^ 1 עיין גם ר"ה ח./יא.
^ 2 ביטוי לקשר בין הטל לקיץ אנו מוצאים בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב'), שמספר על יצחק ורבקה שאמרו לבניהם בליל פסח, שבלילה זה אוצרות טללים נפתחים. ומקשרים זאת לשירה ולהלל הנאמרים בלילה זה ומבטאים את ההודאה על שלמות העולם. ואכן – יצחק פותח ומברך את יעקב בברכת "מטל השמיים", "וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו... ירד עליו תחית טל מן השמיים ונידשנו עצמותיו...".
3"נטיף טלא כל יומא לאתר דמתקרי שמים וביה זמינין מיתייא לאחייא לזימנא דאתי". תרגום: נוטף טל כל היום למקום שנקרא שמים, ובו מזומנים המתים לחיות לעתיד לבוא (אדרא). וכן – תחיית המתים בטל – סנהדרין צ:, כתובות קיא:.
אמנם בשבת פח: ו – חגיגה יב: נכתב על "טל שעתיד להחיות בו מתים", אבל כמקור לכך מובא הפסוק: "גשם נדבות תניף אלוקים נחלתך ונלאה אתה כוננת". אם כן – גשם או טל?
ונראה לתרץ – המקורות בהם מובא הפסוק העוסק ב"גשם נדבות" עוסקים בטל שהוריד הקב"ה כדי להחיות את ישראל שפרחה נשמתן במתן תורה (רש"י חגיגה יב: ד"ה "גשם"). באותו זמן העולם עדיין לא הגיע לשלמותו, ולא היה ראוי לטל, לכן הטל נקרא "גשם נדבות" - העולם היה עדיין במצב של 'גשם' ולא זכה לכך בזכות אלא בנדבה (עיין גם שבת פח: מהרש"א ד"ה "דיבור").
^ 4 עיין רמ"א או"ח רפד, ז – בימי הספירה אומרים 'אב הרחמים' גם בשבת שמברכים בה את החודש. וטעם הדבר, הסביר המשנה ברורה שם, יח – "משום שהיו הגזירות באותו הזמן. הגזירות עליהם תיקנו את 'אב הרחמים' הם הפרעות האיומות של מסעי הצלב. וכן – קינות לתשעה באב, לדוגמא הקינה: "מי יתן ראשי מים". הט"ז או"ח תצג, ב מוסיף לכך שבגלל גזירות אלו נהגו באשכנז לא להתחתן בכל ימי הספירה גם אחרי ל"ג בעומר.
^ 5 טו' בתמוז הוא יום פטירתו של רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש. בשנים שבסביבות שנת תק' לאלף השישי תלו גדולי ישראל - רבי חיים אבולעפיה מייסד העיר טבריה, והבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות, תקוות גאולה גדולות באור החיים הקדוש. הייתה זו עת מסוגלת לגאולה (כפי שמציין אור החיים בביאורו ל - במדבר כו, יט), מפני שכל אלף מששת אלפי שנות העולם הוא כנגד יום מששת ימי הבריאה. האלף השישי הוא כנגד היום השישי, היום המכין לשבת קודש, ובשנות העולם – האלף בו העולם נגאל לקראת יום שכולו שבת. אם נחלק את האלף לשניים, כנגד היממה המורכבת משניים – יום ולילה, הרי שנת תק' – שנת ה- 500 היא השנה שבה מתחיל כביכול הבוקר של היום השישי (שיטת הגר"א בקול התור פ"א אות ד' ובמקומות נוספים).
משימה זו הוטלה על אור החיים הקדוש, שכתב על עצמו בספרו "משיח ה' שמו חיים". אולם כשלא זכינו, ולא הגיעה עדיין עת הגאולה השלמה, הסתלק רבי חיים בן עטר, שספרו נקרא על שם האור – "אור החיים", ביום שיא האור – טו' בתמוז.
אך בהמשך, עם התנוצצות אור ה'אתחלתא דגאולה', החלה להתנוצץ ביום זה תשועת ה'אתחלתא'. בימי השואה, כשהתקרבו גייסות הגרמנים ימ"ש לארצנו הקדושה, והישוב היהודי היה בסכנה קיומית, התאספו המוני יהודים ביום זה לתפילה על ציון האור החיים הקדוש. בשעת התפילה, הודיעו גדולי הצדיקים שהיו במקום להמוני הנאספים, שהסכנה חלפה והצוררים יספגו תבוסה מוחצת. ואכן, לאחר תקופה קצרה, הובס לראשונה הצורר ימ"ש בקרב "אל עלמיין" המפורסם, ומשם השתלשלה מפלתו בכל החזיתות. "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".