בשנת תשל"ח, בחודשים הראשונים לשהייתנו בבית אל כשעוד גרנו ליד המחנה הצבאי בקרוונים ובלי מים, ביקְרַנו מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
התאספנו כולנו בבית הכנסת הצבאי של המחנה ובקשנו ממנו שידבר. הרצי"ה שאל אותנו איפה בעל הבית דהיינו המפקד של המחנה הצבאי, אמנם לא היה לנו קשר איתו, אבל הרצי"ה אמר שבלי בעל הבית אין לו רשות לדבר. רצנו להביא אותו, ולאחר שהתיישב ליד הרב ושוחח עמו, הרצי"ה ביקש ממנו רשות לדבר. בלי שום הכנות מראש נתן רבינו שיעור נפלא על יעקב אבינו ועל בית אל. הוא התחיל באברהם, המשיך ביצחק והגיע ליעקב. הוא עמד על כך שמידתו של יעקב זו מידת האמת. מידה של נצחיות. חז"ל (תענית ה') אומרים שיעקב אבינו לא מת, ובדברי חז"ל נאמר גם על בית אל שיש בה סגולה של חיים ארוכים כמו שאומר המדרש (בראשית רבה ס"ט ח'): "ואולם לוז שם העיר לראשונה... היא לוז שצובעין בה את התכלת, היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה, היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם. הזקנים שבה מה עושין להם? כיון שהם זקנים הרבה מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים". בעיר הזאת החיים לא נפסקים, אי אפשר שיהיו בה מתים.
חכמים גם מעירים שיש עצם כזאת שנקראת "עצם הלוז". זו עצם מיוחדת שיש באדם שהיא קיימת תמיד, גם כאשר האדם עובר מן העולם, העצם הזאת לא מתפוררת אלא היא נשארת לעולם, וממנה לעתיד לבוא תהיה תחיית המתים. כלומר, יש לה איזה קיום מתמיד בלתי פוסק.
שוב אנחנו רואים שיש כאן קשר בין עניינו של המקום לבין אריכות ימים, וזה העניין של מידת האמת. מידת האמת איננה מידה חד צדדית היא מידה אמצעית והיא נצחית. וזו היא מידתו של יעקב.
הגמרא (שם) שואלת איך יכול להיות שיעקב אבינו לא מת, הרי התורה מספרת לנו שספדו אותו וחנטו אותו וכו'? עונה הגמרא יש היקש: מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, ניתן לבאר שיעקב אבינו הוא כלל ישראל, הוא בחיר האבות שכן כל זרעו חי, בזמן שזרעו קיים אף הוא נחשב חי. "נצח ישראל לא ישקר" - נצח ישראל תמיד קיים.
לעיר הזו יש עוד תכונה מיוחדת. מסביר המדרש: לוז הייתה עיר בעלת כניסה נסתרת שהייתה חבויה בין הרים, ואורחים שלא הכירו את העיר לא ידעו איך להיכנס אליה. הכניסה הייתה דרך עץ לוז, ולכן נקרא שמה לוז. למקום נסתר יש קיום. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". אם כן עניינה של בית אל הוא עניינו של יעקב אבינו. "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה" - מידת האמת שהיא נצחית.