מצות לא תעשה שלא להכשיל את חברו בשום דבר, שנאמר: "ולפני עיור לא תתן מכשול" (ויקרא י"ט).

בקשב רב האזין מו"ר הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל לראשי ועד העובדים, שספרו לו באריכות על הבעיות הקשות במקום בו עבדו. השאלה אותה הציגו לרב הייתה - האם מותר להם לשבות בתנאים שנוצרו במפעל, על שלל ההשלכות שיש לשביתת מעין זו? הרב שקל היטב את כל הצדדים, שאל שאלות רבות, ולבסוף הכריע כי נכון יהיה לעובדים לשבות בתנאים מסויימים אותם פירט להם הרב.
לאחר שקיבלו תשובה לשאלתם, קמו האנשים ממקומם, הודו לרב ופנו ללכת. אולם לפני צאתם ביקשם הרב לחזור ולשבת. משהתיישבו, החל הרב לספר להם באריכות מעשה שהיה בישיבת וולאז'ין: לאחד מבחירי התלמידים ניגשה יום אחד משלחת של יהודים מעיירה חשובה, כשבפיהם הצעה מפתה - רבם הלך לעולמו וכעת, לאחר שיצא שמו של הבחור וכישרנותיו המרובים, מציעים הם לו את המשרה החשובה. את סיכום המינוי, במידה ויסכים, התנו בהסכמתו של ראש הישיבה הנערץ, רבי חיים מוולאז'ין, למהלך. לא בכל יום מציעים לאדם מינוי כה חשוב, לכן ברור היה לתלמיד כי ישמח למלא את התפקיד, אך ברור היה לו כי קודם צריך הוא להיוועץ עם רבו, שבמבטו העמוק יוכל לומר האם אכן כדאי לו להתרומם לתפקיד המוצע. מששמע הרב את פרטי ההצעה מפיו של התלמיד, אמר כי ללא ספק מדובר בתפקיד חשוב ביותר וכי כדאי לו מאוד לקחת את התפקיד על עצמו. התלמיד הזדרז לגשת למשלחת, והביע את הסכמתו למינוי. מששמעו את תשובתו החיובית, אמרו, כי על פי הסיכום צריכים הם כעת לגשת לרבי חיים ולשמוע ממנו כי הוא אכן ממליץ על המינוי. התלמיד אמר כי זה עתה שב הוא מביתו של ראש הישיבה שנתן את ברכתו לעניין, אך הם התעקשו לגשת לרב בעצמם. להפתעתם, בניגוד לדברי התלמיד, הרב לא היה נלהב כלל מהרעיון, והמליץ להם על תלמיד אחר שלדעתו התאים לתפקיד הרבה יותר מאשר ההצעה הנוכחית.
מששמע התלמיד את ביטול המינוי כתוצאה מדבריו של הרב, רץ במהירות לביתו, על מנת להבין את פשר הסתירה בין הדברים שאמר לו אך היום, לבין הדברים שאמר לאנשי הקהילה. הרב קידם את פניו בחיוך והסביר: "כשאדם מבקש עצה ישנה חובה לתת לו את העצה הנכונה והמתאימה לו ביותר, אחרת עלולים על הלאו של "לפני עיור לא תתן מכשול", לכן, לך אמרתי כי כדאי לך לקחת את התפקיד שעבורך ללא ספק הוא תפקיד טוב ומרומם, אולם לאנשי העיירה הייתי חייב לתת עצה הוגנת עבורם, והיא שפלוני מתאים ממך לתפקיד.
משסיים ר' אברום לספר את הסיפור, נפרד לשלום מאורחיו שתמהו מה פשר הסיפור שטרח לספר, סיפור שלא היה לו שום קשר לשאלה אותה הציגו בפניו.
משחזרו למפעל כינסו את כל הפועלים וסיפרו להם על החלטתו של ר' אברום ותמיכתו במאבקם, וההחלטה על תחילת השביתה יצאה לדרך. באותו לילה נקרא ראש ועד העובדים אל בעליו של המפעל. הלה היה בטוח כי כעת מעמדת כח של שביתה המגובה בהמלצת הרב, יצליח להשיג את מטרתם, הופתע כשגילה במשרדו של בעל המפעל את כל חברי ההנהלה, שמיד עם כניסתו לחדר החלו לצעוק עליו כי הוא שקרן: "איך העזת לשקר ולומר כי הרב תומך בשביתה?! היינו כולנו אצל הרב כעת לשמוע ממנו כיצד תמך בשביתה, ואמר לנו כי אדרבה יש להלחם בשביתה בכל הכח, ולהעניש בחומרה כל פועל שלא עושה את עבודתו - ואילו אתה סתם שיקרת כשאמרת כי הרב תומך בשביתה"! ראש ועד העובדים היה המום - רק היום אמר הרב להם דברים הפוכים, ושינה את דעתו בין רגע?! אולם אז עלה חיוך רחב על פניו, וסיפר להם את הסיפור ששמעו מפיו של ר' אברום היום לאחר שנתן לראשי הועד את עצתו, וראה בחכמתו כי בעלי המפעל יגיעו גם הם אליו - ולהם הרי יצטרך לתת עצה הטובה להם.