בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שבת הארץ
לחץ להקדשת שיעור זה
הקדמה לשבת הארץ

הקשר הרוחני בין האומה לארצה

התורה מגלה את פנימיותה הנעלה של האומה. יש השפעה הדדית וקשר בין מצבו הרוחני של העם להופעת סגולת הארץ. תיאור התהליך שעבר עם ישראל בגלות - למה כך היה מוכרח לקרות ומה הוא מצמיח.

undefined

ד' כסלו התשע"ה
7 דק' קריאה 44 דק' צפיה
תפקידה של השמיטה בחיי האומה
לשמיטה יש תפקיד נוסף. היא אינה מיועדת רק ליחיד, אלא לאומה כולה, לגלות את הטבע הפנימי שלה. הדינים המיוחדים של שנת השביעית מגלים את המהות המיוחדת של הטבע הפנימי הישראלי: בשמיטה אין בעלות פרטית על פירות הגדלים בארץ. ישנה מציאות של השתחררות מהצמצום של הבעלות של כל אחד ואחד, מן התחרות. כל פירות הארץ שייכים לכולם. הטבע הפנימי מתגלה גם בדיני קדושת שביעית שבפירות: "לאכלה ולא לסחורה" (עבודה זרה סב א; בכורות יב ב) - סחורה אסורה בפירות שביעית משום שהיא מביאה לתחרות. כמו כן "לאכלה ולא למלוגמא" (סוכה מ א; בבא קמא קב א) - אפילו רפואה אסורה בפירות אלו, מפני שזו שנה של בריאות, ואין צורך להזדקק כל כך לעניינים רפואיים. עניינם של פירות השביעית הוא להביא בריאות כזאת. הווה אומר: בשנת השמיטה, יש קדושה מיוחדת.
ברצוני להתייחס גם למציאות שלנו. בפועל לא מזדמן לנו לקיים את מצוות השביעית בעצמנו, חוץ מלהיזהר קצת בקדושתם של פירות השביעית. איננו חקלאים, ואין אצלנו שינויים גדולים בשנת השמיטה. אף על פי כן, צריכים לדעת שקדושת השמיטה אינה מתחילה מקיום מצוותיה. המעלה של השנה הזו היא שיוצרת את המצוות שלה. השנה הזו היא שנה שיש בה קדושה מיוחדת בארץ ישראל, שבת לה', שבת הארץ "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה ב). אם היא יוצאת אל הפועל על ידי פרטי המצוות, אז מתגלה קדושתה באופן היותר שלם והיותר מתוקן. אך גם היום שהקדושה אינה יוצאת לפועל בשלמות, מכל מקום השורש קיים. קדושת המצווה הזאת והמיוחדות של השנה הזאת בעינה עומדת.

אם כן, עניינה של שנת השמיטה לגלות את העומק הפנימי הרוחני הסגולי האלוקי של ישראל, את הטבע האלוקי, הטבע הטוב-החיובי, הטבע המחבר והמאחד את כל האומה באחדות אחת.
שאלה: מדוע האדם הפרטי זקוק ליום השבת שמבטא את קדושת הזמן ולא את קדושת הארץ, כדי לגלות את התוכן הפנימי שלו, ואילו האומה זקוקה לשמיטה, שבה גם הארץ שובתת? מדוע לא די בכך שהזמן הוא קדוש, מבלי שהדבר יתבטא גם בשביתת הארץ?
תשובה: ציבור יכול לחיות חיים של ציבור רק כאשר יש לו מקום שמתאים לו, שמאחד אותו ושבו הוא מופיע כציבור. לעומת זאת, ליחיד אין צורך בזה. כמובן שארץ ישראל משפיעה על כל אחד ואחד ומסייעת להתרוממותו הרוחנית, שהרי הארץ היא קדושה ויש בה מעלות רוחניות שכל יחיד סופג מהן הרבה, ואין בכלל אלא מה שבפרט, אבל האומה צריכה מסגרת, ומסגרת היא מקום. פרטים יכולים להתקיים גם במקום אחר. כך במציאות, יחידי האומה מפוזרים בכל העולם וחיים חיים פרטיים של תורה, אבל חיים ציבוריים של הופעת האומה, מוכרחים להיות בארץ. לכן המצוות הכלליות שייכות לארץ.

מעלתה המיוחדת של שנת היובל
על גבי השמיטה באה מצוות היובל. מצוות היובל היא מצווה עוד יותר מיוחדת, שצריכה להשפיע על דורות. היובל מופיע פעם בשני דורות, זאת אומרת שזו מצווה בעלת השפעה על-דורית, לא רק על הדור המסוים שנפגש איתה. מהו המיוחד בשנת היובל - לפי מצוותיה אנחנו יכולים ללמוד על ערכה הגדול. בשנה זו, נוסף על מצוות השמיטה שנוהגות בה, ששובתת הארץ שבת לה', העבדים משתחררים והקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהן. זו שנה של שחרור, של חופש, של חזרה למקוריות. אומר הרב שעניינה של מצוות היובל, הוא חופש הבחירה. זו הופעה נוספת עמוקה של עניינם של ישראל: מעבר להוצאת הטבע היסודי, הבסיסי, הקדוש-האלוקי, של ישראל מן הכוח אל הפועל, כוח הבחירה לוקח את המעלה הסגולית הזאת כדי להתקדם ולעלות למדרגות עוד יותר גבוהות. הבחירה והתשובה הן הא בהא תליא. חופש הבחירה מאפשר את התשובה, את התיקון והשינוי. לכן ליום הכיפורים בשנת היובל יש ייחודיות שאז יוצאים עבדים לחופשי. באותו יום חוזרים גם ישראל בתשובה, ושבים לעצמם, לטבע שלהם, מנקים את כל העיוותים שהיו במשך השנה.
אם כן, שתי המצוות הללו, מצוות היובל ומצוות השמיטה הן מצוות מיוחדות, כלל ישראליות, ציבוריות, שעניינן לגלות את הטבע הסגולי של עם ישראל, ואת הבחירה, את כוח הבחירה בטוב, ועניינן להעלות את ישראל למדרגה עוד יותר גדולה ועמוקה.
נמשיך בדברי הרב:
הַתּוֹרָה, בְּדֵעוֹתֶיהָ חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ, לְחַיֵּי הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר, הִיא הָאַסְפַּקְלְַרָיא הַמְאִירה, שֶׁבְּתֹוכָהּ מִשְׁתַקֶּפֶת כָּל מַעֲלַת רוּחַ הַאֻמָּה, בֵּין הָרוּחַ הַסְּגֻלִּי הַטִּבְעִי שֶׁל הַשְּׁמִטָּה וּבֵין רוּחַ עֶלְיוֹן רוּחַ אֱלהִֹים־חַיִּים שֶׁל הַיּוֹבֵל, הַמִּתְגַּלֶּה בְּהִתְגַּלּוּתָהּ הַבְּחִירִית.
התורה היא אספקלריא, מראה. דרך התורה אנו יכולים לגלות ולהכיר את רוחה של האומה, שכן ישראל ואורייתא חד הם (עי' זוהר ח"ג עג א) - נשמת האומה זו התורה "שֶׁבְּתֹוכָהּ מִשְׁתַקֶּפֶת כָּל מַעֲלַת רוּחַ הַאֻמָּה".
רוח האומה כוללת את הכוח הטבעי והכוח הבחירי "בֵּין הָרוּחַ הַסְּגֻלִּי הַטִּבְעִי שֶׁל הַשְּׁמִטָּה וּבֵין רוּחַ עֶלְיוֹן רוּחַ אֱלהִֹים־חַיִּים שֶׁל הַיּוֹבֵל, הַמִּתְגַּלֶּה בְּהִתְגַּלּוּתָהּ הַבְּחִירִית". אם רוצים להכיר את מהות האומה, אופייה, תכונותיה, שאיפותיה ומגמותיה – יש להתבונן בתורה.
כָּל־זְמַן שֶׁהִיא (התורה) מִשְׁתַּמֶּרֶת, בְּרוּחָהּ וּבְפָעֳלֶיהָ (כלומר, בצד הרוחני של התורה ובצד המעשי של התורה), בְּתוֹךְ הַאֻמָּה וְהָאָרֶץ וְסִדְרֵי־הַחֶבְרָה הֲרֵי הִיא נוֹתֶנֶת עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם. הַדְּבֵקוּת־בֶּאֱלהִֹים הָרַעֲנָנָה מְשַׁעֲשַׁעַת הִיא אָז אֶת נִשְׁמַת־הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וּמַרְנֶנֶת אֶת הַלֵּב שֶׁל כָּל פְּרָט.
הרב אומר לנו, שהדבקות באלוקים אינה עול מכביד, קשה ומשעבד שצריך לקיים אותו, אלא, להיפך "הַדְּבֵקוּת־בֶּאֱלהִֹים הָרַעֲנָנָה מְשַׁעֲשַׁעַת הִיא". נאמר: "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי" (תהילים קיט צב). עניינה של התורה הוא שעשוע. התרוממות רוחנית של אושר פנימי.
הִיא הוֹלֶכֶת וְזוֹרֶמֶת עַל אוֹר הָאֱמוּנָה הָאֱלֹהִית ע"פ הַכָּרָתָהּ שֶׁל הַאֻמָּה מִצַּד נִשְׁמַת סְגֻלָּתָהּ הַטִּבְעִית.
הרב מתאר לנו, שכאשר המצב של האומה שלם ישנה שלמות של הופעת חיים נפלאה, עמוקה מאוד. התורה זורמת על אור האמונה האלוקית שהיא סגולתה הטבעית.
אֲשֶׁר בֵּירוּרֶיהָ הַתּוֹלַדְתִּיִּים שֶׁהִיא מְעֻטֶּרֶת בָּהֶם, בְּנִזְרֵי יְשׁוּעָה מִדּוֹר־דּוֹרִים, הֵם מַכְשִׁירִים אֶת הַכָּרָתָהּ הָאֱלֹהִית הַמְּיֻחֶדֶת לְפִי צִבְיוֹנָהּ הַפְּרָטִי. וְהַהַכָּרָה הַמְּיֻחֶדֶת הַזּוֹ הוֹלֶכֶת וּפוֹעֶלֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְפַּעֶלֶת מֵהַטּוֹב הַכְּלָלִי שֶׁל אוֹר אֱלֹהִים, שֶׁבָּאָדָם וּבָעוֹלָם, הִיא מְטִיבָה אוֹתוֹ, מְסַגֶּלֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּהַטְבִּיעָהּ בּוֹ אֶת צִבְיוֹנָהּ הַפְּרָטִי, וּמַכְשִׁירָתוֹ בָּזֶה לְמַלֵּא חַדְרֵי כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ בְּרִגְשֵׁי־טֹהַר וְחֶדְוַת־יֹשֶׁר הַמְּבֻסָּסִים בְּנִצְחִיּוּתָם בְּעֶדְנָם הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא מַצִּילָם מִכָּל יֵאוּשׁ וּמְשַׂגְּבָם יֶשַׁע עֲדֵי עַד.
תהליך הופעת האומה הולך ומתברר, הולך ומתעמק. הרב אומר "מִתְפַּעֶלֶת מֵהַטּוֹב הַכְּלָלִי שֶׁל אוֹר אֱלֹהִים, שֶׁבָּאָדָם וּבָעוֹלָם" - יש אור אלוקים שמופיע בכל האדם, לא רק בישראל, אלא בכל העולם כולו. האומה מתפעלת ומתרשמת מהאור הכללי הזה, "מְסַגֶּלֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּהַטְבִּיעָהּ בּוֹ אֶת צִבְיוֹנָהּ הַפְּרָטִי", היא קולטת את האור הזה ונותנת בו את המיוחדות שלה, ואז אותו אור ממלא "חַדְרֵי כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ בְּרִגְשֵׁי־טֹהַר וְחֶדְוַת־יֹשֶׁר הַמְּבֻסָּסִים בְּנִצְחִיּוּתָם בְּעֶדְנָם הָאֱלֹהִי". אור ה' מאיר לישראל, וישראל מופיע את אור ה' בצורה המותאמת לו, בצורה המיוחדת שלו, בסגולה המיוחדת שלו. האור מרומם אותנו ומעלה אותנו מכל יאוש "וּמְשַׂגְּבָם יֶשַׁע עֲדֵי עַד".
יש אור ה' שמופיע ישירות על ישראל, ויש אור ה' שמופיע בכללות האדם והעולם. ריבונו של עולם מופיע אלינו דרך התורה, דרך הנבואה, אך גם כבורא עולם ואדם. שהרי ריבונו של עולם ברא את כל העולם, ואם מתבוננים בטוב האלוקי של אור אלוקים שבאדם ובעולם, רואים את ההופעה האלוקית הכללית. מן השפע וטוב ה' שמופיע בעולם באופן הכללי, האומה הישראלית מתפעלת סופגת אל תוכה, ומטביעה בו את האופי שלה. היא מקבלת את הטוב הזה לפי הייחודיות שלה, מה שגורם לה לרגשי טוהר ויושר. ישראל לוקחים את המידות האלוקיות המופיעות בכל הבריאה כולה, מעבדים אותן בצורה המיוחדת שלהם, ומתרוממים.
שאלה:הרי אור ה' הוא אותו אור, ומה ישראל פועלים בו?
תשובה: לכל אדם אופי ומיוחדות, וכל אחד קולט לפי מהותו. שני אנשים שומעים רב, וכל אחד מהם מקבל ומעבד את הדברים באופן אחר. כך כל אומה, מתבוננת וקולטת את אור ה' לפי מה שהיא. לאומה הישראלית יש את הסגולה המיוחדת, את הייחודיות שלה, וכשמופיע עליה אור אלוקים הכללי המופיע באדם ובעולם, היא קולטת, מעבדת ומופיעה אותו על פי צביונה הפרטי.

הטבעת האופי המיוחד של ישראל באור הכללי
נמשיך לקרוא בדברי הרב:
עוֹלָה הִיא הַאֻמָּה בְּרוּם מַעֲלוֹתֶיהָ אֵלֶּה – כְּשֶׁהִיא מַכֶּרֶת אֶת רוּחָהּ הַעַצְמִי.הַכָּרָה זוֹ הִיא מְבִיאָה אוֹתָהּ לְהֵעָטֵר בְּגֹדֶל לֵבָב בְּתוֹרַת־אֱלֹהִים אֲשׁר עִמָּדָהּ.
יש לאומה רוח גדולה מאוד, וכאשר היא מכירה את עצמה, אז היא עולה "בְּרוּם מַעֲלוֹתֶיהָ". כיוון שהיא מכירה את הסגולה, המעלה המיוחדת ואת האופי האלוקי שלה. הדבר מביא אותה "לְהֵעָטֵר בְּגֹדֶל לֵבָב בְּתוֹרַת־אֱלֹהִים אֲשׁר עִמָּדָהּ", להתחבר אל תורת אלוקים שמכוונת אותה.
הִיא מַרְכִּיבָתָהּ(את התורה) עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְעַד כַּמָּה שֶׁיִּהְיוּ חַיֵּי כָּל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ בִּלְתִּי־מֻכְשִָׁרים אֹו מְנֻגָּדִים לְאוֹתָהּ הָרוֹמְמוּת הָאֱלהִֹית, שֶׁרוּחַ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵף אֵלֶיהָ, לאֹ תִּלָּכֵד בִּמְצוּדָתָם, וְאֶת דַּרְכָּהּ תֵּלֵךְ לָבֶטַח.
כאשר האומה נמצאת במצב חזק ובריא, שהיא מכרת את עצמה, מתעטרת בתורה, ומתרוממת - היא יודעת להדוף את ההשפעה של הסביבה ולחיות את חייה המיוחדים לה.
אָז תְּעוֹרֵר אֶת סְגֻלַּת־טִבְעָהּ וְאֶת הוֹד חֵיל בְּחִירָתָהּ אַחֲרֶיהָ. הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל יַחְדָו יִהְיוּ תַּמִּים עַל רֹאשָׁהּ.
הסגולה העצמית וכוח הבחירה המיוחד של עם ישראל. מופיע על ידי מצוות השמיטה והיובל.
וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה לְעֻמָּתָהּ בְּחֵילָהּ הָרוּחָנִי הָאָצוּר בְּקִרְבָּהּ, הַמַּתְאִים לְחֶדְוַת הַשְּׁמִטָּה וְרִנְנַת הַיּוֹבֵל "וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלשֹׁ הַשָּׁנִים". "יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגּרְֹנָה". "לָבְשׁוּ כָרִים הַצּאֹן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ".
כלומר, במציאות הזו גם לארץ ישנה השתתפות בהופעת הגדולה של האומה. לרוב, הארץ אינה משפיעה עלינו באופן אקטיבי, אבל אם אנחנו מתרוממים במעלה הרוחנית, אז המעלה של הארץ מחזקת ומרוממת אותנו. יש לארץ ישראל ערך סגולתי: היא אינה יכולה לסבול חטאים. היא דוחה ומקיאה עובדי עבודה זרה, ואת המקולקלים באיסורים (עי' ויקרא יח כה ורמב"ן שם). לאמור, יש בארץ סגולה מיוחדת, וכאשר ישראל נמצאים במדרגה היפה והשלמה שלהם, אז הארץ גם מגלה כוח מיוחד ונותנת פירות לשלוש שנים במקום לשנה אחת.
כְּשֶׁעֻמְּמָה בְּיִשְׂרָאֵל הַכַּרַת הַרוּחַ הַעַצְמִי "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב", "שָׁכַח אֶת עֻזּוֹ וְגַאֲוָתוֹ" (אין עוז אלא תורה). הַמַבָּט הַחִיצוֹנִי עַל הַסְּבִיבָה הָרְחָבָה הַבִּלְתִּי־מְפֻתַּחַת, הַפִּרְאִית בְּטִבְעָהּ וּבִבְחִירָתָהּ גַּם יַחַד, הִשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת גְּדֻלַּת סְגֻלָּתוֹ. אָז הֻסְעוּ מִן הַלֵּב תְּשׁוּקַת הַחַיִּים הָאֱלֹהִיִּים וְעֲדָנֵיהֶם וְחֶמְדַת מְשׂוֹשָׂם וְחֵילָם בְּהִתְגַּלְּמָם בְּפֹעַל, בְּאֶרֶץ־הַחַיִּים.
כאשר ישראל אינו מופיע במעלותיו, אלא מושפע מן הסביבה, הגודל הרוחני, העליון, תשוקת החיים העמוקים וגם שמחת החיים "חֶמְדַת מְשׂוֹשָׂם" – מתמעטת ומסתלקת.
טָהֳרַת הַשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט וְהַבָּרוּר הֻשְׁבְּתָה, זִיו הַצֶּדֶק הוּעַם. אֶת עֶמְדָּתָם לָקְחוּ הַדִּמְיוֹן הַגַּס שֶׁל הַחֶבְרָה הַפְּרוּעָה וְרֶשַׁע־כֶּסֶל שֶׁל הַהֲזָיוֹת הָאֱלִילִיּוֹת וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן. בְּמַשָּׁאוֹן כֻּסְּתָה הַסְגֻלָּה הָאֱלהִֹית הַאֲצוּלָה בְּנִשְׁמַת הַאֻמָּה.
הרב מבאר, שהסגולה לא נעלמה, אלא רק כוסתה בקליפות.
וְלֹא תּוּכַל עוֹד לָקַחַת לֵב חֶמְדַת חַיֵּי טֹהַר, שֶׁקֶט וָישֶֹׁר. תְּכוּנַת הַאֻמָּה בְּרִדְתָּהּ הוֹסִיפָה יְרִידָה גּם לִתְכוּנַת רוּחַ הָאָרֶץ שֶׁהוּא מַתְאִים עִמָּהּ הַתְאָמָה נִצַחַת. בְּחֻלְשַׁת נִשְׁמַת הַאֻמָּה לֹא תִּתֵּן סְגֻלַּת הַאֶָרץ אֶת תַּפְקִידָהּ. רוּחַ הָאֶָרץ, רוּחַ אֶרֶץ חֶמְדָּה הַמְלֵאָה שִׁירַת־קֹדֶשׁ וְרִנְנַת־יָהּ, יָרַד מַטָּה־מַטָּה. "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲונָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". רוּחַ הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ סָפַג אֶל תּוֹכוֹ יְסוֹדוֹת רָעִים וְזָרִים, עַד אֲשׁר הֵעִיב אֶת טָהֳרָתוֹ הָעַצְמָאִית. "כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם". אַף בְּכָל הַצִּיּוּרִים הַיּוֹתֵר קְדוֹשִׁים, הַחֲתוּמִים בְּאָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, הֻטַּל הָרַעַל, "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשׂאֹ".
גם הימים המיוחדים שבהם הופיעה הקדושה המיוחדת על האומה - נפגמו.
וְהַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאוּ, הוֹסִיפוּ לָהּ חֳלָיִים מוּסָרִיִּים כַּבִּירִים, וַיִּהְיוּ עִם שְׁאוֹנָם הַמְּדִינִי רַק לִמְהוּמָה פְּנִימִית הַמְּהַמֶּמֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ.
לציבור יש כוח גדול, ולכן אם ישנה מציאות של ציבור שנמצא בחולשה, אז העוצמות של החולשה מתגברות. כגון מלך שעובד עבודה זרה זה משפיע על כל האומה. העובדה שחיים חיים לאומיים גורמת להעצים את החולשות, לעומת מצב שבו חיים כל אחד לעצמו. כמו שבמצוות יש הבדל בין יחיד העושה את המצווה לרבים העושים את המצווה.
שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת, הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בִּבְרִיאוּתָם הֵם מוֹסִיפִים זֶה לָזֶה כָּל־כָּךְ לִוְיַת־חֵן, כָּל־כָּךְ אֹמֶץ וָעֹז, הֵחֵלוּ מַשְׁפִּיעִים זֶה לָזֶה בַּחֲלוֹתָם – לְרָעָה וְלִזְוָעָה.
במציאות של ירידה כזו, הקשר לארץ מחריף מאד את הירידה.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il