ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ישעיהו פרק ה

דף הבית בית מדרש תנ"ך תכני התנ"ך ספר ישעיהו Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


ישעיהו פרק ה




מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן: (ב) ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים: (ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי: (ד) מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים: (ה) ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עשה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס: (ו) ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר: (ז) כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה: (ח) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ: (ט) באזני יהוה צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מאין יושב: (י) כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וזרע חמר יעשה איפה: (יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם: (יב) והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יהוה לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו: (יג) לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא: (יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה: (טו) וישח אדם וישפל איש ועיני גבהים תשפלנה: (טז) ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה: (יז) ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו: (יח) הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה: (יט) האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה: (כ) הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר: (כא) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים: (כב) הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסך שכר: (כג) מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו: (כד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו: (כה) על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה: (כו) ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא: (כז) אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו: (כח) אשר חציו שנונים וכל קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה: (כט) שאגה לו כלביא ושאג (ישאג) ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל: (ל) וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה:
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il