ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- ברכות
- שאר ברכות המאכלים
כל המיצים הנסחטים מהפירות מאבדים את מעלת הפרי, ומברכים עליהם 'שהכל'. ורק לשני סוגי פירות שרגילים לסחוט יש משקים שאינם מאבדים את מעלתם, ואלו הם: יין מענבים, ושמן מזיתים. אלא שבפועל אין שותים שמן לבדו, ואם שתאו, אינו מברך עליו כלל, משום שהוא מזיק. ורק באופן אחד יוצא שיברכו על שמן את ברכת הפרי - כאשר עירבוהו במי סלק (אניגרון) ושותים אותו כדי לרפא מיחוש שבגרון, שבזכות האניגרון הוא טעים, והשמן עיקר הואיל והמגמה לריפוי הגרון, ומברכים עליו 'העץ'. ואם שתה ממנו כשיעור רביעית, מברך אחריו מעין שלוש - 'על העץ', כמבואר בשו"ע רב, ד, ומ"ב לב.
הלכה ד - מהו גדר משקה שנפטר בברכת היין
יש מהאחרונים שהתלבטו לגבי מאכלים שנקרשו שיסודם ממשקה, שאולי ברכת היין תפטרם. וכתבתי בהערה 1, שכל ששותים אותו דינו כמשקה, ואם אוכלים אותו דינו כמאכל. וכך כתבתי גם לגבי ברכה אחרונה, שהאוכל גלידה, כיוון שהוא אוכל אותה כדרך אכילה, דינה כמאכל שמברך ברכה אחרונה על כזית בכדי אכילת פרס (להלן י, יא). וכן כשאוכלים אותה לקינוח בסעודה, מברכים עליה 'שהכל', ואין להסתפק שמא היא משקה, שאז ברכת 'המוציא' פוטרתה (כמבואר לעיל ג, ו, ובהרחבות שם). ואפילו מי שחולק בברכה אחרונה, מסכים כאן, שאין היין פוטר גלידה וכיוצא בה (ע' שעה"ב יח, הערה מח). ובזאת הברכה יא, ח (ע' 100) כתב, שברכת היין פוטרת לבן שניערוהו. ולגבי גלידה נשאר בספק, וכתב לברך על דבר אחר (ועיין בירור כו-ב, ה-ב). ובפס"ת קעד, ג, מסכים ככלל עם מה שכתבתי, אבל נטה מהדין לעניין גלידה שנימוחה מהר בפה, שלדעתו נפטרת בברכת היין. וכבר כתבתי (להלן י, יא) שכל שהוא אוכל ולועט בלשון, דינו כאוכל, וממילא אינו נפטר בברכת היין.
לביאור יסוד המחלוקות בברכת היין שפוטר שאר משקים
ברכות מא, ב: "אמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים". והתוס' כתבו, שאין הלכה כר' חייא, שהרי אמר שהלחם פוטר את כל המאכלים, ואילו באמת הוא פוטר רק את הבאים מחמת הסעודה. וכיוון שנדחו דברי ר' חייא בלחם, ממילא אין היין פוטר שאר משקים אלא רק אם יהיו טפלים ליין. ואפשר לבאר בדברי התוס', שמשמעות טפלים היא על פי מה שמקובל שכאשר שותים כוס יין צריך לשתות כנגדו לפחות עוד כוס מים, כדי שהיין ייספג כראוי, ואותם המים נחשבים טפלים ליין.
אולם לדעת הרא"ש ותר"י ועוד, הלכה כר' חייא, שהיין פוטר את שאר המשקים, וכן נפסק בשו"ע קעד, ב. השאלה מה היסוד לכך, האם מפני שהרחיבו את דין הטפל, שכיוון שהיין מאוד חשוב, בקלות נעשים המשקים האחרים טפלים לו, ונפטרים בברכתו, אבל ברור שהיין צריך להיות עיקר השתייה שם. ולכן 'הגפן' פוטר את שאר משקים לדעת הח"א רק כאשר שותים הרבה יין. ולכן י"א שאם ברכת 'הגפן' לא פטרה את המשקים האחרים, נמצא ששותים אותם כשתייה עצמאית, וממילא גם ברכה אחרונה שעל היין לא תפטרם. נמצא שמעמד היין דומה קצת ללחם, שגם הלחם לא פוטר בכל מצב את שאר המאכלים, אלא רק כשהם באים מחמת הסעודה (וכך כתב בוזאת הברכה בירור כו-א, ד). לעומת זאת, יש אומרים שדין היין שונה מדין הפת, וכוחו לפטור את שאר המשקים חזק יותר, שמפני חשיבותו העצומה, הוא ראש המשקים, ולעומתו שאר המשקים אינם חשובים (כמו מאכלים הבאים מחמת הסעודה לעומת פת). וכן אמרו (ברכות לה, ב) שהיין "סעיד ומשמח", ואילו הפת רק סועדת, ולכן הפת פוטרת רק את המיועד לשביעה, ואילו היין פוטר כל משקה, בין שהוא נועד לסעוד או לקינוח ואף לרוויה. ולכן ברכת היין פוטרת את כל שאר המשקים, גם אם באותה הפעם, שתיית היין היתה שולית.
ולמעשה, כיוון שספק ברכות להקל, בכל הדיונים הללו נפסק שהיין פוטר את שאר המשקים, הרי שבפועל אנו הולכים בשיטה שברכת היין פוטרת את שאר המשקים מפני חשיבותו של היין וברכתו.
האם ברכת היין פוטרת שאר משקים שאינם לפניו
לדעת המרדכי, ברכת היין תפטור את שאר המשקים, רק אם גם הם יהיו לפני האדם בשעת הברכה, והביאו הט"ז קעד, ב. לעומת זאת, דעת הגר"ז בסדבה"נ א, כא, שגם כשהיתה "דעתו עליהם לשתותם אף שלא היה דעתו לפוטרם בפירוש - נפטרו ממילא". וכ"כ א"ר קעד, ח; בא"ח נשא ח.
ובבאו"ה שם, ב, 'יין פוטר', משמע, שאם קבע על היין במלוא לוגמיו, נפטר אפילו לא היתה דעתו של האדם על משקים אחרים מתחילה. וכ"כ בפס"ת קעד, 4, שכל שהיה דעתו עליהם, נפטרו אפילו בלא קביעות, ואם קבע על היין, אפילו לא היתה דעתו עליהם - נפטרו. ושם בהערה 14, הביא את דעת המקו"ח, שגם כאשר לא קבע על היין ולא היתה דעתו על שאר המשקים בפירוש, אם הוא רגיל לשתות שאר משקין באכילה או שתייה מעין זו, נחשב כאילו כיוון עליהם, ונפטרו. וסיים שהוא הדין לאורח שנשען על דעתו של בעל הבית.
שיעור כמלא לוגמיו
כתבתי ששיעור כמלא לוגמיו הוא כ-50 מ"ל. ועיין במדות ושיעורי תורה לרב בניש טז, י-יא, הדעות השונות בזה. ולעניין יו"כ כתבו בשם החזו"א לשתות כ-40 מ"ל כל תשע דקות. ולגבי קידוש הביא דעה שיש לשתות כ-50 עד 55 מ"ל שיש בו ודאי כמלא לוגמיו. וכל זה כמובן ממוצע, אבל בפועל הוא שיעור שתלוי בגודל פיו של האדם, היינו המשקים הנכנסים בחלל פיו כשלחי אחת נפוחה.
הערה 2 - האם 'על הגפן' פוטר שאר משקים כאשר בתחילה בירך עליהם בנפרד
נחלקו האחרונים אם ברכה אחרונה שעל היין פוטרת שאר משקים כאשר בתחילה ברכת 'הגפן' לא פטרה אותם, כגון שהתחיל לשתות יין ולא התכוון לשתות משקים אחרים, ונמלך בדעתו ושתה משקים אחרים ונצרך לברך עליהם 'שהכל'. לדעת הגר"ז סדבה"נ א, כא, הואיל והיין הוא ראש למשקים, ברכתו פוטרת את שאר המשקים מברכה אחרונה. ולדעת המ"ב רח, עב, צריך לברך על שאר המשקים 'בורא נפשות'. ורק אם קבע עצמו לשתיית יין מרובה, נעשו שאר המשקים טפלים ונפטרים בברכת היין. ולמעשה ספק ברכות להקל.
כיוצא בזה נחלקו במקרה שהתחיל לשתות משקה ובירך 'שהכל' ואח"כ שתה יין, לדעת ערך השולחן ופמ"ג, יברך ברכה אחרונה על היין בלבד, ולבית דוד יברך גם על שאר המשקים 'בורא נפשות'. ושוב ספק ברכות להקל. אלא שעדיף שיברך על שאר המשקים 'בורא נפשות', לפני שיתחיל לשתות מהיין. וכ"כ בבא"ח מסעי יא.
ובשני המקרים שמחמת הספק אין מברכים 'בורא נפשות', עדיף לצאת מהספק בזה שיתחייב בברכת 'בורא נפשות' מחמת מאכל אחר. אמנם אם לא עשה כן, מספק לא יברך 'בורא נפשות', ויסמוך על דעת הסוברים שברכת היין פוטרת בכל אופן את שאר המשקים (יבי"א ח"ה יז, ז; פס"ת קעד, ה; וזאת הברכה בירור לג, ג).
אם ברכה על טעימת יין פוטרת שאר משקים
כתבתי למעשה, עפ"י כמה אחרונים, שגם הטועם מהיין, פוטר בברכתו את שאר המשקים. אמנם ראיתי שבספר וזאת הברכה (ע' 100) כתב בשם כמה גדולים, שלמנהג אשכנז, השותה מעט יין ואין לו דרך לצאת מהספק, שיברך 'שהכל' על שאר משקים. ותימה, שכבר למדנו (הערה 2) שדעת רוה"פ האשכנזים שטעימה מועטה פוטרת את שאר המשקים, ואיך אפשר להיכנס לספק ברכה לבטלה בניגוד לדעת רוה"פ? ואף הבאו"ה לא אמר דבריו בתורת ודאי. ולכן אין חילוק בזה בין מנהג אשכנזים לספרדים, והשותה מעט יין ורוצה לשתות שאר משקים לא יברך עליהם 'שהכל' שכבר נפטר בברכת היין. ואף שלכתחילה טוב לחוש למחמירים ולאכול דבר שמברכים עליו 'שהכל', ולצאת על ידי זה מהספק אם צריך לברך על השתייה. מ"מ מדינא אפשר לנהוג כמקילים, שאפילו ברכה על מעט יין פוטרת את שאר המשקים. ועיין בפס"ת קעד, א, והערות 12 ו- 17, שאף הוא כתב שאפשר לסמוך על רוה"פ המקילים, ושכן נהגו.
גם שותה יין למצווה פוטר שאר משקים
יש אומרים שרק כאשר שותים את היין להנאה או לקידוש שפותח את הסעודה - היין פוטר את שאר משקים, אבל כאשר שותים את היין לשם מצווה, כבהבדלה, וכוס של ברהמ"ז ושל ברכת אירוסין ונישואין, אינו פוטר שאר משקין (רע"א בשם בתי כהונה). אבל להלכה כל יין פוטר את שאר המשקים. ועיין ביחו"ד ה, כ, בהערה, ובפס"ת קעד, ב, שכך מסקנתם.
הלכה ו - מיץ ענבים משוחזר
על מיץ ענבים משוחזר, והוא מיץ ענבים שהורתח עד שנתמעט לכרבע מכמותו ונעשה כדבש, ואח"כ חוזרים ומערבים בו מים, וחוזר להיות קרוב לטעמו הראשון. כתב במנחת שלמה א, ד, שברכתו 'הגפן', אבל לגבי ברכה אחרונה, הסתפק אם אפשר לצרף את המים, ולכן כתב שלא לעשות עליו קידוש, שיש ספק לגבי שיעור רביעית שלו. ורבים הזכירו את דבריו. ובאול"צ כ, כא, כתב לברך עליו 'שהכל' הואיל ובשעה שנעשה כדבש איבד את מעמדו כיין.
הלכה ח - 'הטוב והמטיב' - שאין לחשוש כל כך לשיטות יחידות
בכל הספקות הלכנו כפי שיטת רובם המכריע של הפוסקים, שאף שספק ברכות להקל, מ"מ כאשר מדובר בספק רחוק, שרוה"פ האחרונים לא חששו לו, הרי שאין לחוש לו. ועיין להלן יב, 4. ולעניין ברכת 'הטוב והמטיב' יש לצרף את דעת הפוסקים הסוברים לגבי ברכת 'שהחיינו' שהואיל והיא ברכת שבח, כל שיש שמחה בלב, אפשר לברך. וכ"כ ריב"ש תקה; רדב"ז א, שצט; צל"ח לברכות ס, א, חת"ס או"ח נה. ומשמע שכך דעתם גם לגבי 'הטוב והמטיב'. ואמנם הרבה פוסקים לא הסכימו לדעתם (עיין יחו"ד א, סט. ועיין להלן בהרחבות לפרק יז הלכה ב, שלדעת רבים דין 'הטוב והמטיב' כדין 'שהחיינו', ששתיהן רשות). מ"מ במקרה שרוה"פ סוברים שצריך לברך, יש לצרף את דעתם להכריע.
שמברכים 'הטוב והמטיב' גם על שתייה שלא במסגרת סעודה
יש סוברים שדווקא על שתייה שבתוך סעודה מברכים (גינת ורדים א, מד; מטה יהודה קעט, ג; יבי"א ח"ט קח, פה; עפ"י רש"י נט, ב, 'שינוי יין'). אולם רוב ככל הפוסקים לא הזכירו זאת כתנאי, ורבים אף כתבו במפורש, שגם על שתייה שאינה בתוך סעודה מברכים (תוס' פסחים קא, א, 'שינוי יין'; רמב"ם ט, ד; ספר הבתים, אגודה, טור, רמ"א קעה, ה; ב"ח, לבוש, שועה"ר, ח"א, מהר"י הלוי, ערך השולחן ב, דה"ח, קצוש"ע, תורת חיים סופר, פני יצחק עט, מ"ב קעה, ב; אול"צ ח"ב יב, ט; ברכ"ה ח"ד ב, 305). ואף שיש ראשונים שכשנתנו דוגמא לדין זה הזכירו סעודה, נראה שכתבו זאת מפני שכך המנהג הרווח לשתות יין בסעודה, אבל לא כתבו זאת כתנאי מעכב.
בשתייה הראשונה יכולים לשתות מיינות שונים אבל בשנייה מאותו יין
כתבתי בתחילת הלכה ח, שאין מברכים 'הטוב והמיטיב' אלא כששותים את היין השני לכל הפחות שני אנשים יחד. היינו שבשתיית היין הראשון אפשר שישתו יינות שונים, אבל בשתייה של היין השני צריך שישתו מאותו היין. וכן מבואר בגינת ורדים ח"א מ; א"ר קעה, ז; מאמ"ר ו, ועוד רבים. והסברה, שברכת הטוב והמטיב נתקנה כהודאה על השמחה המשותפת שבריבוי היין, וזה שייך רק ביין השני. (ועיין הלכה ברורה בבירור הלכה קעה, כ, שתמצת את דעתם. אמנם בעמוד 166 סעיף ה', כתב שגם ביין הראשון צריך שישתו את אותו היין, אבל לא הביא לזה מקור ברור).
אם נגמר היין הראשון אין מברכים על השני 'הטוב והמטיב'
וזה דווקא כאשר אין לו עוד מיין זה בביתו, אבל אם רק בקבוק היין שבשולחן נגמר, ויש לו בביתו עוד בקבוק כזה, ורצו להביא יין אחר כדי לגוון - יש לברך על השני 'הטוב והמטיב' (רדב"ז ד, קצה; מ"ב קעה, ג ועוד רבים, כמובא בהלכה ברורה קעה, ה).
עדיף שאחד יברך לכולם ואימתי עדיף שכל אחד יברך לעצמו
כתב בשו"ע קעה, ה, שאם הם רבים בסעודה, כל אחד מברך לעצמו, דחיישינן שמא יקדימו קנה לוושט. ובקצוש"ע מט, טו, כתב, שאחד יכול להוציא את כולם, ומן הסתם כוונתו כשאינם אוכלים או כשהם עושים הפסקה מאכילתם. ועיין להלן יב, ז, ולעיל ג, ד, 5, ובהרחבות, שכאשר הם קבועים יחד נכון שאחד יוציא את חבריו. וזאת כמובן בתנאי שאין חשש סכנה של הקדמת קנה לוושט. ועיין להלן יג, ח, שכיום נוהגים לשוחח בסעודה, כפי הסבר הפרישה, שהואיל ויושבים ולא מסובים (בחצי שכיבה), אין חשש שמא יקדים קנה לוושט. ולשיטה זו אפילו בתוך שהם אוכלים, נכון שאחד יברך לחבריו. אמנם מי שאינו שותה מיד אחר הברכה, אלא ממשיך לאכול, נכון שיברך 'הטוב והמטיב' לפני שהוא עצמו ישתה.
יין שהושבח על ידי חומרים נוספים
כתבו א"א בוטשאטש, ומנח"י ט, יד, בשם תורת חיים סופר, שהיין צריך להיות משובח מצד עצמו וטבעו ולא עקב תחבולות של עירוב תבלינים וכימיקלים, וכיוון שכיום מצוי שמערבים ביין חומרים שונים, חששו שלא לברך 'הטוב והמטיב'. אולם רוב ככל האחרונים לא הזכירו תנאי זה. ולענ"ד, כל זמן שאין ידוע כי עיקר הטעם הייני שלו הוא מהחומרים הנוספים, יש להחשיבו כיין ולברך עליו 'הגפן' ועל השני 'הטוב והמטיב'.
ליל הסדר
כתב במ"ב קעה, ב, שלכתחילה טוב שלא לשתות מיין אחר בתוך הסעודה שבליל הסדר, שלא יֵראה כמוסיף על הכוסות בכך שמברך עליו 'הטוב והמטיב' (מהרי"ל). אך אם הוא צמא וחושק לשתות יין מסוג אחר, יברך עליו 'הטוב והמטיב' (מהר"ם, רשב"ץ, טור תעג, מג"א רעה, א, ע"פ מחה"ש). אבל מותר להחליף יינות בארבע כוסות, שאין לחוש בזה שנראה כמוסיף על הכוסות. ולמנהג אשכנזים, שמברכים על כל כוס וכוס 'הגפן', לא יברכו 'הטוב והמטיב'. ואילו למנהג ספרדים, על כוס שלישית לא יברכו 'הטוב והמטיב' כי מברכים עליה 'הגפן', אבל על כוס שנייה ורביעית, שאין נוהגים לברך 'הגפן', אם ישתו יין אחר, יברכו 'הטוב והמטיב'. וכעין זה כתב בשעה"צ ג.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
