ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- השבת אבידה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חל בת יקוט
המשנה (בבא מציעא ל:) אומרת:
"היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל. אם יש שם בית דין - מתנה בפני בית דין, אם אין שם בית דין בפני מי יתנה? שלו קודם".
המשנה עוסקת באדם שרואה את אבידת חברו, אבל הטיפול באבידה יגרום למשיב להפסיד זמן עבודה, וממילא להפסד כסף. המשנה אומרת, שאם יש במקום 'בית דין', ומסבירה הגמרא שהיינו שיש שם שלושה בני אדם, יכול המשיב להתנות עימהם, שלא יפסיד את שכרו, ובמקרה כזה, הוא נוטל את כל השכר שהפסיד מבעל האבידה. אולם, אם אין שם שלושה בני אדם, המשיב יוכל לתבוע מהמאבד שכר רק 'כפועל', ובגמרא (שם לא:) מבואר שהיינו 'כפועל בטל של אותה מלאכה'. במידה ואינו רוצה ליטול שכר מועט זה, רשאי המוצא שלא לעסוק בהשבת האבידה, כיוון שאדם אינו צריך להפסיד כסף, כדי לקיים את מצוות השבת אבידה. בביאור 'כפועל בטל של אותה מלאכה', נחלקו הראשונים. רש"י פירש:
"כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה - כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו ליבטל ממלאכה זו כבדה, שהוא עוסק בה, ולעסוק במלאכה קלה כזו, הכל לפי כובד המלאכה וריבוי שכר, יש מלאכה שטורחה קל ושכרה רב, או חילוף".
דהיינו, לפי רש"י, מעריכים כמה אדם היה מוכן להפסיד משכרו, על מנת לעבוד בשמירת האבידה. במידה ומלאכתו של המוצא היא מלאכה קשה, ושמירת האבידה היא מלאכה קלה, מניחה הגמרא, שהמאבד יהיה מוכן ליטול שכר נמוך יותר, כדי לעבוד קשה פחות. את ההפרש הזה ינכו מהשכר שנוטל הפועל.התוספות (בבא מציעא סח. ד"ה ונותן) חולקים על רש"י. טענתם העיקרית היא, שלפי פירוש רש"י, נמצא שאדם נוטל שכר על שמירת האבידה. שכן, אילו היו שואלים אדם כמה הוא מוכן לפחות משכרו כדי לא לעבוד בכלל, בוודאי היה מוכן לפחות יותר, מאשר כששואלים אותו כמה הוא מוכן לפחות משכרו, כדי לעבוד בשמירת אבידות. ולא יתכן שהמוצא יטול שכר על שמירת האבידה, משום שבגמרא בבבא קמא (נו:) אומר רבה, שהסיבה ששומר אבידה נחשב שומר חינם היא משום שהוא אינו נהנה במלאכה.
הדין שאסור ליטול שכר על השבת אבידה אינו דין ייחודי למצוות השבת אבידה. המשנה בבכורות (כט.) אומרת:
"הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו בטלין להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה אם היה כהן וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל".
וביארו הטעם בגמרא:"מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו' - מה אני בחנם אף אתם בחנם. תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי - מה אני בחנם, אף אתם בחנם".
דהיינו, שאסור ליטול שכר על כל קיום מצוות עשה. להלכה, פסק המחבר (חושן משפט סימן רסה) כדעת התוספות, והרמ"א מביא את שיטת רש"י.
המגיד משנה (הלכות גזלה ואבידה פרק יב הלכה ד) מביא פירוש שלישי למונח 'פועל בטל' בשם הרשב"א - כאשר יש הרבה ביקוש לפועלים (מלאכה מרובה) הרי השכר גבוה. אבל כאשר אין הרבה ביקוש, הפועלים נשכרים אפילו בזול, כדי שלא ישבו בטלים. הברייתא אומרת, שלמרות שהפועל הפסיק לעבוד בשעה שהמלאכה מרובה והשכר גבוה, הוא נוטל שכר רק כפועל בטל, דהיינו כמו בשעה שאין הרבה ביקוש. וכתב הש"ך (שם סק"א) שגם פירוש זה נכון להלכה.
חיוב השבת אבידה אינו מתייחד רק להשבת חפץ, שבעליו אינו יודע היכן הוא. הגמרא בבבא מציעא (לא.) אומרת:
"אמר רבא: לכל אבידת אחיך - לרבות אבידת קרקע. אמר ליה רב חנניא לרבא: תניא דמסייע לך; ראה מים ששוטפין ובאין - הרי זה גודר בפניהם".
כיוצא בזה, מצינו שאדם חייב להגן על צאן חבירו מפני חיות טורפות או מפני טביעה בנהר. דוגמא מופשטת יותר היא חובת הגדת עדות. ההלכה היא, שמי שיודע עדות לחברו ולא העיד, אינו חייב לשלם את ההפסד שנגרם לבעל הדין מחמת שלא העיד. וביאר הרמב"ן (קונטרס דינא דגרמי) את טעם הדבר: "וטעמא דמילתא, שאף הוא אינו חייב להעיד לו אלא מדין גמילות חסדים שחייבה תורה להעיד. ואם לא רצה לקיים אותה מצוה, אין מן הדין לחייבו ממון... אבל מי שאינו רוצה להעיד פטור, שאין עליו חיוב ממון, אלא מדרך גמילות חסדים. ואם אינו רוצה להטריח ולהצילו אינו חייב. למה זה דומה למי שרואה כיסו של חברו אבד ואינו מצילו... שאין בית דין מחייבים אותו בכך...".
על סמך דברי הרמב"ן כתב רבי יוסף קארו (שו"ת אבקת רוכל סימן קצה), שכיוון שחיוב הגדת עדות דומה לחיוב השבת אבידה, אין חובה לעשותו במקום שבו המשיב מפסיד ממון, והוא הדין שאין חובה להעיד במקום סכנת הגוף. גליון זה חותם את עיסוקנו בהלכות השבת אבידה. בגליון הבא נתחיל לעסוק בדיני שומרים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











