בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • מבצע "עופרת יצוקה"
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
תפילה למען חיילינו
כולנו מתפללים להצלחתם ולשלומם של חיילינו, הנלחמים בגבורה על הגנת העם הארץ. הפרק המתאים עתה לתפילה הוא פרק פ"ג בתהילים, שבו תפילה לניצחון ונקמה ברשעים הקמים עלינו לכלותנו (ואילו פרקים ק"ל וקמ"ב הם פרקי תפילות לחולים ומצב מצוקה).

אויבי ה' נשאו ראש, על עמו יערימו סוד. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד. אמרו נרשה לנו את נאות אלוקים. "אלוקים אל דומי לך, אל תחרש ואל תשקוט א-ל. עשה להם כמדין, כסיסרא כיבין בנחל קישון. נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה. אלוקי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח. כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים. כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם. מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה'. יבושו וייבהלו עדי עד, ויחפרו ויאבדו. ויידעו כי אתה שמך ה' לבדך, עליון על כל הארץ" (תהלים פג).

מעלת החיילים וגנות הממשלה
אין לשער את גודל מעלתם של החיילים המחרפים נפשם למען עמם ומולדתם. ביציאתם לקרב במסירות נפש למען הכלל, הם מתעלים אל המדרגה העליונה של קדושת כלל ישראל, וקדוש ייאמר להם.

הם נדרשים עתה לתקן את כל מה שהממשלות האחרונות קלקלו. הזהרנו שכך יהיה, והנה זה קורה. ובמקום להודות על האמת כי טעו בנסיגה, בגירוש, במתן נשק לאויבים, הפוליטיקאים מפטירים כאשתקד. וכיוון שכך, סביר גם שיאבדו לריק את רוב הפירות שניתן להשיג מן המלחמה הזו. והלוואי ונשמע מהם דיבורים של חשבון נפש ותשובה.

הנסיגות הן שורש הפורענות
כדי לשפר במידת מה את הסיכוי להשיג מן המלחמה יותר, עלינו לומר עתה את דברינו ברבים. מצבנו הלאומי התדרדר בעקבות הניסיון לרצות את האויב ולהשיג שלום וביטחון על ידי נסיגות ונתינת מעמד לשונאינו בשטחי ארץ ישראל. ולהיפך, ככל שנעסוק יותר ביישוב הארץ ובדיבורים על זכותנו על כל מרחבי הארץ, ביטחוננו יגבר.

מהסכמי אוסלו ועד היום מצבנו הביטחוני מתדרדר. בעצם, כבר מהסכמי קמפ-דיויד. אמנם אין מלחמה עם מצרים, אבל היא אחת האויבות המרות שלנו בכל פורום בינלאומי. רק מפני שאיראן וסוריה מפעילות טרור אקטיבי יותר, נדמה לרבים שכביכול המצרים אינם אויבים. אולם הם עמדו מאחורי כל הפיגועים שאש"ף חולל מהסכמי אוסלו ואילך. גם הנשק הרב שהגיע לחמאס הגיע ממצרים בהסכמתה השקטה. הרי הם מצליחים למנוע הברחת נשק לכל מרחבי מצרים הגדולה, רק לרצועת עזה הם לא מסוגלים למנוע?! בניגוד להסכמי קמפ-דיויד, הם הכפילו ושילשו את הכוח הצבאי שמותר היה להם להכניס לסיני, וזאת כביכול כדי למנוע הברחות נשק. והם לא מנעו. עשרות אלפי כלי נשק וטילים הוחדרו דרך שטחם לרצועת עזה.

כל עוד ההנהגה הנוכחית אינה מכירה בטעויותיה, אין סיכוי ששקט אמיתי ישרור בגבולנו.

מלחמת מצווה
ולמרות ההנהגה הכושלת והרופסת, המלחמה היא מלחמת מצווה. למרות החשש הכבד שמסירות הנפש של החיילים לא תתורגם להישגים אמיתיים - עצם המלחמה נגד אויבי ישראל היא מצווה. שכן, למרות שהממשלה טועה בדברים רבים, מגמתה היסודית היא להגן על העם. זהו המניע ליציאה לקרב. ואפילו הישגים מצומצמים מועילים לביטחון ישראל ומצילים נפשות, לכל הפחות לטווח הקצר.

ואמנם היה אפשר להשיג את המטרות המצומצמות הללו על ידי הפצצות אוויריות, אולם משעה שהחליטה הממשלה על יציאה למלחמה יבשתית, חובה ומצווה על כל חייל שקיבל צו לצאת להילחם באויב. זוהי סמכותה של הממשלה להכריז מלחמה. ועלינו להודות לה' שזכינו שיש לנו עתה מדינה וממשלה, ואנו יכולים להילחם על נפשנו. ולמרות שיש לנו מנהיגים טועים, כשהיינו בגלות, ולא היתה לנו מדינה, ולא היו לנו מנהיגים טועים, מצבנו הביטחוני היה גרוע לאין ערוך.

האם ראוי לומר ביקורת על הממשלה בעת מלחמה
שאלה: האם אין בדברי הביקורת שכבוד הרב כתב ב'רביבים' משום החלשת רוח העם, ופגיעה במוטיבציה של הלוחמים?

תשובה: כל כלי התקשורת מלאים פרשנים שמדברים אודות המלחמה, בוחנים את מהלכיה, שוקלים את סיכוייה ואת סיכוניה, ומנתחים את התוצאות שעשויות להתפתח ממנה. ורק אנחנו צריכים לשתוק, או אולי אף לשיר שירי הלל על רוח הגבורה שפתאום פקדה את מנהיגנו לקראת הבחירות?! להיפך, אנחנו צריכים לומר את דברנו יותר מכולם. הלא התברר שתחזיותינו התגלו כנכונות יותר. לעומת כל הפרשנים המפורסמים, שטועים כמעט תמיד בתחזיותיהם, אנחנו צדקנו, הערכנו נכון. האם דווקא אנחנו צריכים לשתוק, להצטנע? חובתנו המוסרית להשמיע את קולנו, לנסות להציל את ישראל מנביאי השקר והכזב, שמבטיחים לעם שלום עכשיו ומביאים בפועל פיגועים וגירושים, וגם מגבירים את השנאה הערבית כלפינו עשרת מונים.

לא עתה הזמן לפרש את התועלת המרובה שצומחת מביקורת זו, שמגיעה עד ראשי מערכת הביטחון. רק נציין ברמז שבזכות הביקורת, במבצע זה מסכנים פחות את חיילינו למען מניעת פגיעה באוכלוסיית האויב. ודי לחכימא ברמיזא. הלוואי ובזכות הביקורת גם תוצאות המלחמה תהיינה טובות יותר.

על ההפגנות למען גלעד שליט
שאלה: נדהמתי מן הדברים שכבוד הרב כתב בעניין גלעד שליט. הלא הוא נשלח על ידי מדינת ישראל, ואיך אפשר להפקיר אותו? כיהודים שערכי המוסר חשובים להם, האם אין חובתנו לזעוק כלפי הממשלה שתחזיר אותו הביתה?

תשובה: אילו היו המפגינים תובעים לצאת לפעולה קרבית, במטרה להרוג את שוביו ולהצילו, גם אם יש בכך סיכון לחיילים המשתתפים בפעולה, היתה טענתם מוצדקת, מפני שמדובר בפעולה שמכוונת להצלת חייל שלנו ולהרתעת אויבינו. אבל הפירוש היחיד שניתן להפגנות הללו, על ידי כל כלי התקשורת ועל ידי הממשלה, הוא שהציבור תובע להחליף אותו עבור מאות מחבלים, חלקם רוצחים ומנהיגי טרור. כאשר זה המצב, לא יכול המפגין לרחוץ כפיו בתמימות ולטעון לא לכך התכוונתי. על זה אמרו חכמים (גיטין מה, א): "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם". וגם אם השבוי צדיק גדול והוריו אנשים טובים, אין פודים אותו במחיר מופקע, כי זו לא שאלה פרטית אלא סכנה כללית. אם יחליפו אותו תמורת הרבה מחבלים, רצונם של אויבינו לשבות חיילים נוספים יגבר לאין ערוך. בנוסף לכך, המחבלים שישוחררו ישובו לרצוח יהודים. כבר היו עסקאות כאלה, מעסקת ג'יבריל ואילך, והתוצאות ברורות. מאות יהודים נרצחו בעקבות עסקאות אלו.

כוונתם הטובה של המפגינים למען גלעד שליט אינה מספקת כדי שמעשיהם ייחשבו טובים, אלא צריך להבין את ההשלכות של ההפגנות הללו.

אם כנים דבריהם של המפגינים, ייצאו עכשיו ויפגינו, ויתבעו מהממשלה כי לא תפסיק את ההפגזות על החמאס עד להחזרתו של גלעד שליט הביתה. ומשלא יוצאים להפגין ברוח זו, משמע שמדובר בארגוני שמאל, שבאמת לא הצלתו של גלעד שליט עומדת בראש מעייניהם אלא ריצוי דעתם של אויבינו, שלפי דעתם המוטעית יקרב בדרך כלשהי את 'השלום'.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il