בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • פסחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת פסחים דף ל"ה

undefined

הרב אורי בריליאנט

י"ח אב התשע"ג
2 דק' קריאה 15 דק' האזנה

(לה. במשנה – לו. 6+)

אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח -

העיקרון המנחה את הדף –

"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי..." (דברים טז, ג)

יש תלות בין מצה לחמץ – רק מה שיכול להיות חמץ, יכול להיות מצה.

 

חלק א – החומר ממנו עשויה המצה

א. במשנה – חטים, שעורים, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל.

ב. אורז

רבנן – לא,

כיון שאורז לא מחמיץ אלא מסריח, גם לא יוצאים בו ידי מצה.

רי"ח בן נורי – כן

כיון שמחמיץ (אפילו ממהר להחמיץ), וכך גם לגבי קרמית (סוג של דוחן) שחייבת בחלה לשיטתו.

(דילוג לה. שליש תחתון עד לו. 1+)

 

חלק ב – מצה רק מדבר המותר באכילה

שלב א - סיבת הדין

(רש"י בתחתית העמוד לברייתא בסוף העמוד)

  1. 1. מצווה הבאה בעבירה
  2. 2. על בסיס העיקרון הנ"ל – צריך פוטנציאל להיות חמץ, ואילו כאן –

לר"ש – זה לא יכול להיאסר כחמץ, כי אין איסור חל על איסור,

לרבנן (רבינא) – זה יכול להיות חמץ + איסור נוסף, ואילו אנו צריכים שיהיה לו פוטנציאל להיות רק חמץ (הגמרא דחתה אפשרות זו, אך לא ברור אם דחתה זאת רק מהברייתא או שדחתה גם את עצם הסברא).

שלב ב - דוגמאות

יוצאים

הסבר/חידוש

לא יוצאים

הסבר/חידוש

דמאי

כיון שיש לו פוטנציאל להיות עני (בית הלל)

טבל

אפילו בטבל דרבנן (עציץ לא נקוב)

מעשר ראשון שניטלה תרומת מעשר אך לא תרומה גדולה

שהלוי הקדים את הכהן ולקח מעשר, עוד לפני המירוח בכרי

מעשר ראשון שניטלה תרומת מעשר אך לא תרומה גדולה

שהלוי הקדים, אך אחרי המירוח בכרי

מע"ש והקדש שנפדו

אפילו כשבעה"ב פדה, ולא הוסיף חומש (אינו מעכב)

מע"ש והקדש שלא נפדו

במע"ש – אם פדה על אסימון לא חל,

בהקדש – אם פדה על גבי קרקע לא חל

כהנים בחלה ותרומה

אפילו שאינו מותר לכולם

חלות תודה ורקיקי נזיר

בדף לח.

 

(חזרה ללה. שליש תחתון)

חלק ג – ר"ל - אין חמץ בעיסה שנילושה במי פירות

למה?

  1. 1.רב פפא – בגלל העיקרון הנ"ל, אך בכיוון ההפוך –

שחמץ צריך פוטנציאל להיות מצה,

ואילו במי פירות אינו מצה כי זה מצה עשירה ולא לחם עוני.

דחייה – מי ש"המחהו וגמעו" זה כן חמץ אך לא יוצא במצה[1].

  1. 2.רב אידי בר אבין – מי פירות לא מחמיצים.

 

 



[1] לכאורה צריך לחלק בין המחהו וגמעו, ששם הבעיה היא בגברא, לבין מצה עשירה, שהבעיה היא בחפצא, ונאמר שבחפצא יש תלות בין חמץ למצה, אך בגברא לא.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il