בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • התמודדויות וחבלי משיח
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא

undefined
2 דק' קריאה
אומרים חז"ל במסכת ברכות (דף נד): אמר עוג מלך הבשן, מה גודלו של מחנה ישראל? שלש על שלש פרסאות. הלך ועקר הר בגודל של שלש על שלש פרסאות ורצה לזרוק על ישראל. כשהביא את הסלע על ראשו הביא עליו הקדוש ברוך הוא נמלים והן ניקבו את ההר עד שנפל על ראשו ונתקע בצוארו. רצה לשלוף את ההר החוצה ונמשכו שיניו לכאן ולכאן, כפי שאומר הפסוק: "שיני רשעים שיברת" ודורש ריש לקיש - אל תקרי "שיברת" אלא "שירבבת". גובהו של משה היה עשר אמות, אך ביחס לעוג זה היה נמוך מאוד. מה עשה? לקח רומח בגובה עשר אמות, קפץ עשר אמות והיכה אותו בקרסולו והרגו.

כך מתארת הגמרא את המאבק בין משה רבנו לעוג מלך הבשן. כמובן יש כאן רעיון סמלי. עוג מלך הבשן חשב שהכוח הפיזי החומרי הוא העיקר ואיתו הוא ינצח. הוא לא חשש מהכוח הרוחני של עם ישראל. אך עוג הפסיד. בלי ערכים לא ניתן להחזיק מעמד. השיניים שנשתרבבו מבטאות התפוררות והסתאבות פנימית - מאבקי כוח בצבאו של עוג.
אדרבה, זה שעוג שם את האבן על ראשו זה מה שגרם לחיסולו על ידי מכה בעקבו. הוא נפל והאבן רוצצה את מוחו. תמיד הרוח מנצחת. זה מה שרבותינו רצו ללמדנו במדרש הזה. לפעמים זה לוקח זמן וזה לא נראה לעין, אבל תמיד בסוף הרוח מנצחת את החומר. החומר הוא כלה, הוא חולף, הוא גדול ומרשים אבל אין לו קיום. גם ברוח יש מדרגות על גבי מדרגות. המדרגה העליונה היא מדרגת האמונה בריבונו של עולם ותורתו וככל שהיא גבוהה נצחונה יותר בטוח, מהיר ובשלמות.

המלחמה הראשונה שהיתה לישראל בכניסתם לארץ היתה עם סיחון מלך חשבון. אומרים בשם הרב שכשנסע לחו"ל ודיבר על כך שצריך לעלות לארץ התחילו לעשות חשבונות אם אפשר או לא, אז הוא אמר שלארץ ישראל צריך לעלות בתמימות ובביטחון ועל כן צריך קודם לנצח את "מלך חשבון".
בפרשתנו עברנו דרך ארוכה. המלחמות הראשונות שבהם היה קידוש השם גדול מאוד כבר עברו. ישראל נמצאים בעבר הירדן שיתקדש רק כשישראל יעברו גם לעבר הירדן המערבי. אנחנו עומדים במצב דומה. כבר יש כמה ניצחונות מאחורינו אך עוד לא גמרנו את המאבק. לאור הראשית אנו מתבוננים באחרית והולכים במלוא הביטחון שהכל יתרסק לעומת עוצמת האמונה של ישראל שהולכת וגוברת.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il