^ 1 רש"י (במדבר יא, כו) לפי ה"יש אומרים" שבספרי (צה).
^ 2 "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. כיצד, יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין - 'היו מזומנין למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה'..." (קידוש החודש ד, ט)
^ 3 ר' שמואל בר נחמן אומר בתלמוד הירושלמי (מגילה פ"א הי"ב) שהמנה הכילה את כל מה שנמצא 'על' השוק, את הירך וגם את מה ש'על' הירך, שהוא "כף הירך" ('שופה'='שופי'); כלומר את ה'על' וגם את מה ש'על' ה'על'.
^ 4 וכאשר הרציתי את עיקרי הדברים בפני ידידי הרב מרדכי אברהמי, העירני שהראי"ה קוק כבר הדגיש את הנקודה החשובה הזו בתהליך המלכתו של שאול (סידור עולת ראיה, ר"ח רגלים וחגים, מגילה): "שאול... 'וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ' - שקיבל מלכותו על הגג, שדיבר עמו שמואל שם..."
^ 5 רד"ק שם.
^ 6 ובדומה לשם "מָנוֹן" (משלי כט, כא) שהאות 'מָ' נוספה בו על השורש ני"ן שמשמעותו צאצא.
^ 7 הקשר בין גוג לבין גג מופיע כבר בפרי צדיק (ויקרא פרשת שמיני): "כאשר שמענו בזה שתיבת גוג הוא משורש גג שהוא התנשאות, ואות ו' שבאמצעו הוא החיות שלו, שעל ידי זה הוא מתגאה ומתנשא בכל פעם יותר, וסעד לזה מלשון התנחומא (תזריע י"א) בגוג שמתגאה בעולם ועולה, עיין שם..."
^ 8 "... 'וירום מאגג מלכו' - יש בו רמז על מלחמת גוג ומגוג..." (שם משמואל פרשת בלק - שנת תרע"ב)
^ 9 גם הָמָן הָאֲגָגִי היה גג"י, והוא גדל ו'התנשא' מ'על' כל השרים (אסתר ג, א): "... גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים". אולם כפי שבלעם התנבא - "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" - בסופו של דבר מרדכי התנשא וגדל מעליו; ובהמשך המגילה נאמר (אסתר ח, ב) - "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן"; ולאחר מכן נאמר (אסתר ט, ג-ד): "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם: כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל".
^ 10 "... ואמר כי הוא עתה 'רֵאשִׁית גּוֹיִם', כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה". (רמב"ן, שם)
^ 11 האבן עזרא כותב שם: "...ורבים פירשו, 'רֵאשִׁית גּוֹיִם', כי הם יחשבו בראש הגוים. ולא היה כן."
^ 12 גם הָמָן הָאֲגָגִי היה גג"י, וקיבץ עמים להילחם בעם ישראל (אסתר ג, יב-יג): "... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם ... לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים..."
^ 13 "רבי יוסי בן חלפתא אומר: ויבא עמלק שבא בעצה מלמד שכנס כל אומות העולם ואמר להם - בואו וסייעוני על ישראל. אמרו לו: לא נוכל לעמוד כנגדן... אמר להם: בואו ואתן לכם עצה מה תעשו, אם הם ינצחוני ברחו לכם ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל". (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דעמלק פרשה א)
^ 14 "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח?" (סנהדרין דף צד, א)
^ 15 ה"פרי צדיק" דן ביחס שבין תקופת מלחמת גוג ומגוג לבין התקופות השונות, וזו לשונו (פרשת שמיני, ט):
"איתא בגמרא (שבת דף קיח א): כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גהינם ומלחמות גוג ומגוג. ולהבין זה איך שייך בכל פרט נפש להיות ניצול מחבלו של משיח ומלחמת גוג ומגוג שיהיה רק באותו הדור בלבד? ויותר פלא דבעל המימרא היה בר קפרא שהיה בימי רבי. ובסנהדרין (דף צז ב) אמרו ז"ל שקודם לשמונים וחמשה יובלות לא יבא משיח, ולפי חשבון הזה היה דורם כמאתיים שנה קודם זמן ביאת המשיח, ואיך אמרו על דורם ניצול מחבלו של משיח על כל פרט נפש? אך הענין הוא על דרך שאמרו ז"ל (שם צב א) כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, דהיינו שכל נפש מישראל יש בכוחו לבנות המקדש בפנימיות עם מדת ימיו הגם שבפועל הוא המניעה מהכלל, עם כל זאת ברוחניות יש מציאות בנין בית המקדש בכל נפשות ישראל בפרט, וממילא גם התיקונים מחבלו של משיח ומלחמות גוג ומגוג ישנם גם כן ברוחניות בכל פרט נפש."
^ 16 וכמו כן, מרדכי היהודי חשב שהצלת נפשות גדולה מתלמוד תורה והתקרב למלכות כדי להגן על אחיו היהודים; והצעד הזה היה רצוי לרוב הסנהדרין. אולם גם כאן מיעוט מן הסנהדרין לא הסכים עם צעדיו של מרדכי היהודי. וכן מרומז במסכת מגילה (דף טז, ב): " 'כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו', לרוב אחיו - ולא לכל אחיו!! מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות..."
17, דויד ה"שמיני" ה"קטן" החליף בסופו של דבר את שאול וה"שבעה" (שמואל א טז י-יב): "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ ... וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ ... וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:". שמואל "הקטן" היה סבור שהגיעה כבר העת לשלוח את ה"שמיני" ה"קטן" שיחליף את שאול ואת אלו ששייכים ל"שבעה"; והגיעה כבר העת לקרב את הגאולה באמצעות עמל התורה והתפילה; אולם רבן גמליאל הכריע, שבתקופתו - עדין לא הגיעה העת הזו.
^ 18 במסכת סנהדרין (דף יז, א) מבואר שאלדד ומידד היו הנביאים הראשונים שניבאו על מלחמת גוג ומגוג; ובהמשך הסוגיה מבואר שהם התייחדו במספר "שנים" ובכך - שלא הוטלו עליהם צרכי הצבור. ולפיכך, שמואל הקטן היה סבור שממשיכי דרכם של אלדד ומידד הם גם אלו שמתאימים להילחם במציאות הגגי"ת המתנשאת (- בגוג ומגוג). רבן גמליאל כיבד אותו והודיע ששמואל הקטן שייך לקבוצה שהמספר "שנים" מסמל אותה, והם עמלים בתורה ואינם טרודים בצרכי הציבור; אולם רבן גמליאל הכריע שדווקא אלו שנושאים בעול צרכי הצבור קרואים ל"גג" כדי להילחם ב"גוג ומגוג".