בית המדרש

  • ארץ הצבי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב צבי יהודה בן הרב אברהם יצחק

לכו חזו מפעלות ד'

דברים שנשא רבנו במסיבת הודיה בשנת ה'תשכ"ז, על נצחוננו במלחמת ששת הימים, כיבוש ירושלים, יש"ע סיני והגולן.

undefined

מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

ה'תשכ"ז
8 דק' קריאה 26 דק' האזנה
א. לכו חזו מפעלות ד'.
כבוד שרי התורה מלכי רבנן, כבוד נשיא מדינתנו, כבוד שר הממשלה, מרנן רבנן ורבותי. אנחנו עוד שייכים לתכונת פרשת קרח. ובהמשכה שבבני קרח, במזמור למנצח לבני קרח, באמצעו, במרכזיותו, מופיע לנו ציווי מצוה מדברי קבלה: "לכו חזו מפעלות ד'". בדברי קבלה ודברי תורה ישנם כמה ציוויים כאלה: "בינו שנות דור ודור". בינו! יש ללמוד ולהבין נפלאות מתורת ד', נפלאות מההשגחה האלקית של "קורא הדורות מראש". "בינו שנות דור ודור"! וכן "בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו".

"לכו חזו מפעלות ד'" נאמר לכולנו: לכל בית ישראל "ולכל רבבות עמך בית ישראל", כל אחד לפי מדרגתו - לכל בני האדם ולכל אומות העולם.

ב. ראיה וחזון.
"לכו חזו מפעלות ד'". ישנה ראיה וישנו חזיון: התבוננות ולימוד מפעלות ד' מתוך חזון. יש מדרגות בהקשבה, בראיה, בהתבוננות בדבר ד'. יש מדרגות בנבואה: "חזון ישעיהו", לעומת "דברי ירמיהו" ו"דבר ד' ליחזקאל".

והנה דבר פלא. את הסליחות שסידרו הקדמונים מתקופה הגאונים אנו מסיימים בשילוב של ליקוטי פסוקים ודברי תחנונים, ואומרים: "וקיים לנו את הדבר שהבטחתנו בקבלה על ידי ירמיהו חוזך". פלא פלאים! פתאום ירמיהו נעשה חוזה. מי נתן לו את הרשות הזאת והדיפלומה הזאת שלא כסדר? ישעיהו הוא חוזה וירמיהו הוא בעל דבר. בכל ספר ירמיהו אין הופעה של חזון, אלא "היה דבר ד'", "הדבר אשר דיבר ד'". יש מדרגות בכל דבר, מדרגות בחכמים, ומדרגות בנביאים. אם כן, מהו "הדבר אשר הבטחתנו בקבלה על ידי ירמיהו חוזך"? אלא "בעת ההיא, נאום ד', יבוקש את עוון ישראל ואיננו, ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה, כי אסלח לאשר אשאיר". מתוך גילוי הופעת רוממות ההנהגה האלקית בכלל ישראל ובסדר הגאולה, מופיעים מצבים יוצאים מן הכלל. ירמיהו מופיע בתור חוזה שלא כפי הסדר הרגיל.

ג. מפעלות ד'.
לכו חזו. לכו חזו מפעלות ד'. אינני מתכוין להרחיב דברים בסגנון של דברי תורה, מוצא אני יותר צורך בדברים אולי פשוטים יותר, בתחום שאינו קבוע, בתחום שלנו: ענינא דיומא, דימֵינו אלה. פעם קראתי לזה: הבלטת הפוליטיקה האלקית של רבונו של עולם.

הבטוי "מפעלות ד'" של ישעיהו הנביא, מזכיר בדרך אסוציאציה את הרב ברלין זכר צדיק לברכה, שיסד בשעתו ארגון מיוחד של ישיבות בשם מפעל התורה. הזדמנתי להשתתף באסיפה שלהם ואמרתי: אני רוצה להבין את המלים "מפעל התורה", לא במובן של מפעל למען התורה, לתמיכה בישיבות ותלמידי חכמים במידה גדולה ורחבה, אלא יותר מזה: זהו מפעל ממפעלות ד'. זהו מפעל ממפעלות שד' פועל. רבונו של עולם מתגלה במעלותיו בסדרי ההנהגה האלקית בעולם ובישראל. מפעל התורה הוא מפעל שהתורה פועלת יותר ויותר.

עלינו להתרומם למצב של "לכו חזו מפעלות ד'" - להתרגל ולהתקדש לראות את מעשי ד' שהוא פועל. ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד. מתוך כך, יש להבין שהתורה פועלת.

ד. התורה שבה למקומה.
התורה שבה למקומה. "אין תורה כתורת ארץ ישראל". דבר ד' חוזר. "והשיב - לא נאמר - אלא: ושב". חזרת רבונו של עולם למקומו, החזרה המעשית הזאת, התחילה לפני בערך כמאה שנה. משהתחילה להתגלות אז לעיני ראשי גאוני צדיקי ישראל, היא הולכת ומתגלה יותר ויותר.

מותר לחזור ולהזכיר את הביטוי המיוחד של הגאון "ישועות מלכו", ר' יהושע מקוטנא זכרונו לברכה: כשאנחנו רואים את התשוקה - מה שאנו קוראים עכשיו תנועה לאומית - שמקיפה את כל ישראל, מפחותי-ערך בישראל, דרך בינוניים, ועד ישרים יראים שלמים וכשרים, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. "לכו חזו מפעלות ד'", את מעשי ד' שהתחילו בערך לפני כמאה שנים, מפעל התורה. אנו נמצאים בתוך תקופה שנותן התורה הולך וחוזר למקומו, למקום התורה, למקום גילוי השכינה, לאדמת הנבואה. "ושבו בנים לגבולם", ושב אבינו שבשמים לגבולו. זהו המובן האמיתי של מפעלה של תורה. אנחנו והתורה שבים. בסדר הנהגת ההסתוריה האלקית של סוד ד' המתגלה בתורה, מתגלה יותר ויותר מצב שלא רק אנחנו עושים למען התורה וחיזוק התורה, אלא שהתורה פועלת בתוכנו ועל ידינו. נותן התורה מתגלה בתוכנו ועל ידינו.

ה. מסירות נפש על ארץ-ישראל.
לענין ימינו עכשיו, יש מקום להזכיר את הרב ברלין זכרונו לברכה. לא נעים להזכיר את ה"עסק המסחרי" הזה שלנו, לפני כעשרים שנה, כאשר יד כמה שרים וסגנים היתה במעל הזה. כמה מאבקים ומלחמות לחם נגד זה הרב ברלין זכרונו לברכה, במסירות נפש, ואירגן חוגי בני תורה. הוא היה מלא אימה פחד וחרדה כלפי כל מילימטר מארץ חיינו שיכול להיחתך או להיגזר חלילה. הוא הוציא חוברת "כל הארץ" מחוגי בני תורה: פשוט ומובן שיש איסור דאורייתא של "לא תחנם" - לא תתן להם חניה בקרקע. בחוברת המענינת הזאת, ברוך השם, נמצאו לא רק חוגים מהפירמה של מחזיקי הדת והמזרחי, אלא גם ברל כצנלסון ועוד כמה יהודים בעלי רגש ובעלי תודעה יהודית שלמה ובריאה. מופיעה שם בכל תוקף ובכל עוז חובת מסירות נפש על כל קו, על כל 'משהו' של ארץ חיינו, שאין להעלות על הדעת חס ושלום, חס ושלום וחס וחלילה שיוכל לצאת לחולין, שיוכל לצאת לרשות גויים.

ב"ה בימים אלה ראיתי גם עכשיו גילויי דעת ושמחתי שהם מופיעים, בשם חוגים שאינם מוגדרים כדתיים. ברוך השם, מודגשת בכל תוקף מסירות הנפש הזאת.

ו. מי מתחשב בהם?!
באחרית ימיו של הרב ברלין זכרונו לברכה, התקיימה אסיפה של המזרחי, ובאותה תקופה התנהלו דיונים עם הגויים באו"ם, ואותם העסקים המלוכלכים לגבי בנין ירושלים וכל הארץ. כיון שהמזרחי היה בתוך ההסתדרות הציונית, השתתף באסיפה גם ברל לוקר ראש הסוכנות. הוא מצא לו לנכון לומר כמה מילים לגבי המצב, ותוך כדי דבריו, התבטא שיש לנהוג בפחד ורעדה כלפי גויים. "פחדו בציון". הוא אמר: "לגבי ענין ירושלים צריך לדבר בזהירות ועדינות וכו' וכו'". אז הרב ברלין זכרונו לברכה שהיה מנחה את האסיפה התפרץ בקול רעש גדול באותה אסיפה גדולה רבת עם: אתה מזכיר את דעת הגויים והאו"ם לגבי ירושלים?! סתם כך הוא היה רגיל לדבר בעברית, אבל הוא קפץ ואמר ביידיש: מי מתחשב בהם? אנו נתחשב בהם?! לגבי ירושלים המקודשת מכל ארץ ישראל, אנו נתחשב בהם?! חס ושלום! באותו פרק זמן לפני עשרים שנה, כמה נלחמו מתוך מעמקי התודעה היהדותית האמיתית השלמה!

ז. היא נפלאת בעיננו.
לא נזכיר כל מה שהיה, כל הסיבוכים שהתגלגלו. זה סוד ד'. אולי במשך איזה זמן היה חייב להיות בצורה כזו. נזכרתי בדברים שאמרתי ביום העצמאות: לי ולגאון ר' יעקב משה חרל"פ זכרונו לברכה היה קשה לעכל במשך יום יומיים את הדבר הנורא הזה, לבסוף הסכמנו: "מאת ד' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". נפלאות מעשי ד' מתגלים דרך כל מיני סבוכים וגלגולים. מסתמא צריך להיות כך. כמו שמתוך המציאות של עכשיו, יתגלו נפלאות ד' ומחשבות ד', עַצְמוּ מִסַּפֵּר.

ח. אי עביד לא מהני.
באותה חוברת "כל הארץ", שהוציא וארגן הרב ברלין זכרונו לברכה, מופיע ביטוי נורא של הרב חרל"פ זכרונו לברכה: תקצץ היד של מי שיחתום חס וחלילה על החלפת מילימטר אחד של קדושת ארץ חיינו לרשות גויים!

אני רוצה להזכיר את התוכן היסודי של דברַי שם: דבר פשוט הוא שהוא איסור דאורייתא: לא תתן להם חניה בקרקע! אין מישהו שיוכל למצוא הערמות על איסור דאורייתא זה. יש סוגיה שלמה בגמרא במסכת תמורה.

אביי ורבא אומרים: אי עביד לא מהני. מתוך כך קבענו אז לגבי כל הדברים שנעשו על ידי מישהו או על ידי אלו שרים וסגנים שידם היתה במעל הזה ובחילול השם הזה: כל מה שנעשה לגבי איסור דאוריתא: לא מהני! יש לחזור על זה מאה פעמים ואחת, וזה לא יספיק. לא מהני! לגבי דידן ולגבי כל ישראל לא מהני, פירוש: אין לו שום ערך חוקי ומשפטי מאז ולכל משך השנים שהיו מאז ובינתיים.

אז נגרם לסדר נפלאות ד' להתעכב קצת, ועכשיו חוזרים הדברים, "והיה העקוב למישור". עכשיו על ידי גלגולי הקדוש ברוך הוא מסבב הסיבות, כל הצדדים השונים של סידור הדברים השונים חוזרים על מקומם ועל מכונם.

ט. הארץ הזאת לך אתננה.
לגבי כל הדברים שנעשו אז, חלילה שתהיה סידור הסכמה מצידנו. אפילו אז כשהיה עסק עם רשעתם של האנגלים לגבי הכותל המערבי, היתה החלטה מוצקה של אבא זכר צדיק לברכה. הוא אמר: אנחנו נוותר על הכותל המערבי?! הכותל המערבי הוא שלנו. זהו ענין אלקי. וכל ארץ חיינו היא שלנו, מתנת אלקים. זאת ארץ שניתנה לנו בשבועה והבטחה: "הארץ הזאת לך אתננה ולזרעך". ומאברהם אבינו "וזכרתי את בריתי יעקב ואף ואת בריתי יצחק". "נחלת יעקב אביך". זהו סידור אלקי של בורא עולם מסדר העמים והארצות. רשעות הגסות של הממשלה האתיאיסטית היא מעוט. רוב הגויים לא נלכדו במלכודת הזאת של גסות ממלכת הרשעה הזאת. חלק גדול של רוב הגויים ורוב אומות העולם, יש להם עדיין איזו זיקה, איזה קשר, למה שהם קוראים "כתבי הקודש". הם עדיין משתמשים בכל מלוא כתבי הקודש שלנו. ובכתבי הקודש נמצא הסדר האלקי של כל קדושת הארץ מדן ועד באר שבע, נחלת יעקב אבינו. נמצא אצלי בענין זה מכתב שכתב לי בשעתו אבא זכרונו לברכה, כשהייתי בחוץ לארץ, בשם הרברט סמואל, מה שאמר לו לויד ג'ורג'. באותו זמן היה רגע יפה אצל הגויים, על ידי בלפור ולויד ג'ורג'.

בלפור היה אדם יותר גדול, אך גם לויד ג'ורג' אמר להרברט סמואל שהארץ הזאת ארץ ישראל מוכרחת להתקיים ולהסתדר בזכות ההסתורית של עם ישראל, בכל מרחבי הגבולות ההסתוריים של התנ"ך מדן ועד באר שבע! חוק ולא יעבור! לא יכול להשתנות ולא ישונה. כל כרכורי הגויים לא יועילו. במצב שלנו, בימים אלה, יש צורך והכרח לחזור אין קץ פעמים על הדברים הפשוטים האלה.

י. חזרנו לנחלת אבותינו.
נזכיר גם טענות של אנשים: כיבוש; כבשנו; המקומות הכבושים. כל אחד מאיתנו, כאשר נפגש עם חברים מזכיר זאת: כיבוש. אך זהו דבר פשוט: אנחנו לא כבשנו. לא הלכנו לכבוש את תימן וכדומה.

אמרתי דברים אלה על יד הכותל המערבי, וחזרתי עליהם, ועוד אחזור עליהם כמה פעמים: "אנחנו חוזרים אל נחלת אבותינו!" כל החלטות אומות העולם לא יועילו. הם דברים בטלים ומבוטלים. זה לא ישתנה. אנחנו חוזרים אל ארץ ישראל הירושה לנו מאבותינו כהגדרת הגמרא. עם קץ הגלות הגיע הזמן שאנו חוזרים אל ירושתנו האלקית. אין להעלות על הדעת, בין בתוכנו בתוך עם ישראל, בין בתוך אומות העולם, שיש איזו מציאות, איזה כח, איזה ערך, איזה מצב שיעכבו את סדר התהליך האלקי הזה, המשיב אותנו לנחלת אבותינו. אין כאן שום כיבוש. לעומת נוסחאות שלהם "האדמה הערבית", "שעל ערבי" - אין אדמה ערבית! יש אדמת ד'! "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", "ופרצת ימה וקדמה" בנחלת יעקב אביך. את העובדה הזאת הגויים מוכרחים להכיר, וקודם - אנחנו צריכים להכיר את החזון הזה, "לכו חזו מפעלות ד'". נתרומם יותר ויותר, נתבונן ונראה את כל מדרגות העובדה הזאת ההולכת ומתגלה בפלאי הפלאים של קיבוץ גלויות ושל הקץ המגולה, בכל כך הרבה פלאי הפלאות של נצחונותינו הצבאיים. לכו חזו את כל המדרגות וכל הענינים המופיעים לפני זה, וכל הדברים השייכים לזה, וכל המדרגות המכשירות ומגלות את דבר ד'.

יא. ויקחנו בציצית ראשנו.
לכו חזו. ראוי לנו, לכולנו יחד, שנתרומם קצת אל הראיה ואל החזיון של כל מה שנמשך במאה השנים האלה, ובתוכם כל הדברים הנוראים של הניתוח הנורא של מליוני עם ישראל, השבט והחסד של הניתוח של הגוף הלאומי, הגוף הכלל-ישראלי, הגוף הלאומי הגדול של ישראל, שהיה הכרח אלקי לחתוך ולנתח: "ויקחנו בציצית ראשינו", והוציא אותנו, על ידי ניתוח ואופרציה של כל הגופות הנשמות והאישים של עם ישראל, ומתוך כך לקח אותנו והחזיר אתנו למקומנו. הניתוח הנורא האיום הזה, שייך ל"לכו חזו מפעלות ד'". נתרומם לראיה, חזיון, שייכות, התדברות והתקשרות, לראות מפעלות ד' אשר רבונו של עולם עשה ועושה והולך וממשיך לעשות. רבונו של עולם התחיל את המצוה, וימשיך כהנה וכהנה, בלי שום ספק. נזכור את ששת מליוני נשמות וגופות ישראל השייכות לניתוח האלקי הזה שהכין את קיבוץ הגלויות - "ושב וקיבץ".

יב. קבלת עול מלכות שמים.
מתוך הסתכלות יותר ויותר שלמה של העובדה האלקית הנוראה הזאת של הכנת הדרך, דרך הקודש לעבור גאולים, נוסיף יותר ויותר ליסוד של קבלת עול מלכות שמים שלמה. וכל ישראל בכל העולם כולו ובכל אומות העולם קוראים אתנו יחד עכשיו: שמע ישראל ד' אלקנו ד' אחד! ומתוך קבלת עול מלכות שמים האמיתית, כולנו פונים מכירים ורואים את דבר ד' המתגלה אלינו. השיבנו ד' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.

מתוך כך כולנו וכל ישראל בכל מקום שהם, חוזרים ומחדשים את אותה השבועה: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. אותה השבועה מאז מקדם חוזרת ומתחדשת בשוב ד' את שיבת ציון, אותה שבועה חוזרת ומחייבת את כולנו, בכל מצב שנמצֵא עכשיו, ובכל מצב שנמצֵא בעוד חודש. בכל אותם המצבים של תגבורת קדושה אלקית, של קדושת התורה המגלה את נפלאותיה על ידינו ומתוכנו, צריך ללמד את בני יהודה קשת. בכל המצבים השונים האלה, שבועת הר סיני הנמשכת בשבועת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", תתגלה יותר ויותר בכל מקהלות רבבות עמך בית ישראל, ביותר ויותר תגבורת אמונה, קדושה ויראת שמים, תגבורת ידיעת ההחלטיות האבסולוטית הקוסמולוגית האלקית הכללית, המופיעה מתוך מחנה של מליצי ישראל ומלאכי צבא ישראל. ככל שמתוכנו, מתוך קורת הגג הזה, מתוך ארבע אמות של ההלכה שהזכרנו קודם, יוסיף ויתגלה יותר ויותר "ד' עוז לעמו יתן", "ואין עוז אלא תורה". מנהיגי הצבאיות שלנו, מנהיגי המדיניות שלנו, יתמלאו יותר ויותר בתוקפה של אמונה, ומתוך כך בלי ספק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עלינו", ומתוך כך יתגלה "הפיר עצת גויים" "ועצת ד' לעולם תעמוד", ויותר ויותר יתגלה "שאין עוז אלא תורה", "ואין עצה אלא תורה", ותתקיים עצת ד' העליונה אשר יעץ ודיבר טוב על ישראל לגאולה שלמה במהרה בימינו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il