ישעיהו פרק ט

(א) העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם: (ב) הרבית הגוי לא (לו) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל: (ג) כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין: (ד) כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש: (ה) כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום: (ו) לם רבה (למרבה) המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת: (ז) דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל: (ח) וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר: (ט) לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף: (י) וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך: (יא) ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה: (יב) והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו: (יג) ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד: (יד) זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב: (טו) ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים: (טז) על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה: (יז) כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן: (יח) בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו: (יט) ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו: (כ) מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה: