ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- יראת ה'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף יצחק בן חיים שלמה
והנה בימים אלו של אלול אנו קוראים בספר דברים, תוכחות שהוכיח משה את ישראל, ושם נאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), מסגנון דבריו ניתן להבין שהקב"ה לא שואל מאתנו דבר קשה "כי אם ליראה", ומי כמשה יודע פשר דבר , שהתורה נקראת על שמו, שיודע מה הקב"ה דורש מאתנו, והוא טוען ש"מילתא זוטרתא היא"! האם אכן כך הם הדברים? חז"ל לא קבלו הנחה זאת כפשוטה, והקשו (ברכות לג, עמוד ב) "אטו יראה מילתא זוטרתא היא?" ותרצו שם "אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא".
הקשו המפרשים: הרי משה אומר זאת לישראל, ואם להם קשה הדבר לבצוע, משלה אותם ש"יראה" דבר של מה בכך הוא? מובא בספרי חסידות שכוונת חז"ל לומר "לגבי משה" היינו למי שסמוך למשה ונמצא בקרבתו, נעשת היראה דבר קל מכח השראת הקדושה שהצדיק מאציל עליו.
אמנם נראה לעניות דעתי לפרש כפשוטו שמשה רבינו אכן האמין שהיראה היא דבר קל גם עבור ישראל, ובענותנותו האמין שכל אחד מישראל מסוגל למה שהוא יכול לעשות בעצמו. והנה העובדה שהתורה כותבת זאת מלמדת אותנו שלא היה בכך נאיביות מצידו, ותמימות שאין לה שחר. אלא כן ראוי לכל רב ומחנך להאמין בתלמידיו שיכולים להעפיל להשגים רוחניים, ורק הוא יוכל להצליח להעלותם לדרגה זו!
ועתה נבאר כיצד באמת היראה מילתא זוטרתא היא כפשוטו, ומדוע היא נראת לנו כדבר קשה עד למאד. הגמרא שם מבארת מדוע היראה היא מילתא זוטרתא כלפי משה: "דאמר ר' חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן , קטן ואין לו -דומה עליו ככלי גדול". לכאורה הנמשל הוא למשה שיש לו יראת שמים ודומה לכלי שיש לו, ולכן נחשב בעיניו כקטן. אבל ישראל שעדין לא השיגו יראת שמים נראה בעיניהם כדבר גדול. ולפי זה נמצא שמשה חס וחלילה לא הבין את דורו שבשבילם היראה היא דבר גדול. אך אם נתבונן בגמרא שם מובאת מימרא נוספת של ר' חנינא על אותו פסוק :"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), ולפי זה הדבר היחיד שהוא באמת בידיו של אדם הוא להיות ירא שמים, ולא יאמר אדם איני יכול להשתנות, כך נבראתי, החברה מכרחת אותי לנהוג כך או אחרת, כי באמת בידיו להשתנות, עד שמצאנו ברמב"ם הלכות תשובה (פרק ה, הלכה ב) "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו!", לפ"ז ניתן להסביר מדוע הרמב"ם כתב את כל הענין של בחירה חופשית בהלכות תשובה, כדי להפריך את המחשבה שאין בכחו של אדם לחזור בתשובה ולהשתנות, אלא הדבר נתון לבחירה החופשית.
נמצא שיראת שמים היא "ככלי גדול שיש לו" אע"פ שהיא בודאי "ככלי גדול", שאין להקב"ה באוצרו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו", אבל הרי היא בידו של האדם, וראוי שתדמה לו ככלי קטן. לעומת זאת העושר והכבוד תלוים בידי שמים וממילא אינם בהשגתו וראוי לחשוב אותם ככלי שאין לו, שאינו ניתן להשגה בלא סייעתא דשמיא.
ואם כן, מדוע באמת אנו מרגישים שיראת שמים היא דבר קשה להשגה מפני שנדמה לנו שזה לא בידנו, שכן לא נולדנו כמשה רבינו, ולא דברנו עם השכינה פנים בפנים, ולעומת זאת העושר והכבוד הרי הם בשליטתנו ואנו משקיעים מאמץ רב כדי להשיגם, בא משה רבינו ומלמד אותנו שהיראה תלויה רק בנו ולא בידי שמים, ונותן בנו אמון שאנו יכולים להשיג אותה, ואל ייאשו אותנו האומרים לנו כי בשמים היא "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".
אפשר לומר שזו משמעות הרמז של חודש אלול ראשי תיבות "א ני ל דודי ו דודי ל י", היינו שההתקרבות אל הקב"ה ה"דוד" תלויה בנו , קודם "אני לדודי" ומסוגל אני לכך, ואח"כ "דודי לי". מובא בספרים שחודש ניסן הוא בסימן הפסוק "דודי לי ואני לו", היינו שההתקרבות אל הקב"ה מתחילה בהתערותא דלעילא בדרך חסד ורחמים שהוציאנו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, ורק אח"כ אנו עשינו מעשה להתקרב אליו. ולפ"ז גדולה האמונה שהאמין בנו הקב"ה בחודש אלול, יותר מחודש ניסן, והיא שאנו יכולים בכחנו בהתערותא דלתתא, לעשות מעשים להתקרב אליו יתברך.
"לולא האמנתי לראות בטוב ה'"... (תהילים כז), מובא בספרים "לולא" - אותיות אלול, והרמז בכך הוא שאלול הוא חודש האמונה בכוחנו לתקן. כמו שאמר ר' נחמן מברסלב על תיקון החטא כמו שהאמנת שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן, (עומק דבריו: שקשה להאמין שאפשר לקלקל נגד רצון ה', והרבה יותר קל להאמין שאפשר לתקן).
סגולה נוספת שיכולה לחזק בלבנו את היכולת בתשובה היא בזכרון המטרה הפנימית של קיום כל פרטי המצוות שהיא קרבת אלקים "ואני קרבת אלקים לי טוב", וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז כל עבודת ה' הופכת להיות קלה "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
וכך נראה במדרש תהילים כז: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש- אמר הקב"ה לדוד: בתחילה אמרת אחת שאלתי... שבתי בבית ה' , וחזרת ואמרת: לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. אמר לפניו: רבונו של עולם! לא יהא עבר שווה לרבו, בתחילה לא באת לנו באחת, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואח"כ פתחת לנו במצוות הרבה, שנאמר: ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו, הוי דיו לעבד להיות כרבו".
וצריך להבין מדוע באמת הקב"ה הערים עלינו בדרך כזאת שפתח באחת וסיים במצוות הרבה, וכאילו בפיתוי בא אלינו? אלא כאשר ישנה אהבה כל הטרחות להשיגה אינם נחשבות לכלום "ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה...", כמו שדוד היה חפץ בקרבת אלקים, ולכן פתח בה "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וממילא כל השאר מובנים מאליהם וכלולים במשאלת לב ראשונה, כך בקשת הקב"ה מאתנו שנחפוץ בו, וממילא יבואו כל המעשים, וימשכו אחר משאלת לב זאת. והכל יהיה כמילתא זוטרתא באהבתנו אותה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.












