ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יציאה ידי חובה בברכה ואמן ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות כללי ברכות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ט

יציאה ידי חובה בברכה ואמן

כללי ברכות ד'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ז - שניים שאוכלים יחד - האם טוב שאחד יברך?
שניים שבאו לאכול יחד לחם, כיוון שקבעו עצמם לאכול יחד, טוב שאחד יברך 'המוציא' ויפטור את חבירו. משום שברכה הנאמרת עבור שני אנשים חשובה יותר, ויש בה ביטוי גדול יותר של הודאה לה' (ברכות מב, ב; עיין לעיל ה, א). וכן נוהגים בסעודות שבת, שהואיל והתאספו לאכול יחד, גדול הבית מברך 'המוציא' עבור כולם, שברוב עם הדרת מלך (ברכות נג, א; שו"ע קסז, יא; לעיל ג, ד. ועיין לעיל א, י, בדיני המוציא את חבירו).
אבל אם כל אחד אוכל לעצמו, ואינם מחכים זה לזה, יותר טוב שכל אחד יברך לעצמו. ואם אחד אינו יודע לברך, למרות שכל אחד מהם אוכל לעצמו, זה שיודע לברך יברך בקול כדי לפטור את חבירו שאינו יודע לברך (עיין שו"ע קסז, יג).
לגבי אכילת פירות ושאר דברי מאכל, אם לא קבעו עצמם לאכול ביחד, לכל הדעות נכון שכל אחד יברך לעצמו. ואם קבעו עצמם לאכול יחד, יש אומרים, שמוטב שאחד יברך בקול ויפטור את חבירו (שו"ע ריג, א). ויש אומרים, שרק אכילת לחם או שתיית יין נחשבים לדבר המאגד את החבורה, ובהם טוב שאחד יברך עבור כולם. אך שאר המאכלים והמשקים, אינם חשובים כל כך שיתאגדו אנשים לאוכלם או לשתותם, ולכן אף כשיושבים לאוכלם יחד, מוטב שכל אחד יברך לעצמו (רמ"א שם). אמנם אם אוכלים פירות בתוך סעודה, כיוון שהם כבר מאוגדים בסעודה, מוטב שאחד יברך גם על הפרי לכולם (מ"ב ריג, יא).
ולגבי ברכה אחרונה, כולם מודים שמוטב שכל אחד יברך לעצמו, ורק כאשר יש שם מישהו שאינו יודע לברך, או שיש לו ספק אם אכל כשיעור שמחייב ברכה, נכון שאחד יברך בקול כדי לפטור אותו (שו"ע ריג, א. ועיין לעיל ה, ו, לעניין זימון).

ח - חובת עניית אמן
השומע אדם מישראל מברך - חייב לענות אחריו אמן (שו"ע רטו, ב). ואפילו אם לא שמע את כל הברכה אלא רק את סופה, חייב לענות אמן (ח"א, מ"ב רטו, ו). ואם לא שמע את הברכה אבל הוא יודע על איזו ברכה מדובר, והבין מתנועות השפתיים של המברך שהוא סיים את הברכה, רשאי לענות אחריו אמן אבל אינו חייב (באו"ה שם, רמ"א קכד, ח, ובא"ח).
אסור לענות אמן אחר מי שמברך ברכה לבטלה (שו"ע רטו, ד). אבל מי ששמע ברכה ממי שמברך על פי מנהגו, למרות שהשומע אינו נוהג לומר ברכה זו, חייב לענות עליה אמן, הואיל וזה שבירך עשה כדין על פי מנהגו. למשל, מי שאינו נוהג לברך על ההלל בראש חודש, צריך לענות אמן אחר מי שנוהג לברך. 1
השומע ברכה מקטן שהגיע לגיל חינוך לברכות, היינו שהוא מבין את משמעות הברכה ויודע לומר אותה כראוי - חייב לענות אחריו אמן (שו"ע רטו, ג). בדרך כלל הקטנים מגיעים לכך בגיל חמש או שש. ואם קטן שעוד לא הגיע לכך מברך - אין עונים אחריו אמן, אבל משבחים אותו שבירך יפה, כדי להרגילו לברך.
כאשר מלמדים קטן לברך, מרגילים אותו לומר את נוסח הברכה עם שם השם, ואין בזה איסור ברכה לבטלה, הואיל והוא עושה זאת לצורך לימוד. אבל אין עונים אמן על ברכה שנועדה לצורך תרגול (שו"ע רטו, ג).
השומע גוי שמברך ברכה במקום שראוי לאומרה, כגון לפני אכילה או אחריה, ראוי לשומע לענות אחריו אמן, שכן כוונתו לשמיים. ואם יש חשש שהוא מכוון לעבודה זרה, למרות שהוא אומר את הברכה בנוסח שלנו, אין לענות אחריו אמן (שו"ע ורמ"א רטו, ב, מ"ב יב). ועיין לעיל פרק א, הלכה ט, במצוות עניית אמן וגודל מעלתה.

ט - האם יוצאים בשמיעה ברמקול

נחלקו הפוסקים, אם השומע ברכה דרך טלפון, רמקול ומכשיר שמיעה - יוצא ידי חובה. יש אומרים, שהואיל והקול יצא מכוחו של המברך, ומיד השומע שמע אותו, למרות שהקול עבר דרך מכשיר חשמלי, דינו כדין קולו של המברך, שאפשר לצאת בשמיעתו ידי חובה. ויש אומרים, שהואיל והקול הנשמע אינו קולו המקורי של המברך, אלא המכשיר החשמלי קלט אותו כאותות חשמליים, ואח"כ תרגם אותו שוב לקול חדש, הרי זה כשומע קול מכונה, שאין יוצאים בו ידי חובה.
למעשה, יש לחשוש לדעת המחמירים, ולא לקיים את המצוות התלויות בשמיעה בעזרת מכשירים חשמליים. אולם כשאין ברירה, עדיף לקיים את המצווה על ידי מכשירים חשמליים, מאשר להפסידה לגמרי. למשל, מי שנמצא במקום שאינו יכול לשמוע קריאת מגילה או הבדלה, עדיף שישמע אותם דרך הטלפון או בשידור חי ברדיו. ובזימון, כאשר האנשים מרובים וקשה לשמוע את המזמן בלא רמקול, טוב להיעזר בו (בזימון יש יותר מקום להקל, כמבואר לעיל ה, ו, 10).
כבד שמיעה, נראה שיכול לכתחילה להיעזר במכשיר שמיעה, שהואיל והמכשיר מחובר לאוזנו, הרי הוא טפל לה, שתפקידו לחזק את יכולת שמיעתה. בנוסף לכך, רוב הנעזרים במכשיר שמיעה שומעים מעט מן הקול גם בלא המכשיר, והמכשיר רק משפר את יכולתם לקלוט את מה ששמעו.
השומע ברכות וקדיש דרך רמקול - צריך לענות אמן. והשומע דרך רדיו או טלפון - טוב שיענה אמן אבל אינו חייב. 2


^ 1. עיין בפניני הלכה זמנים א, יב, שמנהג הספרדים שחיו בארץ ישראל וסביבותיה שלא לברך על ההלל בר"ח, וכדעת רש"י ורמב"ם. ומנהג אשכנזים ורוב יוצאי צפון אפריקה, לברך כדעת רוב הראשונים. וכתב ביבי"א ח"א כט, ט, שאין לספרדי לענות אמן על ברכה זו. אבל שמעתי מהרב אליהו שאין להחשיב ברכה זו לבטלה, הואיל וכך המברך צריך לעשות לפי מנהגו, וממילא השומע צריך לענות אמן. וכ"כ בהליכות שלמה ד, יט, ברכ"ה ח"א ו, יב. וכן מבואר בברכ"י קצו, ד, והר צבי א, לח.
^ 2. למרן הרב באורח משפט מח, רק שמיעת שופר צריכה להיות במישרים ולא קול הברה, אבל השומע קדיש וקדושה ברמקול או רדיו יענה, ומשמע שגם יוצאים ידי חובה בשמיעה זו. ולכך נטה הרב פראנק במקראי קודש פורים יא, לעניין מקרא מגילה, ואג"מ או"ח ח"ב קח, ח"ד צא, ד, וציץ אליעזר ח, יא. וכן החזו"א פקפק על המחמירים בזה. לעומתם, יש אומרים שהואיל וזה לא הקול המקורי, כמבואר למעלה, אין יוצאים בו ידי חובה. כ"כ משפטי עוזיאל או"ח כא ומהדו"ת לד, הרב גורן בתרומת הגורן כב, הרב אויערבאך במנחת שלמה א, ט. וכ"כ ביחו"ד ג, נד, והוסיף שאם גם בלא הרמקול היה יכול לשמוע את הקול הטבעי, יצא ידי חובה. ועיין בתחומין כו (ע' 457), במאמרו של הרב גדליה אורנשטיין, שטען כי גם השמיעה על ידי האוזן אינה נעשית במישרים, שהקול עובר דרך גלי הקול שבאוויר, ואח"כ נקלט ברעידות קלות שבתוך האוזן, ואותן רעידות נקלטות כאותות חשמליים בקליפת המוח, שמפוענחים אח"כ במוח לשמיעה שאנו מכירים. ולכאורה אין ההבדל אם הקול יעבור באמצע גם דרך מכשיר חשמלי. ונראה לענ"ד, שבשעת הצורך, אם במצב של שקט היה אפשר לשמוע את הקול הטבעי, ורק מפני הרעש אין שומעים אותו, ועל ידי הרמקול שומעים, אפשר לצאת בו ידי חובה. אלא שמלכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים, שלא לצאת בעזרת מכשירים חשמליים. ורק לגבי מכשיר שמיעה יש מקום להקל לכתחילה, כפי שכתבתי למעלה. ולעניין עניית אמן על קדיש וברכות, אם הוא דרך רדיו וטלפון, נראה שאף כי אין חובה לענות, מ"מ מצווה לענות, שכן אף הרב גורן ויחו"ד ב, סח, שמחמירים שלא לצאת, מסכימים שיכול ואף מצווה לענות. ואם הקול נשמע בעזרת רמקול נראה שחובה לענות, מפני שלכל הסוברים שאפשר לצאת ידי חובה, הרי זו חובה גמורה, וגם לרוב החולקים עליהם, יש לכל הפחות מצווה לענות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il