רעיונות לפרשת נח

ונעשה לנו שם...
"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". ממש, חזון אחרית הימים: שלום כלל עולמי, אומות מאוחדות, שוק עולמי משותף, מזרח תיכון חדש... גם הטכנולוגיה מתפתחת: אם אין אבנים במקומנו - לא נגור באהלים כילידים פרימיטיביים: "ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר". ובעזרת התיחכום הטכנולוגי - "נבנה לנו עיר, ומגדל וראשו בשמים...".

חברה מתקדמת ומפותחת זו, מה תכליתה? מהו ייעודה? תשובה אחת יש לה בתורה: "ונעשה לנו שם...". השם, הפירסום, הכבוד - הם תכלית הכל. האחדות והשלום - מדומים הם, ובנויים על שיתוף אינטרסים צר וחולף. ואז, כאשר כל אחד יתחרה בחברו ברצותו לעשות לו שם, כיצד לא יהיה "אדם לאדם זאב"? כיצד תוכל החברה להתקיים לאורך ימים ושנים?

יתרה מזאת. חברה זו, כל מטרתה היא עצם קיומה, ללא ערכים וללא מטרות נשגבות. את תפילת "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" תמיר ותחליף ב... יתגדל ויתקדש שם האדם... "בנסעם מקדם" - אין פירושו אלא בבחינת "הסיע עצמו מקדמונו של עולם". חברה אשר כזאת, איזו זכות קיום יש לה? איך תוכל לשמור את אחדותה ללא מטרה משותפת? חברת אנשי השם ואבירי ה"רייטינג" - אחת דינה: "ויפץ ה' אותם... ומשם הפיצם ה'...". ואחר אשר "יתפרדו כל פועלי אוון", מגיע זמנו של אברהם העברי להכריז: "ואתה מרום לעולם ה'".

ותימלא הארץ חמס
שאלו חכמינו, זכרונם לברכה:


חנון ורחום הוא ריבונו של עולם, ארך אפים ורב חסד. יכול הוא למחול למורדים בו. אך אין הקב"ה יכול לסבול את חברת הגזלנים. "ותימלא הארץ חמס" - ניגוד מוחלט יש בה ל"מלוא כל הארץ כבודו". הראש והראשית לקשר שבין הקב"ה לעולמו, אינם אלא היושר האישי. זאת עוד לפני האמונה ועבודת ה'. "דרך ארץ קדמה לתורה".

גם דוד המלך (תהלים כד), אחר שהוא קורא "לה' הארץ ומלואה" - שואל הוא: "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו"? ומהי תשובתו? איש התורה והאמונה? לא! יש מדריגה שהיא בסיסית יותר: "נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה". יושר המעשה, יושר הלב ויושר הדיבור. אלו הן תכונות היסוד של העם אשר בחר לו י-ה, עם ישראל. העם ה'ישר עם א-ל'.