ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות חנוכה ;">

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשס"ט

הלכות חנוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקוב בן בכורה

על עניני פורים ומגילת אסתר יש מסכת שלמה בש"ס, אך על חנוכה אין אפילו משנה אחת 1 . רק במסכת שבת יש כמה דפים (כא - כד) הקשורים לחנוכה. למעשה, מה שמובא בגמרא זה חלק ממגילת תענית שהיתה כתובה כבר בימי בית שני, לכן לא נכתב במשנה 2 .
המחבר בהלכות חנוכה 3 מתחיל מיד בפרטי ההלכות "בכ"ה בכסליו (מתחילין) שמונת ימי חנוכה וכו'". הרמב"ם 4 כותב בתחילה את סיפור המעשה ונס חנוכה ורק אח"כ מפרט את ההלכות. לעומת זאת בהלכות פורים הרמב"ם לא מזכיר את סיפור המגילה, אלא מביא רק את ההלכות.
לענ"ד ההסבר הוא כך: כשמתרחש נס, מצווה להרבות בהודיה - "נגדה נא לכל עמו", יש עניין של פרסומי ניסא. בפורים נכתבה מגילה שנקראת בציבור וכך מתפרסם הנס וכולם יודעים מדוע חוגגים, אך בחנוכה לא נכתבה מגילה לכן הרמב"ם מקדים ומספר את סיפור הנס כדי שכל אחד ידע מה הרקע לחג זה. הדבר דומה למה שכתב הב"ח בהלכות סוכה 5 , שמכיון שהתורה כתבה במפורש שהטעם למצות סוכה הוא "כי בסוכות הושבתי", זהו חלק מהמצווה, וכשנכנסים לסוכה צריך לכוון שאנו מקיימים מצות סוכה זכר לענני הכבוד שהיו במדבר. אמנם ה'משנה ברורה' שם 6 כותב שבדיעבד יצא כל שכיוון לצאת ידי חובה, אך ה'ביכורי יעקב' ועוד פוסקים סוברים שכוונה זו מעכבת מפני שצריך לדעת מדוע מקיימים את המצוה. לכן סובר הרמב"ם, שכיון שבחנוכה העיקר הוא פירסומי ניסא ולא נכתבה מגילה, לכן יש לכתוב זאת לפני ההלכות, כדי שכל אחד ידע מה אירע בתקופת החשמונאים. אנו צריכים לדעת שביהדות אין סתם סיפורי הסטוריה ונבירה בעבר, לא מחטטים סתם בעבר, אלא רק במה שיש לו השלכה להווה או לעתיד, כלל נקוט בידנו "מאי דהוה הוה" 7 .

דברים האסורים בחנוכה
"בכ"ה בכסליו (מתחילין) שמונת ימי חנוכה ואסורים בהספד ותענית" 8 . משמע שלפניהם ולאחריהם מותר, אך הב"ח אומר שכיון שחנוכה הוא מדברי סופרים, החמירו יותר מאשר בפורים, שהוא מדברי קבלה, ולכן גם בערב חנוכה אסור לצום, ואם צריכים לצום מקדימים. "אבל מותרין בעשיית מלאכה" כמו בפורים שחז"ל קבעו ימים אלו לימי ההודיה אך לא אסרו אותם במלאכה. "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם", כיון שהנס נעשה על ידי אישה כפי שמביא הרמ"א 9 שהאכילה יהודית את האויב חלב. לנשים יש חלק גדול בגאולתם של ישראל, כמו שאומרים חז"ל 10 שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. לכן באותה חצי שעה שהנרות חייבים לדלוק, נשים נוהגות להימנע מעשיית מלאכה. כמובן שבשאר היום תעשינה מלאכה כי הבטלה מביאה לדברים שליליים. יש דעה שגם גברים לא יעשו מלאכה בחצי שעה זו, אך לא נוהגים כן. מלאכה לענין זה הכונה מלאכה ממש, עבודתה (לפרנסתה) או מטלה. ולא הגדרת 'מלאכה' כמו בהלכות שבת שמלאכת מחשבת אסרה התורה, ודווקא ל"ט מלאכות ותולדותיהם. לכן, אם רוצה, לדוגמא, להרתיח מים לשתיית תה 11 בודאי שמותר.
"ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה" 12 . הלבוש מסביר, שבפורים קבעו סעודה מכיוון ששם הגזירה הייתה על הגוף 'להשמיד להרוג ולאבד', הייתה סכנה פיזית לקיום האומה, לכן מציינים את הנס ע"י סעודה שהיא שייכת לקיום הגשמי. אך בחנוכה עיקר המלחמה הייתה בתחום הרוחני 'להשכיחם תורתך', לכן מציינים זאת באמירת הלל והדלקת נרות - "כי נר מצווה ותורה אור". ומוסיף הרמ"א: "וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח". כך כותב גם המהרש"א 13 שחנוכה נקרא כך על שם חנוכת המזבח. "ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה". כלומר, ביום רגיל אם אדם יעשה סעודה ויאמר שירות ותשבחות אין זה הופך לסעודת מצווה, מפני שאין לכך בסיס. כאן חכמים לא קבעו סעודה, אך אם עושים סעודה בחנוכה ואומרים שירות ותשבחות, היות ויש לזה בסיס - הסעודה הופכת לסעודת מצווה.
"אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו 14 ". תלמיד חכם שנפטר בחנוכה אין לעשות אזכרה ולהספידו במקום אחר אלא רק בפניו. וכן מי שנוהג להתענות ביום היארצייט, בחנוכה לא יתענה.
יש כמה תעניות שבעבר היו נפוצות אך היום מפני שנחלשו הדורות רק יחידי סגולה נוהגים בהם, כגון בה"ב, ערב ר"ה ועשרת ימי תשובה. ה'משנה ברורה' מביא בשם תשובות הרשב"א 15 , שתלמיד חכם שלומד תורה, עדיף שילמד ולא יצום כדי לא לפגוע בלימודו. בהקשר זה של חשיבות השקידה בתורה יש ירושלמי 16 בו מסופר שרבי אבהו שלח את בנו ללמוד תורה בטבריה, והוא הלך לכל לוויה ואזכרה, לכל בר-מצווה וחתונה - גומל חסדים. אמר לו: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריה? מצוות וחסדים יכולת לעשות גם בבית, שלחתי אותך ללמוד תורה ולא היית חייב לעשות את המצוות האלה. (זאת אומרת, הוא אכן קיים מצוות, אך לא היה חייב להפסיק מלימודו לצורך כך).
אדם שחלם ונפשו עגומה עליו, הוא מרגיש שרומזים לו משהו מהשמים, יכול להתענות תענית חלום בחנוכה, אך צריך להתענות לאחר חנוכה על כך שהתענה בחנוכה. רבי יצחק אברבנאל למרות שהיה 'מציאותי', מרחיב את הדיבור בנושא החלומות 17 . הוא אומר שמי שנפעם ונרגש מחלום שחלם - משמע שיש בו משהו אמת, אך אם הוא לא מתרגש כלל - משמע שאין בו ממש.
וכן אין אומרים צידוק הדין בחנוכה מפני שבכל יום שלא אומרים תחנון, אין אומרים גם צידוק הדין.


דיני הדלקת נר חנוכה

"צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק" 18 . מכאן אנו למדים כמה חשובה מצות הדלקת נרות בחנוכה, עד שחייבו חז"ל את האדם למכור כסותו, כמו שמובא במצות שתיית ארבע כוסות בפסח 19 .
"כמה נרות מדליק, בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר" 20 . כלומר, לשיטת מרן המחבר בכל יום מוסיף נר נוסף וראש המשפחה מדליק ומוציא את כל בני הבית ואין צורך להדליק לפי מניין בני הבית. בגמרא מובא 21 שמצות חנוכה נר איש וביתו - דהיינו, נר אחד בכל יום לכל בני הבית, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין לפי בית הלל - מוסיף כל יום עוד נר עד שמונה. נחלקו הראשונים האם דברי הגמרא ב'מהדרין מן המהדרין' זו תוספת על ההידור הראשון, ז"א נר נוסף בכל יום לכל אחד מבני הבית, וזו שיטת הרמב"ם, או שהכוונה רק שנר איש וביתו אם מוסיף עליו כל יום עוד נר נחשב למהדרין מן המהדרין, וזו שיטת התוספות. שיטת המחבר היא שאחד ידליק עבור כל בני הבית ויוסיף כל יום נר נוסף כדי להדגיש את הנס שבכל יום ויום היה מתווסף, והרמ"א אומר שכל אחד מבני הבית מדליק. האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו ומוסיף והולך, ועל אף שהרמב"ם בעצמו סובר, שאבי המשפחה הוא המדליק כנגד כולם ולא כל אחד מבני הבית בעצמו, מ"מ הידור זה נוצר כנראה במשך הדורות. אמנם קטנים שמדליקים מדין חינוך, אין צריכים מדין חינוך להוסיף נר בכל יום, מפני שאין ענין של חינוך בהידור. אמנם המנהג המצוי הוא שגם קטנים מוסיפים והולכים כל יום עוד נר, אך אין זה מגדר מצוות חינוך. למנהג האשכנזים, כדי שיהיה היכר יש להקפיד שכל אחד מבני הבית ידליק בחלון אחר. אבל אפשר גם, לכתחילה, להדליק באותו חלון אם מקפידים להרחיק החנוכיות זו מזו באופן שיהא ניכר לרואה.
מהנזכר לעיל, אנו רואים שיש הידור שכל אחד מבני הבית ידליק. לכאורה קשה, שהרי לגבי נרות שבת פוסק מרן המחבר 22 שאם בעלת-הבית כבר הדליקה נרות, לא שייך שעוד מישהו ידליק בברכה מפני שזו תהיה ברכה לבטלה, א"כ מדוע בחנוכה מותר שכולם ידליקו בברכה והדבר אף נחשב כהידור? אלא שבשבת העניין הוא שיהיה אור בבית משום שלום בית, לכן אם יש כבר אור וברכו עליו אין צורך שוב להדליק בברכה. בחנוכה, כל הנס עצמו היה הידור, שהרי מצד הדין היה אפשר להדליק גם בשמן טמא, אלא שהקדוש ברוך הוא רצה להראות חביבותם של ישראל ומצאו את הפך הטהור עם חותמו של כהן גדול, לכן מהדרין בהדלקת נר חנוכה ומותר לברך גם על ההידור.
מטעם זה ראוי שתהיה לכל אחד חנוכיה נאה. אם בשאר מצוות למדו חז"ל מהפסוק "זה אלי ואנוהו" - 'התנאה לפניו במצוות' 23 , ק"ו בחנוכה שכולה 'מהדרין מן המהדרין' שצריך להדר ולהדליק בחנוכיה נאה.
בחורי ישיבה הנוהגים כמרן המחבר שבעל הבית מדליק ומוציא את כל בני הבית אף שאינם בבית, ראוי שבכל זאת ידליקו בחדרם בישיבה בלי ברכה, בפרט אם אבי המשפחה מדליק בבית מאוחר מהזמן. ולגבי הברכה ראוי שישמעו מאשכנזי או שישתתפו אתו בפרוטה ואז גם שמעו את הברכה.
את הנר הראשון מדליקים בצד ימין ולמחרת מוסיפים משמאלו עוד נר ומתחילים להדליק בשמאלי וממשיכים לצד ימין, אך גם מי שעושה הפוך לא משתבש 24 .

זמן ההדלקה
יש להקפיד מאד על זמן ההדלקה. לפי הגר"א זמן ההדלקה הוא מיד בשקיעה וכך נוהגים הרבה מיהודי אשכנז, והספרדים נוהגים להדליק בצאת הכוכבים.
לפי הרמב"ם הזמן הוא צאת הכוכבים וחצי שעה אח"כ, ואם עבר זמן ההדלקה סובר שאין יכול עוד להדליק. לכן הרוצה להדר באמת, צריך קודם כל להקפיד ולחשוש לדעת הרמב"ם ולהדליק בזמן. אם אבי המשפחה חוזר מאוחר הביתה, אשתו או בנו יכולים להדליק בזמן בבית ולהוציא אותו ידי חובה, רק שלא תהיה לו קפידא.
אמנם לפי שיטת בעלי התוספות, כיון שבזמנם כבר הדליקו בתוך הבתים ולא בחוץ, א"כ הפרסומי ניסא הוא לבני ביתו, ולכן יכול להדליק גם מאוחר יותר. המחבר 25 פוסק כמו התוספות, אך מי שרוצה להיות מהדר אמיתי, צריך לחוש לשיטת הרמב"ם. הרי הרמח"ל ב'מסילת ישרים' כותב, שחסידות אמיתית היא לצאת ידי כל השיטות, כמובן, של גדולי הפוסקים.
"ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה" 26 . יש רעה חולה שקשה לשרש אותה, שחלק מהציבור מאחר בע"ש לבוא למנחה. בשלמא בחורף ששבת נכנסת מוקדם אפשר להבין, אבל גם בקיץ כשהשבת נכנסת בשש וחצי יש כאלה שמוכרחים לאחר ולהתפלל מנחה אחר השקיעה וממילא מאחרים גם את קבלת שבת 27 . לכן בערב שבת ידליק את הנרות בבית הכנסת לפני מנחה אע"פ שאין ציבור והפרסומי ניסא יהיה אח"כ כשהם יגיעו.
היוצא לדרך מפלג המנחה ואילך, ועתיד לשוב לביתו מאוחר, לאחר זמן ההדלקה - ידליק בביתו אחר פלג המנחה וישים שמן שיספיק לדלוק עד חצי שעה לאחר השקיעה או צאת הכוכבים, כמנהגו. אם יוצא מוקדם מפלג המנחה - ידליק בַּזמן בבית בו יימצא. וזה עדיף מאשר שידליק בביתו אחר הזמן 28 .
מי שנמצא בשדה התעופה בדרך לחו"ל או בדרך לארץ ישראל ידליקו עליו בביתו ויוציאו אותו. ואם אין איש מבני ביתו שנשאר בבית, ימנה שליח שידליק בביתו משמנו, לפי זמן השקיעה של מקום מגוריו, כי שם 'ביתו'.

ברכות
הרשב"א ועוד ראשונים סוברים שמה שאומרת הגמרא שהרואה נר חנוכה מברך, הכוונה היא שמי שאין לו אפשרות להדליק וגם לא מדליקים עליו ולכן לא יצא ידי חובה, אם רואה נרות חנוכה יברך ביום הראשון שתי ברכות - 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו', ובשאר הימים רק 'שעשה ניסים'. אך מי שיצא ידי חובה ועכשיו רואה נרות - בודאי שלא יברך. לעומתם, הרמב"ם סובר שמי שרואה נרות חנוכה - מברך אע"פ שהדליקו עליו בבית, משום פירסומי ניסא. לכן כיון שספק ברכות להקל - לא יברך. אם בכל זאת רוצה לזכות בברכה, ישתדל לשמוע מאחר שמדליק.
"ומדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא" 29 . מי שמברך ומדליק בבית-הכנסת, לא יוצא בזה ידי חובתו וצריך לחזור ולהדליק בביתו, ויברך בביתו 'להדליק' ו'שעשה ניסים', אך לא יברך שוב 'שהחיינו' 30 מפני שיצא בברכת 'שהחיינו' שבירך בביהכ"נ, וזאת מפני שזו ברכה על עיצומו של יום, ולכן אין נפק"מ היכן בירך אותה. מנהג זה הוא רק בבית-הכנסת, אך ב'מסיבות חנוכה' שיש כאלה שמדליקים בהם נרות, אין לברך עליהם בשום אופן, שהרי גם בבית-הכנסת יש מפקפקים ואומרים שלא לברך, ולכן למרות שהשו"ע פסק לברך, מ"מ רק בבית-הכנסת, ולא במקומות כינוס אחרים 31 .
מי שקנה חנוכייה חדשה, למנהג יהודי ספרד צריך לברך 'שהחיינו' בזמן הקניה כמו בכל כלים חדשים. ולפי יהודי אשכנז ימתין עד ליל ראשון של ההדלקה ויכוון בברכת 'שהחיינו' שמברך על הנרות לפטור את החנוכייה. מובא שרש"ל קנה חנוכיה חדשה והדליק בה ביום השני כדי לברך פעמיים 'שהחיינו'.

מקום ההדלקה
בזמננו, מדליקים בדרך כלל בחלון הפונה לרחוב, משום שיש בזה פרסומי ניסא גם לבני הבית וגם לעוברים ברחוב. בית שיש לו חצר פרטית, עדיף להדליק בפתח החצר ולא בפתח הבית מפני שהוא פונה יותר לרחוב. אדם שגר בקומה שנמצאת למעלה מעשרים אמה, אם יש בניין מולו באותו גובה יש פרסומי ניסא, ובוודאי ידליק בחלון, ואף אם אין בנין כנגדו ידליק בחלון באופן שהנרות נראים גם כלפי הבית פנימה, משום שיש הסוברים ששלטא עינא גם למעלה מעשרים כשיש רצף של בנין, כמו שאומרת הגמ' במס' סוכה דף ב: לגבי סוכה הגבוהה מעשרים אמה, לדעת רבה הסובר שטעם פסולה הוא משום שלא שלטא ביה עינא, שכאשר הדפנות מגיעות לסכך, משלט שלטא ביה עינא. ואף אם חלונו פונה למקום ריק ידליק בחלון משום לא פלוג, אך בוודאי באופן שהנרות נראים לבי הבית בפנים. ואין טעם שידליק בפתח ביתו לחדר המדרגות משום שמעטים הולכים שם.
מי שאינו בביתו ובמקום שנמצא אינו יכול להדליק, אשתו תדליק עליו בביתו ותוציא אותו ידי חובה, ואם אינו נשוי יכול להשתתף עם חבירו בשמן או שחבירו יַקנה לו קצת שמן ויוציא אותו ידי חובה.
חייל הנמצא בפעילות מבצעית בשדה או באוהל סיירים – אינו נמצא במקום המוגדר כ'בית' לענין נר חנוכה, ולכן אינו יכול להדליק בעצמו באוהל. אלא ידליקו עליו בביתו. (אשתו או בית אביו, ועיין עוד בשו"ת בחוברת זו שאלה15).

במה מדליקים
המהר"ל מפראג ב'נר מצוה' אומר שיש להדליק דווקא בשמן, דומיא דמנורת ביהמ"ק שהודלקה רק בשמן, אך נר שעווה או פארפין לא נחשב נר ואין יוצאים בו, והרמ"א פוסק 32 שאפשר להדליק בכל סוג של נר. אבל בחשמל לענ"ד אין להדליק 33 , כי הנס היה בכך שחומר בעירה (שמן הזית במקדש) שהיה יכול להספיק רק ליום אחד הספיק לשמונה ימים ולא התכלה. יש המסבירים את הנס בכך שהכמות התחדשה כל יום, ויש המסבירים שהנס היה באיכות השמן, ששמינית מהכמות הספיקה לכל יום. מ"מ הנס היה בחומר בעירה העשוי להתכלות, ומסתבר דבעינן גם לשאר הפוסקים בדבר מהותי זה שהיה בנס, דומיא דנס. לכן, בשונה משאר החומרים הנ"ל (שמן, שעוה, פרפין, ואף גז שהתירו הפוסקים בדורות הקודמים), בהם יש חומר שניכר לעין שהוא מתכלה, בנורת חשמל או נאון (פלורוסנט) לא ניכר חומר שמתכלה ולכן זה לא מזכיר לנו את הנס, לכן אין להדליק נר חנוכה בנורות חשמל.
לעומת זאת, בשבת אין דין של נר אלא רק שיהיה אור משום שלום בית, לכן במקום שאין נרות, אשה יכולה לברך גם על נורת חשמל, וכך פסק הרב פרנק 34 .
שמן של איסורי הנאה, כגון שמן של עורלה, יש שאומרים שהיות ו'מצוות לאו ליהנות ניתנו', מותר להדליק בו. אך יש דעה שכיון שנר חנוכה צריך לדלוק לפחות חצי שעה, והרי איסורי הנאה 'כתותי מכתת שיעוריה', נחשב שאינו במציאות ואין להדליק בו.
השמן אינו צריך להיות ראוי לאכילה והיו דורות שהדליקו גם בנרות חֵלב, וחלב הרי אסור באכילה, לכן גם בשמן מכונות מותר להדליק, וק"ו בשמן זית שאינו ראוי לאכילה הנקרא 'שמן למאור' שמותר להדליק בו 35 .
המדליק בשמן גזול יכול להיות שבדיעבד יצא מפני שאור אינו נגזל, אך ברור שאסור לברך עליו.

שימוש בנר חנוכה
נר חנוכה אסור בהנאה. וכתב 'בעל המאור' 36 שמה שאסרו חז"ל להשתמש בנר חנוכה הני מילי שימוש רשות, אבל שימוש של מצווה מותר. רוב הפוסקים סוברים שאסור גם שימוש של מצווה, כגון ללמוד תורה או לאכול סעודת שבת לאורו. מטעם זה נהגו בכל בית להדליק נר נוסף שהוא של חול ונקרא שַמש. היום שמדליקים אור חשמל אין צורך בשמש, אך נוהגים להדליקו כהמשך המנהג של הדורות הקודמים.

הדלקה עושה מצוה
"הדלקה עושה מצווה ולא הנחה" 37 . לכן נר שהדליק חרש, שוטה וקטן או נוכרי, שהם לאו בני חיובא, אם אדם ייקח נר כזה, וישים אותו בחלונו - פסול. יתירה מזאת, אפילו אם האדם בעצמו הדליק במקום שאינו ראוי להדלקה, לא יכול להעבירו למקום שראוי אלא צריך להדליק מחדש במקום הראוי. מי שיש לו נר דולק שלא למצות חנוכה ורוצה להניחו עכשיו במקום נר חנוכה - פסול מפני שצריך להדליק לשם נר חנוכה. אך אם מזיז קצת את החנוכיה כדי שיהיה לו נוח להדליק ואח"כ מחזירה למקומה - מותר, מפני שגם המקום שהדליק ראוי להדלקה.
אם לאחר שהדליק כבה הנר שלא באשמתו, לפני שעברה חצי שעה, כגון ילד שהפיל את החנוכיה, אין צורך להדליק שוב, כי 'כבתה אין זקוק לה'. אך אם הדליק במקום שיש רוח מצויה והנר כבה, צריך להדליק שוב אך ללא ברכה מפני שיש דעה שאפילו דלק הנר זמן מועט, יצא ידי חובה.

החייבים בנר חנוכה
"אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה" 38 , מפני שאף הן היו באותו הנס. דרך אגב, לפי התוספות 39 הנימוק 'אף הן היו באותו הנס' אפ' לגבי מצוות שחיובם מהתורה אין בכוחו לחייבן אלא רק מדרבנן. ראיה לכך מחיוב נשים באכילת מצה בפסח: מדוע היה צריך לימוד מיוחד לחייב נשים באכילת מצה, הרי גם הן היו באותו הנס? אלא משמע שזה יכול לחייב רק מדרבנן.
אישה רווקה, אלמנה או גרושה, שמתגוררת לבדה חייבת להדליק. גם אישה נשואה שבעלה לא בבית ואינו יכול להדליק, מדליקה היא בבית ומוציאה גם אותו ידי חובה.
"אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול. ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר" 40 - זו שיטת בעל 'העיטור' שקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא גדול במצוות דרבנן. בעל 'העיטור' סובר שגם בקריאת המגילה קטן יכול להוציא, אך אנחנו לא פוסקים כמוהו, כמובא בהלכות מגילה 41 שקטן לא יכול להוציא גדול.
יש מחלוקת עקרונית מה מידת חיובו של קטן במצוות, כגון נר חנוכה, מגילה וסוכה. האם חז"ל הטילו על הקטן עצמו חיוב כדי לחנכו, או שהחובה מוטלת על האב לחנך את בנו הקטן למצוות. הנפקא מינא היא, האם קטן יכול להוציא גדול. אם נאמר שהוא עצמו חייב מדרבנן, יכול להוציא גדול במצוות דרבנן, למרות שגדול חייב מדרבנן אחד, והקטן תרי דרבנן 42 , מ"מ אתי תרי דרבנן ומפיק חדא דרבנן, ואם אין עליו חיוב כלל לא יוכל להוציא גדול. רש"י 43 סובר שעל הקטן אין חיוב עצמי, אלא זו חובה שמוטלת על האב לחנך את בנו הקטן, לכן קטן לא יכול להוציא גדול, וכך פסק המחבר הנ"ל. התוספות שם 44 חולקים על רש"י וסוברים שעל הקטן עצמו יש חיוב דרבנן ולכן יכול להוציא גדול בחיובי דרבנן.
לפי שיטת מרן המחבר שראש המשפחה מוציא את כולם, לא שייך שקטן ידליק, אך לפי שיטת יהודי אשכנז שכל אחד מבני הבית מדליק, גם קטן שהגיע לחינוך מדליק 45 . אמנם גם לפי המחבר אם האב בירך והדליק נר אחד יכול לתת לקטן להדליק את שאר הנרות מפני שעיקר המצוה התקיימה ושאר הנרות הם רק הידור.
מי שאין לו בית וישן ברחוב פטור מהדלקת נר חנוכה, כי לנר חנוכה צריך בית. המהרש"ם 46 דן לגבי אדם ששכר קרון לנסיעה והנסיעה מתארכת כמה ימים, האם חייב בנר חנוכה. ומכריע שזה נחשב הבית שלו ומדליק במקומו. אם היינו אומרים שבכל מקום אפשר להדליק, אז מה בכלל הספק? אלא ודאי שזה דין ב'בית' כמו לגבי בדיקת חמץ 47 .
במוצאי שבת יש ספק מה עושים קודם, אם נאמר שפרסומי ניסא עדיף, צריך להדליק קודם את נר החנוכה. אך אם הכלל ש'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם' עדיף, צריך קודם להבדיל ואח"כ להדליק. לכן "מדליקין נר חנוכה בבהכ"נ קודם ההבדלה" 48 לנוהגים להבדיל בבית כנסת, מפני שבציבור פרסומי ניסא עדיף. אבל בבית קודם יבדיל ואח"כ ידליק נרות חנוכה.

'על הניסים'
"כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בברכת המזון בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים, ואם לא אמר אין מחזירין אותו" 49 , מפני שעיקר ההודיה בחנוכה היא באמירת הלל והדלקת הנר, לכן לא חוזרים. "ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר". "גם במוסף של שבת ושל ר"ח צריך להזכיר של חנוכה, אע"פ שאין מוסף בחנוכה" 50 .
גם בפורים, אם שכח 'על הניסים' בברכת המזון, אינו חוזר. אמנם לגבי פורים, המהר"ם אומר שהיות ויש חיוב לאכול סעודה בפורים, אם שכח 'על הניסים' חוזר, ויש כלל שבכל יום שחז"ל קבעו חיוב סעודה על הפת כגון בשבת אם שכח 'רצה' בברכת המזון, חייב לחזור. מה שאין כן בראש חודש, אם שכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון אינו חוזר, כי בראש חודש יש איסור לצום, אבל אין חיוב לאכול דווקא פת. ב'שערי תשובה' מביא בשם מהר"ם זכותא שסעודת פורים יוצאים ידי חובה גם ללא פת. אך לפי המהר"ם שאומר שחייבים לחזור, משמע שסובר שחייבים לאכול פת בסעודת פורים כמו בליל שבת ובשבת בבוקר שלא יוצאים ידי חובה אלא בפת, ולכן אם שכח 'רצה' - חוזר. רק בסעודה שלישית שאפשר לצאת גם במיני תרגימא, עוגה, ויש דעות שאפילו פירות, אם שכח 'רצה' לא חוזר. אבל בחנוכה, לכולי עלמא לא חוזר, משום שאין חיוב סעודה בחנוכה. גם בשבת חנוכה אם שכח 'על הניסים' בברכת המזון, אינו חוזר מפני שחיוב הסעודה הוא לא מצד חנוכה אלא מצד שבת. אם בשבת ראש חודש, אמר 'רצה', אך שכח לומר 'יעלה ויבוא' אינו חוזר, מכיוון שמצד שבת הזכיר 'רצה', ומצד ראש חודש אין חיוב לאכול פת, לכן לא חוזר.

מתוך חוברת 'ימי חנוכה' בענייני חנוכה היוצאת לאור בימים אלו. בחוברת, מתורתו של מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א על ימי החנוכה. להשגת החוברת (בתשלום) – פל' 0502050998 או 0505307683 או בדואר אלקטרוני: HARAVLIOR.CO.IL@HARAV



^ 1 אמנם חנוכה נזכרת מספר פעמים בש"ס משנה אך לא בצורה מרוכזת.
^ 2 ניתן לומר הסבר נוסף מדוע אין מסכת על חנוכה, משום שכל תקנת ימי החנוכה מיסודה היא תורה שבע"פ, לא שייך היה שרבי יהודה הנשיא יכתוב אותה כמסכת בפני עצמה כשם שכתב את כל התושב"ע משום 'עת לעשות לה'' משום שאין תורה שבכתב להסמך עליה, אין לה אחיזה בכתובים, מה שאין כן מסכת מגילה, שעל אף שפורים הוא גם מדרבנן, תושב"ע, מ"מ היא נשענת על הכתובים במגילת אסתר, אשר ניתנה להיכתב ולהיכלל, בתוך כתבי הקודש.
^ 3 או"ח סימן תרע סעיף א.
^ 4 הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"א, וכן מביא המשנ"ב כאן.
^ 5 או"ח סימן תרכה.
^ 6 שם סעיף א.
^ 7 כתובות ג. ועוד הרבה בש"ס.
^ 8 סימן תרע סעיף א.
^ 9 שם סעיף ב.
^ 10 סוטה יא:
^ 11 או להכין סופגניות דרך חיבה למשפחה או להדליק חשמל מותר, אבל לשטוף כלים בתור מטלה לא.
^ 12 שם.
^ 13 שבת כא: בח"א ד"ה מאי חנוכה.
^ 14 סימן תרע סעיף ג.
^ 15 חלק ד' סימן רסב.
^ 16 ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז.
^ 17 בתחילת פרשת מקץ.
^ 18 תרעא סעיף א.
^ 19 תעב סעיף יג.
^ 20 תרעא סעיף ב.
^ 21 שבת כא:
^ 22 סימן רסג סעיף ו, וראה שו"ע הרב שם בקונטרס אחרון אות ה.
^ 23 שבת קלג:
^ 24 תרעו סעיף ה ובמשנ"ב, ובאה"ל שם ד"ה 'כדי להפנות לימין'.
^ 25 תרעב סעיף ב.
^ 26 תרעא סעיף ז ברמ"א.
^ 27 לכן מי שכבר התפלל מנחה ובא לביה"כ ורואה שהציבור מתאחר בקבלת שבת, עדיף שיאמר קבלת שבת ביחיד ולא יאחר את הזמן.
^ 28 תרעב סעיף א. ועיין עוד בשו"ת בחוברת זו שאלה 10.
^ 29 תרעא סעיף ז.
^ 30 אא"כ מוציא בביתו את בני ביתו (משנ"ב סי' תרעא ס"ק מה). לכן בשנה שחל הדלקת נר ראשון של חנוכה בערב שבת, המדליק בבית הכנסת, עדיף שידליק קודם בביהכ"נ ואח"כ בביתו (כשיש לו בני בית), מאשר ידליק בביתו קודם ושוב לא יוכל לברך 'שהחיינו' בביהכ"נ.
^ 31 עיין שו"ת 'ציץ אליעזר' חלק טו סימן ל.
^ 32 תרעג סעיף א.
^ 33 עיין שו"ת 'ציץ אליעזר' ח"א סימן כ.
^ 34 שו"ת 'הר צבי או"ח ח"א סימן קמג.
^ 35 בדרך כלל הוא נקרא 'שמן למאור' ולא לאכילה לא מפני שבאמת אינו ראוי לאכילה אלא שלא עמד בתקן ויש בו חומציות יתר או שהוא מר.
^ 36 שבת דף ט. בדפי הרי"ף.
^ 37 תרעה סעיף א.
^ 38 תרעה סעיף ג.
^ 39 מגילה ד. ד"ה שאף הן.
^ 40 תרעה סעיף ג.
^ 41 תרפט סעיף ב.
^ 42 שעצם חיובו מדרבנן והמצוות גם מדרבנן.
^ 43 ברכות מח. ד"ה עד שיאכל.
^ 44 ד"ה עד שיאכל.
^ 45 תרעה סעיף ג ברמ"א.
^ 46 שו"ת מהרש"ם חלק ד' סימן קמו.
^ 47 חק יעקב הל' פסח תלו ס"ק יז.
^ 48 תרפא סעיף ב.
^ 49 תרפב סעיף א.
^ 50 תרפב סעיף ב.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il