בית המדרש

  • סעודה וברכות הנהנין
לחץ להקדשת שיעור זה

ברכת הריח

ברכת הריח היא הודאה ל-ה' על הנאה רוחנית ולכן יש לה גדרים מיוחדים; סוגי ריחות וברכתם המיוחדת וריחות שאין מברכים עליהם; צורת הברכה - הלכות שונות.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"א
6 דק' קריאה 11 דק' האזנה
ברכת הריח
כשם שישנה מצווה לברך על כל דבר מאכל שאדם אוכל, כך גם ישנה מצווה לברך על ריח טוב. בעצם הכלל הוא, שעל כל הנאה שאדם נהנה בעולם הזה, עליו לתת שבח והודאה לבורא; ואדם שנהנה מהעולם ללא ברכה, תוך התעלמות ממי שנתן את הכח והחיים לכל אותם דברים מהנים, נחשב על פי חז"ל כמי שגוזל את הקב"ה ואת העולם (ברכות לה, א). שהרי העולם כולו שייך לריבונו של עולם שבראו ומקיימו, ומן הסתם לכל דבר בעולם ישנו תפקיד, ואדם שנוטלו ללא רשות, הרי הוא פוגע בהרמוניה הכללית של העולם, ונחשב גוזל. אבל אם הוא מברך ומכיר טובה לקב"ה, הוא נחשב כנוטל רשות. ויתר על כן, הברכה עצמה נחשבת גילוי שם ה' במדרגה הרבה יותר גבוהה מעצם קיומו של אותו דבר מהנה.

לא רק כשאוכלים ונהנים הנאה גשמית צריך לברך, אלא אף בשעה שנהנים הנאה רוחנית יותר, מופשטת יותר - צריך לברך. וכמו שנאמר: "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהלים קנ, ו); ושואלת הגמרא, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו? והתשובה: זה הריח. מכאן שגם על ריח טוב ומהנה צריך לשבח ולהודות לה' (ברכות מג, ב). אמנם, ישנן הנאות שלא תקנו עליהן ברכה, כמו למשל על שמיעת קול נעים, או רחיצה במים חמים. והסיבה לכך היא, שהתנאי ההכרחי לברכה, שמשהו יכנס אל תוכו של האדם. הריח הוא אכן הדבר הרוחני ביותר שעדיין נכנס ממש לתוך גופו של האדם. אבל קול נעים או רחיצה, אלו הנאות שאינן נכנסות לגופו של האדם, ועל כן אין מברכים עליהן.

ראוי לשים לב לעוד נקודה, שלא כמו ברכות הנהנין השייכות לאכילה, אין ברכה לאחר ההנאה מהריח. וזאת מפני שלאחר ההנאה מהריח נסתלק התענוג, ולא נשאר ממנו כלום בתוך גופו של האדם. אבל לאחר אכילה - נשאר המזון בקיבה ובמעיים, והוא מקיים ומחזק את הגוף. לכן רק לאחר אכילה ישנה ברכה אחרונה, אבל לאחר הנאת הריח, אין מברכים ברכה אחרונה (שו"ע או"ח רטז, א; מ"ב סק"ד).

סוגי ברכות הריח
קיימים חמישה סוגים של ברכה על הריח, וכל ברכה מתאימה לסוג מסויים של ריח. והכל תלוי בחומר שממנו יוצא הריח:
א. אם מדובר במין ריח המופק מעצים, יש לברך עליו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא עצי בשמים".
ב. על מין ריח המופק מעשבים, מברכים: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא עשבי בשמים". עשב הוא מין צמח הגדל כל שנה מחדש, ובסוף עונתו נובל ומת. ואילו עץ הוא מין צמח שהגזע שלו נשאר קיים באדמה במשך יותר משנה, וכל שנה מוציא ענפים נוספים.
ג. כשיש פרי המפיץ ריח נעים, ואדם רוצה להריחו ולהנות ממנו, יברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן ריח טוב בפירות".
ד. על שמן אפרסמון קבעו חכמים ברכה מיוחדת, כדי לשבח את ארץ-ישראל. שמן אפרסמון הוא הנקרא בלשון המקרא צֹרי, והוא שרף הנוטף מעצי הקטף, שחותכין את העץ ומקלפין אותו, ויוצא ממנו שמן אפרסמון. ומפני שהעצים שמוציאים מהם את שמן האפרסמון גדלים בעיקר בארץ-ישראל, קבעו חכמים לשמן אפרסמון ברכה מיוחדת והיא: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא שמן ערב".
ה. אם החומר המפיק את הריח, איננו לא מעשבים ולא מעצים ולא מפירות, כמו למשל מין ריח המופק מחיות או מחומרים סינטטיים, מברכים עליו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מיני בשמים".

ברכת "בורא מיני בשמים" שונה מכל שאר ברכות הריח, בזה שהיא עולה בדיעבד לכל סוגי הריח. לדוגמה, אדם שטעה וברך על מין עץ "בורא עשבי בשמים", לא יצא ידי חובתו, והוא צריך לחזור ולברך "בורא עצי בשמים". אבל אם ברך על מין עשב או על מין עץ "בורא מיני בשמים", יצא ידי חובה. והסיבה לכך היא, שכל מיני הריח כלולים במיני בשמים, ולכן בכל עת שאדם מסופק ואיננו יודע מה צריך לברך, יברך "בורא מיני בשמים", שבזה הוא ודאי יוצא ידי חובתו (שו"ע רטז, ב).

ריח טוב שאין מברכים עליו
אף שהלכה פסוקה היא, שעל כל דבר שאדם נהנה בעולם הזה, עליו לתת ברכה לה', ולכן גם מי שנהנה מריח טוב, מצווה עליו לברך, מכל מקום, ישנם מקרים שגם על דבר שריחו טוב, אין לברך.
נזכיר כמה דוגמאות לכך. באופן כללי אדם המריח בושם ונהנה ממנו, מברך "בורא מיני בשמים", אבל על בושם של אשה שאיננה אשתו, אסור לו לברך. ואפילו אם בקבוק הבושם שלה מונח על השולחן, אסור לו להריח אותו, וקל וחומר שאסור לו לברך עליו. הטעם לכך הוא, החשש שאם אדם יריח בושם של אשה זרה, עלול להיווצר אחר כך ביניהם קשר מופרז שיגרום לתקלות קשות. לכן באו חכמים והניחו סייגים מפני קרבת יתר שבין גברים לנשים, ובין הסייגים הוא שאסרו להריח בושם של אשה זרה, ולברך עליו (שו"ע או"ח ריז; מ"ב שם טז, יז) 1 .

גם על בשמים המשמשים לעבודה-זרה - אסור לברך, מפני שאסור לאדם להנות מדבר של עבודה-זרה, שנאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". וברור שגם אם בטעות אדם הריח בשמים כאלה, אסור לו לברך עליהם (שו"ע ריז, ו). נסיים בדוגמה נוספת: אין מברכים על ספריי ריחני שנועד להפגת ריחות רעים, למשל כזה שמשתמשים בו בחדרי השרותים, או תרסיס נגד ריח של זיעה. וזאת מפני שהחומרים הללו לא נועדו לתת ריח טוב, אלא למנוע ריח רע, ועל זה אין לברך. אבל בושם שעיקר תכליתו היא לתת ריח טוב, יש לברך עליו את ברכת הריח (שו"ע ריז, ב).

כיצד מברכים על הריח
הברכה שתקנו חכמים על הריח הטוב, באה להסב את תשומת לבנו גם לדברים הדקים והעדינים שבעולם. לא רק אוכל נחשב לדבר מהנה שמברכים עליו, אלא אף ריח נעים וטוב הוא תענוג שכדאי לשים אליו לב, ואדם שנהנה ממנו, צריך לברך. הדרך המומלצת לברך את ברכת הריח היא כך: לאחוז בעשבים או בענפים הריחניים ביד ימין, לברך ואח"כ להריח. והטעם לכך, כי על ידי אחיזתם ביד ניתן להריחם בצורה הטובה ביותר, ולכל עניין שבקדושה יש להעדיף את יד ימין על יד שמאל. אבל, כמובן, אין זו חובה, וגם במקרה שאין אפשרות לאחוז בדבר הריחני, יש לברך עליו. לדוגמה, אם אדם עובר בשדה שגדלים בו עשבים ריחניים, מצווה עליו לברך "בורא עשבי בשמים". ואם אדם עבר ליד מקום שנערכת בו מסיבה, והמקום מקושט בעצי בשמים, עליו לברך "בורא עצי בשמים", אף שאינו אוחז בהם בידו.

כדאי להוסיף עוד הלכה: יכול להיות מקרה שאדם יברך בבת-אחת חמש ברכות על הריח. אם מביאים לפניו ענפי עץ ריחני, עשבים ריחניים ובושם ממין סינטטי, עליו לברך עליהם שלוש ברכות: לקחת תחילה את הענף ולברך עליו "בורא עצי בשמים", לאחר מכן את העשב ולברך עליו "בורא עשבי בשמים", ולבסוף את הבושם הסינטטי ולברך עליו "בורא מיני בשמים". ואם יהיו לפניו גם פירות ריחניים, יברך עליהם ברכת "הנותן ריח טוב בפירות". ואם גם שמן אפרסמון, יברך: "בורא שמן ערב" (שו"ע רטז, י; מ"ב לט). אדם שאינו יודע מאיזה חומר מופק הבושם שלפניו, יברך מספק "בורא מיני בשמים", מפני שברכה זו כוללת את כל סוגי הריחות, אבל לכתחילה, עדיף לברך על כל מין ומין את הברכה המתאימה לו ביותר (שו"ע רטז, ב; מ"ב לט).

עוד מהלכות הריח
אדם הנכנס לחנות של בשמים, צריך לברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מיני בשמים". ואם היו שם סוגים שונים של בשמים: מעשבים, מעצים ומחומרים סינטטיים, והוא מעוניין להנות מריחו של כל אחד בפני עצמו, יברך על כל מין את הברכה המיוחדת לו, ולאחר מכן לא יברך שוב כל זמן שהייתו שם. ואפילו אם יצא מהחנות למשך זמן קצר ודעתו לחזור - לא יברך כשיחזור לחנות, כי בברכה הראשונה שברך בבוקר, כבר יצא ידי חובתו. אבל אם יצא מהחנות למשך זמן ארוך, או יצא לעשות איזה עסק, או להתפלל, אזי כשיחזור ויריח, עליו לברך שנית, מפני שהיה הפסק בין הברכה שברך בבוקר להנאה העכשווית שיש לו מהריח. וכן הדין לגבי אדם שמריח טבק וברך עליו "בורא מיני בשמים", כל זמן שהוא ממשיך ברציפות להריחו, לא יברך שוב. אבל אם הפסיק לזמן משמעותי להריח את הטבק, ולאחר מכן חזר להריחו, מצווה עליו לברך שוב (שו"ע ריז, א; מ"ב שם).

שאל אותי אדם שאלה מוזרה: אדם שנהנה מאוד להריח בנזין, האם עליו לברך בשעת הרחתו? עניתי שאינו מברך, משום שבטלה דעתו אצל כל אדם, שכן מברכים רק על דבר שנחשב בעל ריח טוב בעיני רוב העולם, עד שרגילים לקחתו כדי להריחו (עיין רמ"א רטז, יד). בהקשר לזה כדאי להזכיר דין מעניין: אדם המריח פולי קפה חמים, לפני או אחרי טחינתם, והוא נהנה מריחם, מצווה עליו לברך ברכה. ומאחר שפולי הקפה הם מין פירות, צריך לברך על ריחם: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן ריח טוב בפירות".


^ 1 נראה שגם על ריח היוצא מעישון מקטרת אין מברכים. והטעם הוא, שחכמי הרפואה קבעו, שהעישון מזיק לבריאות, ובמקרים מסוימים, אף עלול לגרום למחלה קטלנית. ואין ראוי לברך על דבר שאסור לעשות משום ההלכה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il