^ 1." בִּכְרֵי מִדְיָן - הוגני מדין, הם גמלים בחורים..." (רש"י ישעיהו ס, ו).
^ 2.הרכבת ה"נחש" על ה"גמל" יש בה גם משום הרכבת שתי פרשיות שבתורה זו בזו.
במסכת סנהדרין (דף נט, ב) מובא: "רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא (לא) נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות..."
רבי שמעון בן מנסיא סבור שהאדם נועד לאכול מ"עץ החיים" שהיא התורה, ואילו הנחש-הקדמון נועד לאכול מ"עץ הדעת טוב ורע" שהוא העיסוק בעולם הגשמי; - ולהיות העוזר של האדם. אולם הנחש נתקנא באדם, והוא הסית את האישה לפתות את האדם שיאכל גם כן מ"עץ הדעת טוב ורע". ומאז, אין עוד צורך בנחש-הקדמון כפי שהוא נוצר וקיצצו לו את הרגלים.
חלוקת תפקידים דומה עמדה להיווצר גם בין יעקב ועשיו. יעקב היה "איש תם יושב אהלים" ואילו עשיו היה "איש יודע ציד איש שדה". יצחק אבינו רצה לתת לכל אחד מהם תפקיד שמתאים לאופיו. ולפיכך, הוא רצה לתת את ברכת העיסוק בעולם הגשמי לעשיו, כדי שהוא יעזור ליעקב שיקבל את ברכת העיסוק בעולם הרוחני. אלא שרבקה שיכנעה את יעקב, ליטול מאביו גם את העיסוק בברכות העולם הגשמי. ומאז נגזר על עם ישראל לעסוק גם בצד הגשמי של העולם.
הפרשיה שמספרת על הבאת רבקה ליצחק מדגישה מאוד את ה"גמלים", והם מוזכרים שם ח"י פעמים; ובפעם האחרונה נאמר: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל ". הפרשיה מרמזת שהיה צורך וח"יות בגמל כדי להביא את רבקה ליצחק. אולם יצחק לא ראה מצב של רכיבה על גמל כמצב טוב, ורבקה הבינה זאת והיא התבטלה בפניו, והיא נפרדה וירדה מהגמל.
אולם לאחר מכן, כשיצחק רצה לתת את הברכות הגשמיות לעשיו, רבקה חזרה במובן מסוים על החטא של חוה, והיא שיכנעה את יעקב "לשקר" כדי לקבל את גם את העיסוק בגשמיות. רבקה לא הסכימה להתבטל אז בפני יצחק, ובאופן סמלי היא חזרה להיות - "רכובה על גמל", כמו לפני המפגש ביניהם.
הגמלים מודגשים גם במנחה שיעקב שולח לעשיו אחיו (בראשית לב, טו-טז). יעקב מדגיש דווקא אצלם את הרחמים: " גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם "; והזוהר (רעיא מהימנא, ויקרא, אמור, ק, א) מסביר: "כך הוא סטרא דיליה גמלים - הוא נחש כמין גמל ".
נראה שהמדרשים שמרכיבים את ה"נחש" על ה"גמל" מרמזים שיצחק רצה שעשיו יהיה ה"נחש גמל" שיעזור ליעקב אבינו, ולתקן את מה שהשתבש בחטא הקדמון. אולם רבקה שהובאה לביתו "רכובה על גמל", חזרה על הטעות של חוה, וגם היא שיבשה את התכנית הזו. ומאז נגזר על יעקב ובניו לעסוק בגשמיות. אמנם בכתבי האר"י מובא שרבקה היתה התיקון של חוה, וכפי שיתבאר בהערות בהמשך.
^ 3." ומנחתם ונסכיהם לפרים - פרי החג שבעים הם. כנגד שבעים אומות שמתמעטים והולכים, סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין: ולכבשים - כנגד ישראל שנקראו (ירמיה נ, יז) שה פזורה, והם קבועים... (רש"י במדבר כט, יח)
^ 4."...אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ ...". (ירמיהו טז, יט)
^ 5."וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן ". (שמואל א טז, יט).
^ 6.גם רחל מרכיבה את ה"שקר" על הגמל והיא משקרת כשהיא רכובה עליו (בראשית לא, לד-לה):"וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם ... וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי..."
^ 7."... ואין נותנין חרם, וכן אין משביעין אדם בבית דין, עד אחר יום כפור..." (שו"ע או"ח, סי' תר"ב)
^ 8.בהערות הקודמות התבאר שנראה שהמדרשים שמרכיבים את ה"נחש" על ה"גמל" מרמזים שיצחק אבינו רצה שעשיו יהיה ה"נחש גמל" שיעזור ליעקב אבינו, ולתקן את מה שהשתבש בחטא הקדמון. אולם רבקה שהובאה לביתו "רכובה על גמל", חזרה על הטעות של חוה ושידלה את יעקב לפעול כנגד רצון אביו. אך האר"י הקדוש מסביר להיפך, שרבקה תיקנה את חטאה של חוה. ובספר הלקוטים מהאר"י (פרשת תולדות) נאמר: "ועוד מפני מה נתקלל אדם הראשון בשביל אשתו שהאכילתו מעץ הדעת טוב ורע, ובכאן נתברך על ידי אשה שהיא רבקה, שנאמר עלי קללתך בני, כלומר אני הייתי סיבה שנתקללת קודם בבחינת אדם הראשון. ועכשיו אתה מתתקן על ידי. וכנגד מה שנאמר - 'ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך', עכשיו - 'בני שמע בקולי וכו'. וקודם קלקלת על ידי מאכל, עכשיו אתה מתתקן על ידי מאכל שהם המטעמים." יתכן שרבי יהודה הנשיא היה סבור כהסבר האר"י הקדוש, שרבקה צדקה כשהיא בחרה עבור יעקב את העיסוק בעולם הגשמי, והיא תיקנה בכך את החטא הקדמון; ומפני שטרם הגיעה העת שיעקב יעסוק ברוחניות בלבד. ואף רבי יהודה הנשיא היה סבור שטרם הגיעה העת שבה אפשר יהיה להקפיד במצוות השמיטה; ולשיטתו, הריח הטוב שעולה מבגדיו של יעקב; עולה גם מריח "בוגדיו" שגידלו את הירקות הללו באיסור.