"אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: וכי נר קדושה יש בה? מתקיף לה רב יוסף: וכי דם (של שחיטה שמכסים אותו ואסור לכסותו בבזיון. וכי) קדושה יש בו? דתניא 'ושפך וכסה' במה ששפך יכסה. שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו, הכא נמי (בנר חנוכה לא ישתמש בו שימוש של חול, כדי) שלא יהיו מצות בזויות עליו".

"הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה - עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו".

"ואם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו - יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו". והקשה עליו המפרשים "שדברי השו"ע סותרים זה את זה בהוראה זו".

"איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו. ואם עשה כן במזיד – אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו - מרבה עליו ומבטלו".

"וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא - עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים".

"דאמרינן בברייתא דמלאכת המשכן היה מסתכל בטפיח (ורואה בו) ויודע מה בתוכו. (מסתכל) בחבית - ויודע מה בתוכה".

"דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר: 'וימנע מרשעים אורם'. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא שנאמר: 'וירא אלהים את האור כי טוב', ואין טוב אלא צדיק שנאמר 'אמרו צדיק כי טוב'. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר 'אור צדיקים ישמח'". ולמה גנזו? כי אנשים מקולקלים יסתכלו בו ויראו היכן אנשים מחביאים את רכושם ויגנבוהו. יראו דברים של צניעות בביתו של אחרים, על כן גנזו לצדיקים לעתיד לבא שאין להם עניין לגנוב או לנאוף חלילה.

"תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק (בתור כהן גדול)- הָיָה גוֹרָל (של יום הכיפורים) עוֹלֶה בְיָמִין, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים עוֹלֶה בְיָמִין, פְּעָמִים עוֹלֶה בִשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין (ביום כיפור). מִכָּאן וְאֵילָךְ - פְּעָמִים מַלְבִּין, פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק, מִכָּאן וָאֵילָךְ - פְּעָמִים דּוֹלֵק, פְּעָמִים כָּבָה. וְהָיְתָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבֶּרֶת, וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים צְרִיכִין לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֵצִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל מַעֲרָכָה - פְּעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת, פְּעָמִים אֵינָהּ מִתְגַּבֶּרֶת. וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים נִמְנָעִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְנִשְׁתַּלְּחָה בְרָכָה בָעֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכָל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְזַיִת - יֵשׁ אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ, יֵשׁ שָׂבֵעַ וּמוֹתִיר. וכו'"

"וְהָתַנְיָא, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת - יוֹם הַר גְּרִזִּים הוּא, דְּלָא לְמִסְפַּד בֵּיהּ. (שאסור להספיד בו בגלל שהוא יום של שמחה, ולמה יום של שמחה?) יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוּס מוֹקְדוֹן לְהַחֲרִיבוֹ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם, וְהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻלּוֹ. הַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם (אלכסנדר לכותים שהיו סביבו): מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפְּרֵס (ליד ראש העין) - זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ מִשְׁתַּחֲוֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה?! אָמַר לָהֶם, דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה הִיא מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם (אלכסנדר ליהודים שעם שמעון הצדיק): לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: בַּיִת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ - שֶׁלֹּא תֶחֱרַב, יַתְעוּךָ כּוּתִיִּים הַלָּלוּ לְהַחֲרִיבוֹ, וְתִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת? אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ (שרוצים להחריבו)? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ כוּתִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם, הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם, וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִים אוֹתָם עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים, חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב".

" תֹהוּ - זו מלכות בבל. וָבֹהוּ - זו מלכות מדי. וְחשֶׁךְ - זו מלכות יוון שהיו גזירותיה קשות, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. עַל פְּנֵי תְהוֹם - זו מלכות אדם הרשעה".

"כי הנה בכל יום כשהשמש יוצא, אז מתעורר החסד, שבו נעשתה כל הבריאה, והוא מתעורר בכח שלם, בסוד (תהלים קלו, ז) לעושה אורים גדולים. שגם עכשיו תחילת הארה היא בבחינת אור שנברא ביום ראשון, וכמו שעתידים להיות לעתיד לבא, אלא שאין זה עומד כי אם רגעים מעט, וחוזרים ונשארים בבחינת המעשה, להנהיג את העולם כראוי".

"אֵיזֶהוּ חָכָם? אָמְרוּ לוֹ: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? אָמְרוּ לוֹ: הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. אָמַר לְהוֹ: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? אָמְרוּ לוֹ: הַשָּמֵחַ בְּחֶלְקוֹ".

"מָטָא לְהַהוּא מְחוֹזָא, דְּכוּלֵּיהּ נְשַׁי, בְּעַא לְמַעֲבַד קְרָבָא בְהַדַּיְיהוּ, אַמְרִי לֵיהּ, אִי קְטַלְתְּ לָן, אָמְרִי, נְשֵׁי קְטָל, אִי קָטִיְנָא לָךְ, אַמְרִי, מַלְכָּא דְּקַטְלוּהּ נְשֵׁי".

"בראש חודש וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול. גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחינה שלהם למעלה".

"אָמַר רַב הוּנָא, הָרַגִיל בְּנֵר - הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים". ומסביר רש"י "דכתיב (משלי ו) 'כי נר מצוה ותורה אור' - על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, בא אור דתורה". והגמרא מספרת על זה גם סיפור. "רַב הוּנָא הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָא חָלִיף וְתָנֵי אַפִּיתְחָא דְּרַבִּי אָבִין נִגָּרָא, חֲזָא דְּהַוָא רָגִיל בִּשְׁרַגָּא טוּבָא, אָמַר, תְּרֵי גַּבְרֵי רַבְרָבֵי נָפְקֵי מֵהָכָא. נָפְקֵי מִינַּיְיהוּ רַב אִידִי בַר אָבִין, וְרַב חִיָּא בַר אָבִין. רַב חִסְדָּא הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה חָלִיף וְתָנָא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נָשָׁא דָּרַב שֵׁיזְבִי. חֲזָא דְּהַוָא רָגִיל בִּשְׁרַגָּא טוּבָא, אָמַר, גַּבְרָא רַבָּה נָפָק מֵהָכָא, נְפַק מִינַּיְיהוּ רַב שֵׁיזְבִי".

"תָּנוּ רַבָּנָן, מִצְוַת חֲנוּכָּה - נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ, וְהַמְּהַדְּרִין - נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְּהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְרִין - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמוֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וַאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ".