ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"מזמור שיר ליום השבת". זהו המזמור אשר שר אדם הראשון עם קבלת השבת הראשונה בחייו, לאחר שגורש מגן עדן. כך אומרים לנו חז"ל במדרש. "יום השבת" אינו אלא יומה הגדול של התשובה. "שבת" - מלשון שיבה. ומתוך כך מתפרש הפסוק הבא: "טוב להודות לה'..." - טוב להתוודות לפני ה'. לא רק ההודיה לה' על חסדיו היא דבר טוב. הווידוי לפניו על חטאנו - אינו דבר טוב פחות. על זה שר אדם הראשון ביום תשובתו: "מזמור שיר... טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, כי שימחתני ה' בפעליך...".
כן! "גדול ונשגב הוא אושר התשובה". ייסורי החרטה - אין להם ולא כלום עם רגשי דיכאון וייאוש. להיפך! עם כל הכאב והצער, חש הוא בעל התשובה בשמחה הפנימית הממלאת אותו. מתוך העמקה גדולה, אשר "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת", מאמין הוא כי נשמה זכה וטהורה נטע בוראו בקרבו. יודע הוא כי כל חטאיו אינם אלא תופעות מקריות וזמניות: "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להישמדם עדי עד". מכיר הוא כי אין בכוחם לפגום את עומק נשמתו, אשר היא חלק אלוק ממעל. "ואתה מרום לעולם ה'", מעל לכל הסיבוכים והכשלונות האנושייים. מייחל הוא האדם לראות את עצמו כמו התמר והארז, אשר כל הרוחות שבעולם, אף שבכוחן לנענע אותם לכאן ולכאן, לא יוכלו להטות את כיוון הצמיחה שלו. לא יוכלו להסיט אותו הצידה למנוע ממנו להיתמר ולהתרומם אל על. "צדיק כתמר יפרח... בחצרות אלוקינו יפריחו".
נשלמה פרים שפתינו
מבין השיטין של הפטרת השבת - שבת "שובה" - ניבטת אלינו התפילה. רוצה הוא האדם להידבק בבוראו, לחוות את קרבתו אליו. כאשר בית המקדש היה קיים, ניתן היה להגיע לחוויה זו באמצעות הקרבנות. כאשר היה האדם רואה את קרבנו נשחט, את דמו נזרק, ואת עשנו עולה בלהב השמימה - יכול היה לחוש כאילו הוא עצמו נעקד ונשחט בעזרה, את דמו שלו נזרק על קיר המזבח ואת עשנו שלו עולה מעלה מעלה כשהוא מתמזג במרחבים האינסופיים של השמים ממעל.
אך מאחר ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו... ואין אנו יכולים לעשות חובותינו... בבית הגדול והקדוש" - קורא לנו הקב"ה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". ואנו עונים לו: איך נוכל לשוב עד ה' ולחוות את קרבתו, כאשר כשלנו בעווננו, ואין לנו מקדש וקרבנות? עונה לנו ה' אלוקינו: יש דרך אחרת: "קחו עמכם דברים , ושובו אל ה'". יש דרך: תפילה. "ונשלמה פרים שפתינו".
אך בניגוד להקרבת הקרבן, שהיא חוויה מוחשית מאד, נדרש מאמץ נפשי הרבה יותר גדול כדי לחוש קרבת אלוקים באמצעות התפילה. אין בה שום דבר מוחשי: לא פנייה אל עצם מוחשי ולא עשיית מעשה מוחשי. רק דברים. רק תנועת שפתיים. רק מילים. איך תוכל א"כ התפילה, להביא לאותה חוויה מרוממת של קרבת אלוקים?
על כן מודרכים אנו על ידי הנביא כיצד לפתוח את אותה תפילה של תשובה. יודע הנביא מהם הדברים המעכבים את התפילה מלפרוץ את קירות הלב. קודם כל - צריך האדם להרגיש שחסר לו משהו. אם יחשוב את עצמו לחכם מכל אדם, מדוע יבקש מאלוקיו כי יחון אותו בחכמה, בינה ודעת? אם מאושרים הם חייו בשפלת החוף, מדוע יתחנן על בנין ירושלים? קודם כל צריך האדם להרגיש מה חסר. צריך הוא לחוש מה חסר לו. צריך הוא לדעת מה חסר לעמו. נדרש הוא להבין מה חסר לכל מה שמסביבו. צריך הוא להיות זקוק לישועת ה'.
אך בתחושת החיסרון לא די, אם התביעה למלא אותה לא תופנה לכיוון המתאים. המושיעים האפשריים מן הצרה - רבים הם. האחד הוא "אשור" - צבא זר המוכן להילחם בשבילנו את מלחמתנו. השני הוא "מצרים" - מעצמה קרובה המוכנה לספק לנו סוסים ושאר כלי נשק כבד ומתוחכם. השלישי הוא "מעשה ידינו" - פעילותנו, ויוזמתנו, כשרוננו ומעשינו. מי שנשען על אחד משלושת הדברים הללו - אינו יכול להתפלל כלל! הן הוא סבור לא בידי רבונו של עולם תלוי גורלו כי אם בידי מעצמות ידידותיות או בידי עצמו! ואיך יעמוד לפני אלוקיו בתפילה כנה הבוקעת מעומק הלב ופותחת שערי שמים?
על כן מורה הנביא לפתוח את תפילת התשובה באלו המילים: "אשור - לא יושיענו; על סוס - לא נרכב; ולא נאמר עוד 'אלוהינו' למעשה ידינו". לא אשור, לא סוס ולא מעשה אנוש. לא בכוחם ניוושע; אלא "אשר בך ירוחם יתום". רק כאשר תחוש את עצמך 'יתום': עזוב ומוזנח, אשר איש אינו בא לעזרתו ואף אין בכוחו לסייע לעצמו; רק אז תוכל לפנות באמת ובתמים אל רחמי שמים. או אז תבין, כי גם כאשר התשועה באה על ידי אשור וסוסי מצרים, על ידי מעשה ידיך ובכוחך אתה - אין כוחות אלה אלא שלוחיו של ריבון העולמים.
מי שמסוגל לעמוד כך בפני ה' אלוקיו, הוא היודע סודה של תפילה.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
ענייני כשרות המצויים
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
