לאלוה ושולט על האנשים. "על כך יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'". עשיו שודד מנמרוד את בגדי אדם הראשון החמודות ושומר אותם אצל אימו. גם הוא מנצל לרעה את הכוח של הבגדים הללו לציד של בעלי חיים, אנשים ונשים. (עיין רש"י פסחים דף נד/ב).
כשיעקב נכנס ליצחק הוא הולך לקבל עשר ברכות, לבטל את עשר הקללות של אדם הראשון. לכן הוא לוקח את בגדי החמודות שנמצאות אצל אימו. כשהוא נכנס אומר יצחק: "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו אלוקים" – ובלשון רש"י "אני מריח ריח של גן עדן".
ולמה שכשעשיו היה בא לאביו לבוש באותו בגד לא הריח יצחק ריח גן עדן? צריך לומר שזה תלוי באדם עצמו. על יעקב אבינו כתוב שמראה פניו היה כשל אדם הראשון לפני שחטא. "וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן" (בבא מציעא פח). כמו אדם הראשון לפני החטא שהיה מראה פניו אור לפני שהתקלקל והפך לכותנות העור. כשיעקב לובש את הבגד הזה הוא כמו אדם הראשון לפני שחטא. לא כמו עשו שצד כמו חיה רעה ונראה בו כמו חיה שעירה. "שעיר הוא אדום".