ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה היחס הראוי בין לימודי הקודש והחול בחינוך הבנים? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי חינוך ילדים ותלמידים שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כ' כסלו תשס"ט

מה היחס הראוי בין לימודי הקודש והחול בחינוך הבנים?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
מסעוד בן רזלה


"שמחתי לשמוע על ההתפתחות העצומה בשדה החינוך התורני... עשרות אחוזים בשנה מצטרפים לתלמודי התורה הציוניים ב"ה" (מתוך מכתבו של שר התמ"ת, בשבע מס' 321). משהו מתחולל בשדה החינוך הדתי-לאומי. למסלול הרגיל בדמות בי"ס, ממ"ד, וישיבה תיכונית - קמים מתחרים בדמות תלמודי התורה והישיבות הקטנות הלאומיות, ולפני ההורים ניצבת השאלה - מה היחס הראוי בין לימודי הקודש והחול?


הרב אהרון טרופ שליט"א - ראש הישיבה התיכונית 'בני-צבי', בית אל
החלום מתגשם
לימודי החול אינם יכולים לתפוס מקום מרכזי - לא ביחס הנפשי אליהם ולא בסדר היום. אך מאידך, עם כל עובדת היותן טפלות, הן הכרחיות לכל בעל תורה חשוב בימינו
יום חמישי, השעה 22.30, בית המדרש הומה כמאה וחמישים צעירים, בגילאי 14-18, שנושאים ונותנים בעולמה של תורה. קולות הלימוד מנסרים בחלל ופני התלמידים מקרינות שמחה. אני מעביר מבט על פני התלמידים, יש כאן לא מעט תלמידים שלמדו ושיננו ואף שולטים במאות דפי גמרא בבקיאות ועשרות בעיון. לא מדובר בחלום, מדובר במציאות ממשית. כל מי שער לנעשה בנוער התורני לאומי יודע, שהולכות ומתרבות הישיבות, שתלמידיהן הצעירים שקועים בעולמה של תורה.
אני יוצא מבית המדרש ומהרהר, הן לא מזמן הייתי אף אני בגילם, למדתי בישיבה תיכונית שנחשבה מהטובות ביותר. אינני זוכר סדר אחד שנראה כך. והלא כאן זה קורה כל יום. מה עושה את ההבדל?
ישנן מספר סיבות. אציין שלוש עיקריות, ואתמקד בשלישית שהיא נושא המאמר:
א. הבית בו גדלים הנערים. האם בבית נשמע קול התורה? האם האב מקדיש זמנו ללימוד או להבדיל לצפייה בטלוויזיה, וגלישה באינטרנט?
ב. עד כמה הר"מים הם תלמידי חכמים, שקועים ועמלים בתורה מחד, וקשורים וקשובים לנערים מאידך.
ג. מה עיקר עיסוקו של הנער, ומה מאתגר אותו? קשה להיות שקוע בתורה למי שחצי מיומו מוקדש ללימודי חול. בשביל להתגדל בתורה, בשביל לאהוב תורה, צריך להשקיע בה ולשקוע בה ולא בדברים אחרים.
אם כך, כלום נגזר עלינו לבחור האם להיות בני תורה ותלמידי חכמים או בעלי השכלה כללית? כלום לא יוכלו ללכת שניהם שלובים יחדיו? האם זו הדרך המתאימה לנו בעת שיבתנו לארצנו?
הרב זצ"ל באיגרותיו מביע את דעתו החיובית על השכלה כללית: "אלה הידיעות אמנם טפלות", אך יחד עם זאת "אי אפשר כמובן שתהיינה חסרות מבעל תורה חשוב בימינו" (איגרת קמ"ו). כלומר היחס ללימודי החול הוא כאל דבר טפל לעומת הקדש, ולכן לימודי החול אינם יכולים לתפוס מקום מרכזי לא ביחס הנפשי אליהם ולא בסדר היום. אך מאידך, עם כל עובדת היותן טפלות, הן הכרחיות לכל בעל תורה חשוב בימינו.
אם כך אולי נכון לדחות לימודים אלו לאחר הישיבה? ממשיך הרב ואומר, שדווקא ב"מחלקות התחתונות של הישיבה", זה הזמן והמקום ללמוד מקצועות אלו. בניית היחס הנכון והמאוזן להשכלה כללית ולתפקיד החול בבנין האומה, חשובה ונצרכת, דווקא בגיל ההתבגרות בו נבנית האישיות, כדי שלא ייווצר יחס של דחייה וזלזול לחול שאין מקומו בדור הגאולה.
לימוד מוגבל ובסיסי זה, אף מוסיף פעמים רבות ללימוד התורה, שכן הניסיון מוכיח, שבגילאים אלו קשה להיות מרוכזים בנושא אחד ללא הפסקה. טוב לנפש הצעירה להתאוורר קמעה בנושאים משניים, ובלבד שהעיקר יישאר ככזה ולא ייהפך חלילה לטפל.
מלבד זאת, בהיבט המעשי, יש צורך בתעודת הבגרות, כדי שמי שירצה יוכל לפנות בכל שלב לעבודות או ללימודים התואמים את רמתו, ולא יישאר בכולל, כברירת מחדל, מחוסר יכולת למצוא עבודה המתאימה לכישרונותיו.
לסיום אציין שבשיחתי האחרונה עם מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל הוא הביע בפני את כאבו על אותן ישיבות שמקדישות כחצי מזמנן ללימודי החול. אך מאידך הביע את דעתו שישנם לימודי חול, שיש בהם מעלה שכל בן תורה ידע ויבין בהם. אמנם, יש לציין, שטען, שבבחירת ישיבה לנערים, לא כמות לימודי החול היא הקובעת, אלא, ישיבה בוחרים על פי הר"מים והבוגרים, האם הם אוהבים תורה ושקועים ועמלים בתורה.

הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה יריחו

תורת ארץ ישראל
החידוש המיוחד של ארץ ישראל, שהיא ארץ קדושה. כלומר - מקום בו הקדושה שורה אפילו באדמה, שהיא כביכול החומר הגס והנמוך ביותר. לפיכך, התורה אליה אנו שואפים בדורנו, תורת ארץ ישראל, היא תורה רחבת אופקים, תורה של חיבורים

'לכתחילה עריבער (מלמעלה)' הוא ניגון חב"די ידוע. הסיפור שעומד מאחורי הניגון הוא מאמרו של אדמו"ר מוהר"ש מליובאוויטש שקבע - בשעה שהולכים בדרך ומגיעים להר גבוה, דרכו של העולם להקיף את ההר מימין או משמאל, אך אני אומר שמלכתחילה צריך לטפס ישר על ההר וללכת מלמעלה. כלומר, עלינו לבוא אל החיים והמציאות במבט רוחני עליון, מבט של 'לכתחילה', וכך מראש לא ניתקל בכל המהמורות והנפילות שמזמנים לנו החיים. (לדוגמא - ילד קטן יראה סוכרייה בחנות - היא תקרוץ לו ותפתה אותו לגונבה, אך את האדם המבוגר, שמבטו מרומם יותר, הסוכרייה לא תעסיק בכלל).
עיקרון זה נכון בכל מרחבי החיים, ובוודאי נכון הוא בשאלה שלפנינו העוסקת בחינוך הילדים, שהוא יסוד החיים. רגילים אנו לעסוק בשאלה זו במבט של 'דיעבד', מחד - כולנו מסכימים על חשיבותו הרבה של לימוד התורה לילדים ובני הנוער, ומאידך - מה לעשות?! יש אילוצים בחיים - בגרות, 'פרנוסה', "אביו חייב ללמדו אומנות". אין ברירה, לימודי חול חשובים ונחוצים.
אולם, הבה נשתחרר מהמבט של ה'דיעבד' ונשקול את הכל במאזניים של 'לכתחילה'. מחד - התורה והרוחניות הם יסוד החיים. ה'לכתחילה' של החיים. כך מצאנו אצל יעקב אבינו, שבלילה לפני פגישתו עם עשיו, נאבק עם שרו של עשיו והכריעו, ללמדך שלהתמודדות בעולם המעשי קודמת ההתמודדות הרוחנית, והעולם המעשי הוא בבואת העולם הרוחני. לפיכך, בימי ילדות והנערות עלינו להשריש בנער את שורשיות וחשיבות התורה. ומאידך - המתבונן בשרטוטיו של הרב קוק זצ"ל ל'תורת ארץ ישראל' רואה שזו תהיה תורה של חיבורים. חיבורים בין נסתר לנגלה, כלל ופרט, שכל רגש ודמיון, ולעניינינו - חיבור קודש וחול. החידוש המיוחד של ארץ ישראל, שהיא ארץ קדושה. כלומר - מקום בו הקדושה שורה אפילו באדמה, שהיא כביכול החומר הגס והנמוך ביותר. מקום בו הרוחניות והגשמיות מתחברים. לפיכך, התורה אליה אנו שואפים בדורנו, תורת ארץ ישראל, היא תורה רחבת אופקים, תורה של חיבורים. (ואכן, בדורנו, המקצועות העתידניים הם מקצועות של חיבורים – ביוכימיה, ביוטכנולוגיה ועוד. מחיבורים חדשים, נולדים תובנות חדשות ומשמעותיות).
אם כך, עלינו לשאוף לתלמיד חכם, שהתורה היא יסוד ומשוש חייו, ורוחב אופקיו יוצר בקרבו חיבורים חדשים המולידים תורה גואלת, תורת ארץ ישראל.
כיצד עושים זאת? האם בימי הילדות והנערות על הילד לעסוק כמעט רק בתורה או לצרף אליה לימודי חול, שמטרתם העיקרית להיות ענפיה של תורה בלבד?
דומה, שהדבר תלוי באופיו של הילד. ישנם אנשים שטוב להם להתרכז בנושא אחד. סבי ז"ל למד אצל הרב ד"ר בנימין מנשה לוין זצ"ל מחבר 'אוצר הגאונים'. איש תורה ומדע דגול, ממכותביו הראשיים של הרב קוק זצ"ל. הרב לוין סיפר להם, שזכה לגדול גם בתורה וגם במדע, מפני שהתרכז תמיד בלימודיו בנושא אחד - עד גיל 16 עסק רק בתורה, ואחר כך שקע לפרק חיים כמעט רק במדע. לעומת זאת, יש אנשים (תזזיתיים) שבטבעם מוכרחים לעסוק במספר נושאים במקביל. אלו ואלו לומדים תורת אלוקים חיים, ובעז"ה יזכו להוסיף חיים בארץ החיים.

הרב מתניה אריאל שליט"א - ראש הישיבה הקטנה 'דרך חיים', שעלבים
לשקוע בתורה
הגר"א שפירא בפגישה עם תלמידים: "יש לי ידיעה ברורה שבשמים רוצים שעכשיו תלמדו תורה. בגרות תעשו אחר כך!"
גדולי ישראל הרחיבו רבות על חשיבות לימודי החול, ואף עסקו בהם בעצמם (עי' אנציקלופדיה תלמודית ערך חכמות חיצוניות). למרות זאת, הדריכו לדחות את העיסוק בלימודים אלה לגיל מבוגר יותר, כך למשל בשו"ת הריב"ש (מ"ה) "ואין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל, (שבעצמו עסק בחכמות), כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות...".
בטעם הדחייה כותב הנצי"ב: "...באשר זה דרכה של תורה שאין עמלה ותכליתה מתקיים אלא במי שמפנה כל ראשו בה... ואי אפשר להיות גדול בתורה בשעה שעוסק בדברים אחרים. וכל גדולי תורה שהמה גם חכמים בלימודי חול אינו אלא שנתעסקו בלימודי חול קודם ששקעו ראשם בתורה, או אחרי שכבר נתגדלו בתורה, אבל ביחד אי אפשר להגיע לתכלית הלימוד..." (שו"ת משיב דבר א', מ"ד). ובפירושו לחומש כתב: "אי אפשר לקוות להשיג מעלת התלמוד וחכמת הטבע יחד, אם לא שיקדים עמל התלמוד הרבה, ואחר שכבר עמל ומצא כדי מידתו, אז יכול להפנות גם לשארי חכמות, ויהיו שניהם שמורים ומתקיימים בידו..." ("הרחב דבר" דברים ל"ב ג').
מדבריו אלה מתבאר ההבדל בין גיל היסודי לגיל התיכון - היכולת להתמסר! תורה שבעל פה, ובעיקר גמרא, מצריכה עמל והתמסרות (תנחומא, פרשת נח ג'). ללא התמסרות, "תורתו נעשית קרעים קרעים". אין זו רק שאלה של כמות השעות, אלא של איכות ההתקשרות עם התורה. משעה שהנער יכול להתמסר ללימוד הגמרא, מדריכים אותנו גדולי ישראל לפנות את זמנו לתורה בלבד. אין זה אומר שלא יעסוק בתחומים נוספים, וגם בישיבה קטנה יש טיולים, פעילות חברתית וכדומה, אבל התמסרות, יש רק ללימוד התורה ולבניין הרוחני והמידותי.
כך הייתה הדרכתו של הרב זצ"ל למוסד ששילב קודש וחול - "מייסדי ה'תחכמוני' ומנהליו בעצמם עומדים תמיד הכן לייעץ לכל אב דורש עצתם, אם ייתן את בנו למוסדם או למוסד שהוא כולו קודש, שאם אך יש כוח בידו אל ינתק את בנו אפילו לשעות קצובות ממקור החיים של תורה שבכתב ושבע"פ" (אגרת תרמ"ד), "ולא נייעץ שום אב, שרק אפשר לנו לפעול עליו שיקדיש את בנו כליל קודש להתגדל בתורה בטהרתה, שיעתיק אותו ללימודי חול גם לשעה או לשעות ביום, בשחר טל ילדותו ביחוד" (אגרת תרנ"ד).
וכך כתב מרן הגר"א שפירא זצ"ל: "וידוע לכל, כי במשך כל הדורות השתדלו לחנך את הבנים בישיבות הקטנות, המעצבות את אישיותם של התלמידים להיות גדולים בתורה, גדולים ביראה, גדולים במידות, ובכל קנייניה של תורה, ואשרי חלקם של ההורים והבנים גם יחד, באשר זו מגמתנו ומגמת הדורות כולם...".
אמנם מתכונת לימודים זו אינה מתאימה לכל אחד, אך אין היא רק ליחידי סגולה, ובכל שנתון יש מאות תלמידים שיכולים להיבנות ולהתפתח לימודית ורוחנית, מתוך שמחת נעורים. גם לצורך בתעודת הבגרות יש מענה, במכינה לבגרות המיועדת לתלמידי הישיבות הקטנות, שם מוציאים הם תעודת בגרות מלאה בשנה אחת.
נסיים בדבריו של הגר"א שפירא זצ"ל בפגישה עם תלמידים: "יש לי ידיעה ברורה שבשמים רוצים שעכשיו תלמדו תורה. בגרות תעשו אחר כך!".


______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות: www.komemiut.org


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il