בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
לחץ להקדשת שיעור זה

בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת

undefined

הרב שמואל אליהו

ו' שבט התשע"ה
13 דק' קריאה 60 דק' צפיה
לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת
ברכה מיוחדת על הקמת התורה
ביום שעם ישראל נכנס לארץ, הוא כורת ברית בהר גריזים ובהר עיבל. חצי מהעם עולה להר גריזים וחציו להר עיבל. כך מתארת הגמרא (סוטה לב ע"א): "וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע. הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְּוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים וכו' הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה. הברכה האחרונה שכל העם עונה אחריה אמן היא: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם". אחר כך פונים כלפי הר עיבל ואומרים: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם".

וכי יש תורה נופלת?
מה פירוש להקים את התורה? "וכי יש תורה נופלת?" (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד מובא ברמב"ן דברים כז כו). הסביר רבי שמעון בן חלפתא, שמדובר במצווה שמכוונת בעיקר לבית הדין ולאישי ציבור שתפקידם הוא לא רק לדון את ישראל, אלא בעיקר לחזק את מעמדה של התורה בעם ישראל וקיום כל מצוותיה.
"דאמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל: על הדבר הזה קרע המלך יאשיהו את בגדיו ואמר: 'עלי להקים'". שכאשר שיפצו את בית המקדש בימי יאשיהו מצאו שם את ספר התורה שכתבו משה. וכשקראו בו ראו שיש דברים רבים שהם עדיין לא מקיימים כמו שצריך. קרע המלך יאשיהו את בגדיו והבין שהאחריות על הדבר הזה היא שלו.
אסף אֵלָיו את כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל. קרא באזניהם את כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית שנמצא בבית ה' וכרת אתם ברית "לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה".
אח"כ הוציאו את העבודה הזרה שהייתה בערי ישראל. חיזקו את בניין בית המקדש וחיזקו את העם לשמור את מצוות ה' ולעשות את קרבן הפסח כהלכתו. "כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה". זה נקרא להקים את התורה.

אם מנהיגים – מבורכים
הגמרא בירושלמי אומרת שהתפקיד הזה הוא לא רק של מלך, אלא של כל מנהיג. וכשהמנהיג עושה את תפקידו, באה לו ברכה הגדולה. כשהמנהיג לא עושה את תפקידו – קורה ההפך. "אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל 'ארור'". כך כתב הרמב"ן: "ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, הרי זו ארור".
הדוגמה הכי כואבת למלך שלא קיים את תפקידו היא של המלך צדקיהו, בנו של המלך יאשיהו. כאשר צדקיהו מולך הוא לא מקים תורה, ועליו נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'". בדיוק בגלל העצלות והרפיון שלא הקים את התורה בעם ישראל (סנהדרין קג).
על זה נאמר: "כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְלֹא מִיחָה – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. (יכול למחות) בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ (ולא מיחה) – נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. (יכול למחות) בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ – נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ". הגמרא מביאה לדוגמה את כל צדיקי דורו של צדקיהו (שבת נה ע"א).

אחריות באהבה
כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק
מחאה זו אינה לצעוק "שאבס" על מחללי שבת, שהרי היא נלמדת מהפסוק: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". יש פה "הוכחה" – דיבור, הסבר ולא צעקות. לכן התורה מקדימה לציווי הזה ציוויים של אהבה. כך נכתב בתחילת אותו פסוק: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". אחר כך היא מזכירה את הציווי: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". לומר לך כי מצוות התוכחה נעשית מתוך אהבה גדולה.
באופן הזה צריכים לפעול המנהיגים שלוקחים אחריות על כלל ישראל. "כאשר ישא האומן את היונק". בלי שום שנאה, אפילו זו שמסתתרת בפינה קטנה בלב. שנאמר שם: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".

לִבְחוֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת
רבנו יונה כותב כי אחת הדרכים לקיום מצוות "הוכח תוכיח" הנ"ל היא במינוי מנהיגים מתאימים. "נָכוֹן הַדָּבָר לִבְחוֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת, וְלַחֲזוֹת מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, לְתִתָּם רָאשֵׁי הַשְׁגָּחָה עַל כָּל שׁוּק וּמִגְרָשׁ מִשְׁכְּנוֹתָם, לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁכֵנֵיהֶם וּלְהוֹכִיחָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וּלְבַעֵר הָרָע". בה אנחנו מקיימים חלק ממצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז - שערי תשובה השער השלישי - אות עג).
בכל בחירות לכנסת או לעירייה צריכים אנחנו לכוון על המצווה הזאת. למנות מנהיגים שיקימו את התורה באהבה. אנחנו צריכים להזכיר למנהיגים שתפקידם הוא לחזק את לימוד התורה בגנים ובבתי הספר היסודיים. לחזק אצל הדתיים ולחזק אצל החילונים. לחזק בישיבות ולחזק במדרשות ובאולפנות.
להקים את התורה זה לימוד וזה מעשה. תפקידי השלטון בעולם המעשה הוא בעיקר בבניין ארץ ישראל. במלחמה באויבי ישראל, שזה בעיקר תפקיד של מלכים ומלחמותיהם. למנות שופטים הגונים. לנהל את הכלכלה על-פי תורה. כל אלה ואחרים רבים הם תוצאה של פעילות המלכות. את המלכות הזאת אנחנו בוחרים בכל מערכת בחירות, ובכך הופכים להיות שותפים במצווה חשובה זו של הקמת התורה.

מניחים את התפילין למען הבחירות
מספרים כי בזמן החזון אי"ש לא אפשרו להצביע לכנסת למי שלא שילם את המסים. פעם בא מישהו לחזון אי"ש ואמר שאין לו ממה לשלם עבור המסים, ולכן הוא לא מצביע לכנסת. שאל אותו החזון אי"ש: האם יש לך תפילין? אמר לו: הן. אמר לו: לך תמכור את התפילין שלך, תשלם את המסים ותצביע עבור המועמד שיכול לעשות טוב לציבור במשך חמש שנים.
כשראה החזון אי"ש את השואל תמה, הסביר לו שתפילין הוא יכול לשאול מאחרים, אבל את הקול שלו הוא לא יכול להעביר לאחרים. עוד אמר לו: "תפילין תוכל לקנות מחר, אבל אם מחר יהיה לך כסף לשלם מסים – לא תוכל להצביע". לפעמים אדם מכריע בקולו, קול אחד, וזה משפיע על המונים. אמנם בדרך כלל אלפי קולות מכריעים, ואעפ"כ לכל מצביע יש שייכות במצווה. ומי שיכול לתקן ולא תיקן – נתפס על כך!
לעומת החזון אי"ש מספרים על רב אחר שנשאל האם בחירות הן מצווה כמו אכילת מצה, והשיב שלא כמו אכילת מצה. אולי כמו אכילת מרור. הוא בוודאי רמז לרדיפת הכבוד של חלק מהפוליטיקאים, אבל בכל מקרה זו מצווה.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ
וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה
הציווי על הקמת המנהיגים נאמר בתורה (דברים ט זיח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". בימינו כשאנו אומרים "שופטים", הכוונה היא לאנשים שיושבים על כס המשפט. ואולם בספר שופטים אנו רואים שהשופטים היו מנהיגים. "וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם" (שופטים ב טז). עתנאל בן קנז שופט את ישראל "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם" (שופטים ג י). כך השופטת דבורה מנהיגה את העם למלחמה ומצילה אותו מיד סיסרא.
כך שופט גדעון את ישראל ומכניע את מדיין (ו). כך שופט יפתח ומושיע מיד בני עמון (יא). גם שמשון נקרא שופט, והוא נלחם בפלישתים "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים טו). ואע"פ שיש ביקורת על שופט זה או אחר, סוף ספר שופטים מלמד אותנו מה קורה כשאין מנהיגים, "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". אז באות התקלות היותר גדולות. פסלו של מיכה ופילגש בגבעה, בעקבותיה נהרגים 65 אלף מבני-ישראל במלחמת ישראל ובנימין.

המלכת שופטים
לכל מנהיג יש קצת מדיני המלכות. "אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנַּיִן שֶׁהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר? שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא י) 'וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ, וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה'" (יבמות פט ע"ב).
השופטים בימי עזרא, שאיימו להפקיר את הרכוש, לא היו מלכים. אעפ"כ הייתה להם הסמכות להפקיר את רכושו של אדם שלא ממלא אחר ההוראות. כמו כן ראינו את יהושע והשופטים שאחריו שהוציאו את עם ישראל למלחמה אע"פ שהם לא היו מלכים (ראה רמב"ם סנהדרין פרק כד).
מלכי בית חשמונאי נקראו מלכים אע"פ שלא היו מלכים על-פי נבואה, לא היו מזרע בית דוד ולא כולם היו יראי ה' ושומרי מצוות. זאת נקראת מלכות, ועל זה חוגגים את חנוכה. "והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (רמב"ם חנוכה ג).

דינא דמלכותא דינא
גם בימינו אנו משתמשים בכבישים שהמדינה סוללת, למרות שלפעמים יש צורך להפקיע את האדמה. גם הכסף לבניין הכביש מופקע מהאנשים באמצעות מסים שהם משלמים. אנו לא אומרים שזה גזל ואסור להשתמש בכביש, שהרי "דינא דמלכותא דינא". מכאן נלמד שבכמה וכמה עניינים לשלטון בישראל יש דין של מלכות. אע"פ שהוא לא תחליף, חלילה, למלכות בית דוד שאנו מקווים ומתפללים להופעתה בקרוב.

אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים
ללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית
המנהיגים צריכים להיות ישרים וטובים. ממש כמו שיתרו אומר למשה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שמות יח).
משה לא מוצא איכות כזאת, והוא בוחר רק אנשי חיל שהם "בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית" (ספורנו שם), והם עדיפים בעיניו יותר מיראי אלוקים שאינם אנשי חיל, כי הם אינם יכולים להנהיג.
עם זאת, כשיש מנהיגים טובים אין למנות מנהיגים גרועים. כך "אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל. שנאמר: 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ'. וסמיך ליה: 'לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ'. אמר רב אשי ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח" (סנהדרין ז ע"ב).

נִתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, הֲרֵי הוּא כְּאַבִּיר שֶׁבָּאַבִּירִים
גם כשהמנהיגים אינם מושלמים, הם צריכים להשתמש בסמכות ולנהל את ציבור. "שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן? פְּלוֹנִי כְּאֶלְדָד וּמֵידָד? פְּלוֹנִי כְּנָדָב וַאֲבִיהוּ?" לכן לא נתפרשו שמותיהם של שבעים הזקנים. "לוֹמַר לְךָ, יְרֻבַּעַל בְּדוֹרוֹ - כְּמֹשֶׁה בְדוֹרוֹ. בְּדָן בְּדוֹרוֹ - כְּאַהֲרֹן בְּדוֹרוֹ. יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ - כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֲפִלּוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים, וְנִתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, הֲרֵי הוּא כְּאַבִּיר שֶׁבָּאַבִּירִים".
"וְאוֹמֵר, 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם' (דברים יז). וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ, שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁלֹּא הָיָה בְיָמָיו? הָא אֵין לְךָ לֵילֵךְ אֶלָּא אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁהָיָה בְיָמָיו. וְאוֹמֵר, 'אַל תֹּאמַר, מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'" (קהלת ז. ראש השנה כה).

אשר ח"כ יחטא
בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ז סימן רנד) נשאל האם מותר לבחור במנהיג שנכשל בעבר, והביא את פסקי מהרא"י (סימן רי"ד) שכתב כי אסור להושיב בהנהגת הקהילה אדם שבעבר נשבע לשקר ולא קיבל תשובה.
למרות שבנושאים פרטיים יכולים אנשים לקבל עליהם בוררים גם אנשים שהם קרובים או פסולים: "נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר" (משנה סנהדרין ג ב. שו"ע ח"מ סימן כב) – הציבור לא רשאי לקבל על עצמו "שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר" כמנהיגים.
כך כתב הרמ"א (ח"מ סימן ל"ז) "טובי העיר הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים. ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה". גם בגלל שמינוי מנהיג הוא לזמן ארוך. גם בגלל שצורך ציבור חשוב מצורך יחיד. וגם בגלל שמנהיגי העיר לא עוסקים רק בענייני ממונות, אלא גם ובעיקר בענייני נפשות, תרתי משמע.
דבורה, שמעיה ואבטליון – קיבלו עליהם
התוס' בגיטין (פח ע"ב) שאל: איך דבורה שפטה את ישראל? והשיב כי "שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה" ששרתה עליה כשהייתה נביאה. כן כתב הר"ן בשם תוס', וכן כתב ספר החינוך (מצווה ע"ז), שדבורה שפטה את ישראל כיוון שקיבלוה עליהם.
כן כתב הכנה"ג על שמעיה ואבטליון שהיו גרים והנהיגו את ישראל, ואע"פ שאין ממנים מנהיג אלא מישראל, כאן קיבלו עליהם כלל ישראל את שמעיה ואבטליון והקבלה מועילה. ואע"פ שלא שאלו את כלל ישראל על המינוי הזה, אלא רק את המנהיגים שבאותה תקופה – קבלה זו של המנהיגים מועילה למנות את שמעיה ואבטליון לנשיאי כל ישראל שבארץ ובחו"ל.


לשון הרע בתקופת בחירות
וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר
בתקופה של בחירות אנו נחשפים לכמות גדולה של לשון הרע. צריך לזכור כי הלכות לשון הרע של כל השנה כולה תקפים גם בתקופת בחירות, ויש תוספת מיוחדת בלשון הרע שנאמרת על מנהיגים. "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות פרק כב כז).
טבעי שבתקופת בחירות מדגישים את ההבדלים שבין אדם לחברו. בתקופה זו משמיעים גם ביקורת זה על זה. אמנם כששומעים לשון הרע מגמתית על מנהיגי ציבור, צריך לסגור את העיתון, את האתר, לכבות את הרדיו או הטלוויזיה. אסור לשמוע לשון הרע מכוערת, ובוודאי לא על ראש הממשלה.
במאמר מוסגר נציין, כי כל ההיתר שכביכול מותר לחזור ולומר דבר שנאמר ברבים הוא אינו נכון. כתב על זה ה"חפץ חיים" כי הגמרא בערכין מדברת במפורש על דיבור שיכול להשתמע לשתי פנים, כשהוא נאמר באפי תלתא, אומרים אותו באופן שנשמע חיובי (חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ב' וב"באר מים חיים" שם).

דואג לומר לשון הרע במתק שפתיים
לשון הרע על מנהיגים הוא חמור במיוחד ומצוי במיוחד. כל פרשת "קרח" עוסקת בלשון הרע שאמרו קרח, דתן ואבירם על המנהיגים, משה ואהרון. כך נאמרת רכילות מרושעת על דוד המלך בתחילת מלכותו על-ידי דואג האדומי.
"וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, וַה' עִמּוֹ", הפסוק הזה נראה כאילו כולו נופת צופים. שבחים על דוד שנאמרים על-ידי דואג באוזני שאול המלך.
"וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא אֲמָרוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הָרַָע: 'יֹדֵע נַגֵּן' - שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. 'וְגִבּוֹר חַיִל' - שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב. 'אִישׁ מִלְחָמָה' - שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׁא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. 'וּנְבוֹן דָּבָר' - שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. 'וְאִישׁ תֹּאַר' - שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה. 'וַה' עִמּוֹ' - שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם".
דואג אומר את הדברים באוזני שאול המלך כדי לגרום לו קנאה בדוד. על כל שבח ושבח שאמר דואג, עונה לו שאול: "יוֹנָתָן בְּנִי, כָּמוֹהוּ". אין לי מה לקנא בו. כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ, "וַה' עִמּוֹ" שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם – "חָלְשָׁא דַעְתֵּיהּ, וְנִתְקַנֵּא בּוֹ".
בעקבות הלשון הרע הזה נזכר דואג במשנה בסנהדרין כאחד שאין לו חלק לעולם הבא: "שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים - יָרָבְעָם, אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה... אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת - בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִתֹפֶל, וגיחזי" (סנהדרין צ). להבין כמה חמור לשון הרע שנאמרת על מנהיגים, אפילו אם היא נאמרת בנימוס ובכישרון רב.

תפילה כנגד לשון הרע
דוד מנסה בכל כוחו לא להיגרר למחלוקת. הוא מביא את מפיבושת בנו של שאול שיאכל לחם על שולחנו. הוא לא הורג את שמעי בן גרא משבט בנימין שמקלל אותו בעת בריחתו מאבשלום, הוא משתדל בכל כוחו לא להיות מאנשי לשון הרע.
ספר תהילים מלא בהתמודדויות שיש לדוד עם אנשי לשון הרע "הצדיקים", שיחדיו ממתיקים סוד בבית אלוקים. "כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי, וְאֶשָּׂא: לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל; וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ.
וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי; אַלּוּפִי, וּמְיֻדָּעִי. אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד; בְּבֵית אֱלֹקִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה).
דוד משתדל שלא משיב להם רעה. "יְקוּמוּן, עֵדֵי חָמָס: אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, יִשְׁאָלוּנִי.
יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה: שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי. וַאֲנִי, בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי;
וּתְפִלָּתִי, עַל-חֵיקִי תָשׁוּב" (תהילים לה). "אמר דוד להקב"ה: רבון העולמים אתה תשלם להם רעה שהן כפויי טובה לי. לפי שאני בחלותם לבושי שק (תהלים לה יג), כשהם חולים אני מתכסה בשק ומתפלל עליהם, וכשאני חולה הם מתפללין עלי שאמות" (מדרש תהלים מזמור מא).

המתנשאים למלוך
הגמרא בירושלמי (פרק א' דפיאה) אומרת שמותר לדבר על בעלי המחלוקת שרוצים לכבוש את המלכות שלא כדין. למדו זאת מבת-שבע ונתן הנביא, שבאו אל דוד המלך וסיפרו לו שאדניה בן חגית מתנשא למלוך במקום שלמה.
נתן מתכנן עם בת-שבע את המבצע. הוא מבקש ממנה: לכי אל דוד המלך וספרי לו שמושחים את אדניה למלך. "הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ". בת-שבע אומרת למלך: "וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּה' אֱלֹקֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ".
תוך כדי הדברים נכנס נתן הנביא ומשלים את דבריה. "וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי ה' אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה: כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה" (מלכים א א).

שבעה תנאים בדברים שנאמרים לתועלת
מכאן למדו שמותר לספר על מפלגה או על אדם שרוצה להיבחר והוא עלול להזיק ליישוב ארץ ישראל, או שמעביר כסף למקורביו שלא על-פי דין, או שמשתדל להעביר חוקים שהם כנגד התורה והמצוות.
ומותר לדבר על אדם שמתמודד בשבעה תנאים:
א] צריך להיזהר לומר רק את האמת. לא להפיץ שמועות ששמעת מאחרים. לא להגזים בתיאור ולומר רק דבר שהוא ברור.
ב] לומר רק לבעל העניין עצמו, ולא באוזני אנשים אחרים שנמצאים במקרה במקום.
ג] לומר גם את המעשים הטובים של האדם, ולא רק את הרעים.
ד] שכוונתו של המספר תהיה לתועלת ולא בגלל שנאה ישנה שיש לו עם האדם המדובר.
ה] שהשומע יאמין לו. אבל אם לא יאמין לו – למה יספר? הרי רק יגדיל את העוינות.
ו] אם אפשר למנוע את הנזק בלי לספר לשון הרע – כך יעשה.
ז] אם לאותו אדם שרוצה להיבחר עלול להיגרם נזק מעבר לבחירות – אסור לספר הדבר הזה (חפץ חיים הלכות רכילות ט ובהרחבה מעט על פי הבאר מים חיים).

צְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ
אנו עוסקים בבחירות של מנהיגים שיש להם קצת דיני מלכות. אבל אנחנו רוצים את הדבר האמיתי. מנהיג שכולו ענווה וקדושה. מנהיג שכולו עוז ועוצמה. מנהיג שכולו דבק בשם ה'. מנהיג שכולו קודש קודשים.
אנו מתפללים על מלכות בית דוד. על מלך המשיח שנאמר עליו: "הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'" (זכריה ו). "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (ירמיה כג ה). אמן ואמן.

תביעה לגדלות נפש
מספר ישראל גליס, לשעבר עורך עיתון "ערב שבת": הייתי עורך חדש בעיתון "ערב שבת", שבעברו נכשל כמה פעמים בלשון הרע. השתדלתי לתקן את המעוות, אבל פעם הייתי בארצות-הברית למשך שבועיים, ובתקופה הקצרה הזאת אחד הכתבים כתב משהו שלילי על אחד מבני המשפחה של הרב, דבר שהסתבר שאינו נכון כלל. אותו בן החליט להיפרע מהעיתון על כל מה שכתבו על הרב בעבר, ותבע אותי ואת העיתון בבית-משפט אזרחי על סכום נכבד מאוד.
הבן של הרב זכה בכל סכום התביעה, ובסופו של דבר אני הייתי צריך לשלם את הסכום הזה מכיסי. לא ידעתי איך אגייס סכום כל כך נכבד.
עשיתי את מה שתמיד אני עושה והלכתי לבית הרב אליהו. סיפרתי לו שיצאתי חייב בדין ושאלתיו מה עלי לעשות. הרב אמר לי: "יצאת חייב בדין? תשלם!". אמרתי לו: "אין לי". אמר לי הרב: "זו אחריות שלך שלא יכתבו לשון הרע בעיתון שאתה עורך. לא עמדת באחריות שלך – תשלם". עוד אמר לי הרב, שהתשלום הזה אינו מכסה את הנזק של לשון הרע שכותבים על רבנים. "לשון הרע על רב עלול לגרום פגיעה חמורה בהלכה. תאר לעצמך שמישהו ששומע שיעורים באופן קבוע אצל רב פלוני יקרא כתבה שלילית שמתפרסמת אצלך בעיתון. הוא יאמר: למה לי לשמוע שיעורים אצל הרב השלילי הזה? וכל האשמה של מניעת התורה שלו ושל אחרים היא באחריותך", הסביר לי הרב.
כשהבנתי את חומרת העניין הזדעזעתי. כשהרב ראה מה שעובר עלי הוא הוציא ממגירה שהייתה ליד שולחנו פנקס צ'קים אישי ואמר לי: "אתה פגעת בבן משפחתי ואתה צריך לשלם. אני יודע שאין לך, קח את הכסף ובלבד שאותו בן משפחה לא ידע שאת הכסף קיבלת ממני". הרב כתב לי צ'ק עצמי על כל סכום התביעה ואמר לי: "תפרע את הצ'ק בבנק ותשלם במזומן".
יצאתי מבית הרב רועד כולי כשהצ'ק בידי. לא יכולתי לעמוד על רגליי. ישבתי בחוץ על המדרגות והתחלתי לבכות כמו ילד קטן. כזאת גדלות נפש לא ראיתי מעודי.

המנהיגים שלוקחים אחריות על כלל ישראל צריכים לעשות זאת מתוך אהבה, "כאשר ישא האומן את היונק". בלי שום שנאה, אפילו זו שמסתתרת בפינה קטנה בלב

"נָכוֹן הַדָּבָר לִבְחוֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת, וְלַחֲזוֹת מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, לְתִתָּם רָאשֵׁי הַשְׁגָּחָה עַל כָּל שׁוּק וּמִגְרָשׁ מִשְׁכְּנוֹתָם, לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁכֵנֵיהֶם וּלְהוֹכִיחָם עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וּלְבַעֵר הָרָע"

שבת היום . האם יש בעיה לקרוא בשבת כתבות עיתון שאין בהן רכילות או חוסר צניעות, אלא כתבות מרוממות, מעניינות, למשל על גיבורי מלחמה וכדומה?
מותר לקרוא, אבל להקצות לזה רק מעט מאוד מהזמן הפנוי בשבת.

תשקורת לתקשורת . האם מותר להגיד לחברת תקשורת שאני מנויה בה, שחברה אחרת הציעה לי את שירותיה בפחות כסף כדי שיורידו לי את המחיר, למרות שזה לא באמת כך? הרי בכל מקרה הם מרוויחים מהמנוי שלי.
לא לשקר בשביל זה. כן ללחוץ שיורידו מחיר.

אין משיחין . האם בחור ישיבה חייב בתפילין כל היום?
לא חייב, ואם יכול שלא להשיח דעתו מהתפילין – יכול. ובלבד שלא תהיה יוהרה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il