בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מאמר ד - ספר העיקרים
לחץ להקדשת שיעור זה
מאמר ד', פרק מ"ח-מ"ט - שיעור מס' 52

"ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהילתך"

בפמ"ח חילק המחבר בין התקווה לישועה הפרטית לבין תקוות הישועה הלאומית הכללית ולימד על נחיצותן של שתיהן, ועל ודאות הגעתן (בתקווה הפרטית – בהתאם לרמת התקווה, ובתקווה הכללית בזמן המיועד שיבוא ולא יאחר). ובפמ"ט לימד על מעלתה העליונה של התקווה והציפייה לישועת ה', ושמחמת ודאות הגעתה – לא זו בלבד שהיא אינה מחלישה את האדם, אלא להיפך – היא מחזקת ומעצימה אותו ומרוממת אותו לשיא של אמונה שלמעלה מכל זבח ותהילה.

undefined

הרב בן ציון אוריאל

ה' תשרי תשע"ז
39 דק' האזנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il