ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקוב בן בכורה
(יד) וַיּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבא שְׁכֶמָה:
(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמור מַה תְּבַקֵּשׁ?
(טז) וַיּאמֶר אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפה הֵם רועִים:
(יז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אומְרִים נֵלְכָה דּותָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדותָן: (בראשית לז, יד-יז).
שלושה פסוקים הללו תמוהים הם. בשביל מה לתורה לספר לנו פרטים שלא נוגעים לעצם סיפור מכירת יוסף? ודאי אין התורה עוסקת בתיאור ספרותי בלי מטרה מסוימת. אלא יש כאן לימוד בהלכות כיבוד אב ואם. אביו שלח אותו לשכם. יוסף לא מצא אותם שם. ברור שהיה יכול לשוב לביתו ולהודות לאביו שלא הצליח למצוא אותם. ובמיוחד שידע שהם שונאים אותו, משום מה לו להתאמץ? אבל כיון שאביו דאג, יוסף טעה בשדות פה ושם לחפש ולאתר אותם, כלומר השתדל בכל יכולתו, ואף הלך עד דותן כי שמע מאיזה עובר ארח שהם שם. הרי זהו לקח לדורות כמה הבן צריך להשתדל לעשות נחת רוח לאביו ולהתגבר על יצר העצלות.(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמור מַה תְּבַקֵּשׁ?
(טז) וַיּאמֶר אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפה הֵם רועִים:
(יז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אומְרִים נֵלְכָה דּותָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדותָן: (בראשית לז, יד-יז).
אבל דר. נחמה לייבוביץ (בספר "עיונים בספר בראשית", עמ' 275-276) מוצאת בשלושה פסוקים אלו מימד עמוק יותר. על הפסוק "וישלחהו מעמק חברון" (בראשית לז, יד) כותב רש"י:
"והלא חברון בהר? [וכיצד מתוארת חברון כעמק?] אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'".
זאת אומרת, יעקב חשב לתומו כי שולח הוא את יוסף כדי לברר מה שלום האחים, ויוסף חושב שהוא הולך כדי לקיים מצות כיבוד אב. אבל הקב"ה מתכנן הכל כדי להביא את האחים לתפוש את יוסף ולמכור אותו למצרים. שם במצרים יסבול יוסף צער ועוני מספר שנים, ומבית הסוהר יצא למלוך. ועוד ימלוך משך שמונים שנה (מגיל 30 ועד גיל 110) ויפרנס כל עמי האיזור; גם משפחת אביו עם כל צאצאיהם, שבעים במספר, יתפרנסו בכבוד תחת חסותו של יוסף. יתקיים חזון החלומות שהוא חלם עליהם. ועוד, חיי יוסף בצער ומצוקה הם רק הכנה בזעיר אנפין לחיי האומה כולה במצרים, שהיו בצער ומצוקה משך שנים רבות עד שהגיע תור משה בשליחותו של ה' להוציא אותם משם בנסים ונפלאות ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, הארץ המובטחת.זאת אומרת היו כאן שני סוגי שליחות. הנגלה לפי כוונת בני אדם, והנסתר לפי כוונת ההשגחה העליונה. בני אדם עושים לפי מיטב הבנתם ואינם צופים מראש מה הן התוצאות מרחיקות לכת. אבל הקב"ה מתכנן הכל מראש ומביא את הדברים למטרה נשגבה ויקרת ערך. ההשגחה של הקב"ה היא נפלאה וכל יכול. איש אלמוני מצא את יוסף טועה בשדה והדריך אותו לאן ילך. סידרה זאת ההשגחה העליונה כדי להביא את יוסף לאותו מקום שם ייתפש ע"י אחיו ויימכר למצרים. ומשם יעלה לגדולה, ויכין את הרקע לגאולת ישראל ממצרים ודרכם לגדולה עולמית. כותב רמב"ן לענין שלשה פסוקים בהם פתחנו:
"ויאריך הכתוב [א] להגיד כי סיבות רבות באו אליו (ליוסף) שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. [ב] ולהודיענו עוד כי הגזירה [שה' גוזר] אמת, והחריצות של בני אדם [לעקוף את הגזירה] שקר [כלומר מוטעה ולא תועיל]. כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ועצת ה' היא תקום" (רמב"ן על בראשית לז, טו). בלשון הבריות "הקב"ה מכופף את פעולות מעשי אנוש כדי להביא לתוצאה שנגזרה לפי ההשגחה העליונה".
נכון שצריכים אנו להשתדל בכל אפשרות אנושית להביא לתוצאות הרצויות לנו, וכן להתפלל בכל לב עבור הצלחתנו במשימותינו. אבל אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככשלונות, לראות רשעים ופושעים בישראל המזיקים לעמנו. כי ודאי הקב"ה שליט בכל ויביא לידי מה שתכנן לעשות. צריכים אנו סבלנות ואמונה.כך כותב הרב קוק:
"בחקור האדם תכלית המעשים, ימצא שגם המעשים הטפלים שחשב שרק מקרים המה, כולם היו ויהיו יסודות להכנת טוב נעלה וכו'. וזה יקרא גדולת ה' וכו' כי גם הדברים הרחוקים והפעולות הנראות זרות, גם הנה מעשה ה' הנה, לתכלית נשגב היוצא מהם". ("עין איה", ברכות, פרק ז פסקא ב).
ולא רק פעולות אנושיות הנראות משובחות אלא גם מעשי אנוש הנראים שליליים ורעים, גם אותם ירתום ה' לתכניתו העולמית. וכך לשון הרב קוק במקום אחר:"כי דבר אלוקינו יקום לעולם (ישעיה מ, ח) והטוב המיועד אי אפשר שיופסד ע"י כל המון גלגולי סיבות שנראים כאילו באים לעכב את החסד העליון מהופיע בעולם. אבל אין זה כי אם מפאת השקפתינו הקצרה. אבל כשנישא דיעה למרחוק נראה כי ימין ה' רוממה ועושה חיל, ולא יפול דבר אחד מכל דבריו" ("עין איה", ברכות פרק ז פסקא טו). "ולא תועיל אפילו הבחירה [האנושית] היותר רעה, לבטל עצת עליון" ("עין איה", ברכות פרק חמישי פסקא סו).
הרעיון הנשגב הזה נרמז בתורה. כי גם מה שאחי יוסף חשבו להרע לו, ה' הפך הענין לטובה. כמאמרו של יוסף בעת שהתגלה לפניהם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם וכו' וכו'. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי [אם] האלוקים. וישימני לאב לפרעה וכו' ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ה-ח). ואחרי פטירת יעקב אמר להם: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, כ). הרי מפורש בתורה שגם כאשר בני אדם חוטאים, ואף נענשים הם על מה שבחרו ברצונם החופשי, אבל התוצאות לשאר האנשים יהיו לברכה בסופו של דבר, אפילו כעבור שנים רבות.וכך כתב הגאון ר' יעקב עטלינגר מחבר "ערוך לנר" בספרו "מנחת עני" על התורה (בפרשת וישב) על הפסוק בשירת חנה: "ה' מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם" (שמו"א ב, ז) מדוע כתובה מלת "אף"? היה צריך לומר "משפיל ומרומם". אלא באה רוח הנבואה ללמד כי גם כאשר הקב"ה מביא השפלה לאדם, זה על מנת להביא אח"כ להתרוממות. למה הדבר דומה? כאשר האדם רוצה לזרוק חפץ אל הגובה, הוא משפיל ידיו ומהמקום הנמוך ההוא זורק בעוצמה רבה כלפי מעלה. היא "ירידה לצורך עלייה". כך אם הקב"ה מוריש ומשפיל זאת אינה השפלה לשם ירידה אלא לצורך ההתרוממות שתבוא עם הזמן. "משפיל אף מרומם". השפלה של ה' היא כדי לרומם. [ובאמת חז"ל רמזו סוד גדול זה בענין חטא מכירת יוסף. כך לשונם:
"שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו; ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה; והקב"ה היה עסוק ובורא אורו של המלך המשיח" (מדרש בראשית רבה, תחילת פרשה פ"ה, עיי"ש פי' יפה תואר).]
ואמנם אין לנו לשכוח שיש אחריות אישית לכל מעשי האדם. האדם יובא לדין ולעונש על כל מעלליו. אבל החידוש במאמרנו זה הוא שהתוצאות שיגיעו לאדם חף מפשע הסובל ממעלליו של הפושע ודאי יהיו לו לטובה. וכך אמרו חז"ל "כל מה שעושה הקב"ה עושה לטובה" (ברכות ס ע"ב).גם בימינו אנו, יש מעללים הרעים של השלטונות שהם מצירים לבנין ארץ הקודש, שהם עוצרים את התרחבות הישוב היהודי בארצנו. אמנם הקב"ה יביא אותם לדין, אבל בסופו של דבר לא יוכלו הרשעים לקלקל לעמנו ולארצנו. ה' יטה את כל התוצאות כדי למלא את הייעוד המקורי שהקב"ה תכנן מראש.
אנחנו בעידן הגאולה. לא יועילו כל מחשבות שוטנינו וכל מעלליהם לעכב ישועה גדולה זו. כך אמר הרב קוק:
"וזאת היא גדולת ה', יכיר [אדם] איך הוא גדול אדונינו עד שאפילו המקומות הרחוקים והמעשים הנעשים מכח סיבות אנושיות בחיריות [לפי בחירה חופשית של עושיהם] ולפעמים ג"כ משרירות לב הותל אשר לאדם, לכולם יש מערכה של הנהגה שמובילה יד עליון [=הקב"ה] להציב מהם מטרה של טובה רוממה לאין חקר" ("עין איה", ברכות פ"ז פסקא ב).
בטוחים אנו בישועת ה'. גם יוסף הצדיק במשך כל ימות יסוריו, היה מתחזק במחשבה שה' לא עזב אותו אלא תמיד נמצא מולו. על הפסוק "וירא אדוניו כי ה' אתו" (בראשית לט, ג) מפרש רש"י שהיה שם שמים שגור על פיו. והגוי ההוא ראה זאת, והתפעל מזה. וגם כאשר פיתתה אותו אשת אדוניו, דחה את הצעתה במאמר "וחטאתי לאלוקים" (לט, ט). וגם כאשר היה אסיר בבית הסוהר ענה לשר המשקים ולשר האופים: "הלא לאלוקים פתרונים" (בראשית מ, ח). וגם כשעלה לגדולה והוצב במעלה רוממה של יועץ לפרעה, והמלך משבח אותו "תשמע חלום לפתור אותו", דחה יוסף את הדברים והתנצל [רק] "אלוקים יענה את שלום פרעה" (מא, טו-טז). זאת אומרת יוסף היה תמיד חדור ההכרה שהקב"ה מנהל את כל עניניו. כך גם אנו צריכים להמשיך בחינוכו של יוסף הצדיק, ולהיות משוכנעים שאלוקים הוא המוביל לנו את כל המהלך של הגאולה. הפושעים והמורדים יבואו על עונשם, אבל כלל ישראל ישגשג ויצליח! מאז שיבת ציון לפני כמאה שנה, הרבה מפריעים ומשטינים קמו עלינו, כמו סנבלט בימי קדם. בסופו של דבר ה' הצליח אותנו נגד כולם.מה כתוב בענין שחיתותם של שונאי ציון סנבלט ומריעיו, ומה כתוב בענין השוקדים על בנין ציון? (נחמיה ג, לג-לח)
(לג) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לו, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה, וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים:
(לד) וַיּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שׁומְרוֹן וַיּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עושִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחו? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!:
(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמּונִי אֶצְלוֹ וַיּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם:
(לו) שְׁמַע אֱלוהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל ראשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה:
(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים:
(לח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה. וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת!"
(לד) וַיּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שׁומְרוֹן וַיּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עושִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחו? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!:
(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמּונִי אֶצְלוֹ וַיּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם:
(לו) שְׁמַע אֱלוהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל ראשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה:
(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים:
(לח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה. וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת!"
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך לקשור את הסכך?
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
עבודת ה' ליום העצמאות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
