בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת שמות תשע"ח

וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ

*שמירת הלבוש וקריאת השמות היהודיים המקוריים היא לא רק מידה טובה ומנהג טוב, היא שומרת על עם ישראל והיא תנאי וזכות להביא את הגאולה לעם ישראל. *האנטישמיות הרימה ראש ומצאה את ביטויה הנורא באידאולוגיה הנאצית שהדגישה את סכנתו של היהודי המתבולל, שבגזעו הוא יהודי ועלול להתחתן עם גרמנים ולטמא את דמם.

undefined

הרב שמואל אליהו

י"ד טבת תשע"ח
13 דק' קריאה 62 דק' צפיה
גאולה - וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'
אחת המטרות של יציאת מצרים היא להודיע לעם ישראל ולאומות העולם על המציאות של ה'. על ההודעה לעם ישראל נאמר: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו ז. שמות י ב, שמות טז ו ועוד). בעניין המצרים נאמר: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (שמות ז ה, שמות יד, ד, יד יח).
גם הגאולה העתידה נועדה לתכלית זו, שנאמר: "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' " (יחזקאל לו יא). 70 פעמים חוזר יחזקאל על המילים הללו גם ביחס למטרת הגלות וגם ביחס למטרת הגאולה. גם כלפי עם ישראל וגם כלפי האומות, שנאמר: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לח כג). אולי בגלל זה נקרא יחזקאל בשם זה, שתפקידו להראות לכולם את נוכחות ה'.
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם
וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ
אם מטרת הגאולה היא להשפיע אמונה על אומות העולם, סכנת הגלות היא ההשפעה הרעה של הגויים על עם ישראל. "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תהילים פרק קו לה). בתחילה הם לומדים דברים שאין בהם ממש, אחר כך הם מאמצים את עבודת האלילים שלהם: "וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ". ולבסוף זה מגיע לדברים הכי מטורפים: "וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים" (תהילים קו לז).
גאולה – מתוך שלא שינו את שמם ולשונם
הגאולה, לעומת זאת, מתחילה מתוך השמירה על הזהות של עם ישראל כעם. על הפסוק: "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" הסבירו חז"ל בהגדה של פסח שישראל שמרו על זהותם כעם בפני עצמו בגלות מצרים. "מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם (מובדלים, ניכרים) שהיו מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצרים" (פסיקתא זוטרתא לקח טוב כי תבא). ובמדרש: "למה נאמר ג' מיני עולה? (מהבקר, מהצאן או עוף) כנגד ג' מידות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו, שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה" (במדבר רבה יג כ'). הרי ששמירת הלבוש וקריאת השמות היהודיים המקוריים היא לא רק מידה טובה ומנהג טוב, היא שומרת על עם ישראל והיא תנאי וזכות להביא את הגאולה לעם ישראל.
היה אדם בצאתך ומתבולל באוהלך
לצערנו יש חלקים בעם ישראל שלא מבינים אל הכלל הזה ומסכימים לשנות את השמות, השפה והלבוש שלהם כדי להתאים את עצמם לגויים שמארחים אותם. כתוצאה מכך הם מתבוללים תרבותית ונאבדים מכלל ישראל. משכילי גרמניה, שקיבלו שוויון זכויות חלקי אחרי המהפכה הצרפתית, רצו לפתור את בעיית האנטישמיות על-ידי הידמות לגויים מבחינה חיצונית. הם חשבו כי אם הם ישנו את שמם ולשונם ומלבושיהם כך שייראו כמו גויים, הם יבטלו כליל את האנטישמיות ויביאו גאולה לעולם. על כן הם קבעו דרך חיים שסיסמתה היא "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך".
מסתבר שהמשכילים לא היו חכמים לראות אחרית דבר מראשיתו. פירוק המחסומים שבין ישראל לעמים הביא אסון כבד מאוד. גל ענק של התבוללות והתנצרות שטף את קהילות המשכילים הללו בדור שאחריהם. אלפי צעירים יהודים המירו את דתם לנצרות קתולית, מתוך תקווה שיזכו לשוויון זכויות אמיתי. בשליש הראשון של המאה ה-19 הוטבלו לנצרות כמחצית מהיהודים שהתגוררו בברלין. אחרים "רק" הטבילו את ילדיהם לנצרות, והיו מהם שבחרו "רק" להתחתן עם גויים בלי להתנצר. כל חתונה שלישית של יהודי בגרמניה בעת ההיא הייתה עם נוצרי.
התבוללות שהביאה אנטישמיות
לא זו בלבד שההתבוללות הזאת לא עצרה את האנטישמיות, היא אף הגבירה אותה. היהודים שהתערו בחברה האירופאית ניצלו את חכמתם ואת כשרונם ותפסו משרות בכירות מאוד בענף הבנקאות וסחר החוץ של אירופה ורוסיה. הם תפסו את הקתדרות הבכירות באוניברסיטאות, במיוחד בתחום המשפטים. האנטישמיות הרימה ראש ומצאה את ביטויה הנורא באידאולוגיה הנאצית שהדגישה את סכנתו של היהודי המתבולל שמתערב בין הגרמנים ומטמא את דמם. הם ראו סכנה דווקא ביהודי המתנצר, שבגזעו הוא יהודי ועלול להתחתן עם גרמנייה ולטמא את דמה.
וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי
חכמי ישראל, ששאבו את חכמתם מתורת ישראל, ידעו לקרוא את המפה טוב יותר מהמשכילים הרפורמים והבינו שהתבוללות רוחנית תגרור אחריה בהכרח התבוללות מעשית. על כן הם נלחמו בכל השינויים החיצוניים שהרפורמים ניסו לעשות וגדעו אותם בעודם באיבם. כך הם הצליחו להציל חלקים נרחבים מעם ישראל שלא ינהו אחרי הניסיון חסר האחריות של המשכילים, ובזכותם עם ישראל קיים עד היום.
חכמי ישראל ראו את הדברים הללו כתובים בנבואתו של צפניה (א) שאומר כי יסוד הטעות הוא באליטות שרוצות להיראות כמו גויים ולובשות מלבוש הנוכרי: "וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי". ולמה מַלְבּוּשׁ נָכְרִי הוא עוון כזה גדול שבגללו ה' נוקם בעם ישראל את נקמתו? והלא יש איסורים רבים אחרים שכתובים בתורה. והתשובה היא כי זאת בדיוק הבעיה של הַשָּׂרִים וְבְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שרוצים להיראות כמו נוכרים, ומשמשים דוגמה לאחרים, ומביאים שואה על ישראל.
שואה תרבותית
ההתבוללות התרבותית הזאת לא פסקה עם השואה. היא ממשיכה היום ביהדות התפוצות בארה"ב, גם בקהילות האורתודוכסיות, ואוכלת כל חלקה טובה. ברוב ארצות העולם הסירו היהודים את כל ההגנות שהבדילו אותנו מהנוצרים, הגנות כמו שפה, לשון, אכילה וכד'. התוצאה הנוראה היא שיותר מ-55% מיהודי ארצות הברית מתחתנים עם בני זוג שאינם יהודים. בסקר שהתפרסם בעיתון Today USA התברר כי ילדים שגדלים בבית שבו אחד ההורים אינו יהודי - אינם נקשרים ליהדות ולמנהגיה. כל זה קורה בגלל אותן סיבות בדיוק. הם מתלבשים כמו הגויים, אוכלים איתם, חוגגים איתם ומפילים את כל המחיצות שהגנו על יהודים בכל הדורות.

וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ
מבישול נוכרי עד לאיסור עריות
כדי להגן על עם ישראל מפני ההתבוללות התרבותית הזאת וכל גרורותיה, ציוותה התורה ואמרה להיזהר מאלה שאנחנו גרים בסמוך להם: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח ג). האזהרה הזאת היא הקדמה לכל דיני העריות האוסרים נישואים בתוך המשפחה ונישואים בין שני בני זוג מאותו המין, וזה לא במקרה. אם אדם לא רוצה ליפול באיסור הקשה של עריות, שייזהר מהאיסור הקל של בישול לנוכרי ולבוש נוכרי.
שלא תלכו בנימוסות שלהן
במדרש (ספרא אחרי מות יג) הסבירו חכמים מה כולל איסור זה: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ - וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. והלא כבר נאמר 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש' וגו' 'וחובר חבר' וגו' ומה תלמוד לומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ? שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות (מרוצי סוסים). רבי מאיר אומר: אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. רבי יהודה בן בתירא אומר: שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה" (סוגי תספורות של גויים).
חכמינו אמרו שאיסור תורה זה חל על כל מה שקשור לתרבות של גויים. על כן צריכים להיזהר מאוד מלבושים אופנתיים של חוסר צניעות הבאים מתרבות מערבית או מתרבות מזרחית. בוודאי להיזהר מלבושים או מחפצים שיש בהם צורת צלבים, אלילי המזרח, דרקונים וכל דבר אחר שהוא סימן עבודה זרה (שו"ע יורה דעה קמא ג). ולא עוד, אלא שצריך להיבדל מהם. ולכן נקרא אברהם בשם "אברהם העברי", ש"כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד" (רבי יהודה במדרש רבה בראשית מב ח). שלא יושפע מהם, אלא ישפיע עליהם. כן הדבר גם בבניו שנאמר בהם: "ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי".
אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער
הרמב"ם, שחי בין הגויים והיה רופאו של מלך מצרים, הבין כי בשביל לבצר את מעמדו הוא לא צריך להיראות כמו המצרים, אלא דווקא לשמור על הייחודיות עם ישראל גם בעניינים חיצוניים אלו, וכתב: "אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן, שנאמר: 'ולא תלכו בחוקות הגוי'. ונאמר: 'ובחוקותיהם לא תלכו'. ונאמר: 'השמר לך פן תנקש אחריהם'. הכל בענין אחד הוא מזהיר: שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר: ואבדל אתכם מן העמים.
"לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדים ויניח השער באמצע כמו שהן עושין, וזה הנקרא: בלורית. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע מלאחריו, כדרך שעושין הם. ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם, כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהן עושין. וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן – לוקה" (הלכות ע"ז יא).
יוצא מדברי הרמב"ם, שאסור להידמות לנוכרים בכל דבר, בין בדברים שיש בהם משורשי ע"ז ובין בדברים שאין בהם משורשי ע"ז אלא שהם מיוחדים לאומות, וכל זה אסור מהתורה. ואם עושה כן - עובר בלאו ולוקה, ואיסור זה כולל כל האומות שישראל שרויים ביניהם. לפי זה כל מה שקשור לחגיגות הסילבסטר וכד' הם איסור תורה של הידמות למנהגי אומות העולם שסכנתו מרובה ביותר להתבוללות עתידית.
מנהגים טובים של גויים
יש שואלים איפה הגבול במנהגי הגויים שמותר ושאסור. האם אסור לאמץ מנהגים טובים שלהם? ואם כן, אילו מנהגים מותר ואילו אסור? במדינת ישראל קיים פולמוס גדול בשאלה האם מותר לעמוד בצפירה ביום הזיכרון או לא; האם מותר להניח זרי פרחים על מצבות חללים והאם ירי כבוד בהלוויות חיילים הוא חיובי. והרי כל אלה הם מנהגי גויים.
חכמינו במדרש הגבילו ואמרו שלא כל מנהג גויים הוא אסור, אלא דבר שיש בו סרך איסור. "אי כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ - יכול לא יבנו בניינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים. לכך אמר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ספרא פרשת אחרי מות פרשתא ח).
דבר שיש בו סרך פריצות - אסור
כן פסק הרמ"א: "וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר, דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר – מותר" (יו"ד קע"ח).
או דבר שאין לו טעם – שיש לחוש שהוא מנהג אבותם של עבודה זרה
הרמ"א אסר לעשות דבר שאין בו טעם, שיש לחוש שהוא סרך של עבודה זרה מאבותיהם. מקור דבריו במהרי"ק (פ"ח) שלמד כן מהגמרא בשבת (סז) שמשמע ממנה כי כל דבר שיש בו היגיון – מותר. " אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה - אין בו משום דרכי האמורי . הא אין בו משום רפואה - יש בו משום דרכי האמורי ". ובגמרא הביאו דוגמה לדבר בלי היגיון, "אילן שמשיר פירותיו סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד? כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי". שצביעת האילן בצבע אדום באמת לא מרפאת את מחלתו, אבל היא גורמת לאנשים להתפלל עליו, ולכן זה מותר.
ובתוספתא מסכת שבת (פרק ז) הביאו דוגמה למנהג שטות שאסור לנהוג והוא: "האומר אל תעבור בינותינו פן תפסיק אהבתנו - יש בו משום דרכי האמורי. ואם מפני הכבוד – מותר". שכשעושים את המנהג הזה מסיבת היגיון – מותר.
עין הרע, טפו-טפו, טאצ' ווד
אבל לעשות מעשה שאין בו היגיון כלל אסור – שיש לחוש שמקורו בעבודה זרה. מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מביא דוגמה לאנשים שחוששים מעין הרע ומקישים על עץ ואומרים: "טאצ' ווד" (שפירושו, תכה על עץ). וזה דבר תמוה. ובאמת מקורו במנהג הנוצרים עובדי עבודה זרה שאמרו כי אם מישהו מכה על העץ של הצלוב, הוא יינצל מעין הרע. לכן צריך להיזהר בכל מנהגי שטות, שאם הם כל כך שטות – בוודאי יש לחוש שמקורם הוא בעבודה זרה.
לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא
בגמרא (עבודה זרה יא ע"א) דנו בשאלה האם מותר לשרוף את בגדיו של המלך לאחר מותו, שלא ישתמשו בהם, כדי לשמור על כבודו. והלא כתוב: "ובחוקותיהם לא תלכו"? מתרצת הגמרא שזה מותר כי עושים זאת לחשיבות המלך. "אלא דכולי עלמא שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא". מכאן משמע שדבר שנהגו הגויים אבל יש בו היגיון – לשמור על כבודו של מלך שנפטר – מותר.
כיון דכתיב באורייתא לאו מינייהו גמרינן
הגר"א (יו"ד קעח) הקשה על הקביעה שמתירה כל דבר שיש בו היגיון מגמרא אחרת במסכת סנהדרין (נ"ב ע"ב) ששאלה איך מותר לשרוף על המלכים את בגדיהם. וענתה כי המנהג הזה כתוב בתורה ולכן הוא מותר. "כיון דכתיב באורייתא לאו מינייהו גמרינן". דכתיב בירמיה (לד ה) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ".
אומר הגר"א, כי לפי הגמרא במסכת סנהדרין אסור ללכת בשום מנהג של הגויים, גם כשיש בו היגיון, אלא אם כן הוא מנהג ישראל שכתוב בדברי הנביאים במפורש. אבל מנהג של הנוכרים, אפילו שיש בו היגיון, צריך לברוח ממנו, כדי שלא להידמות להם בשום דבר ועניין כלל, כשם שעשו בני ישראל במצרים שלא לבשו מלבושי הגויים אפילו שאין בהם צד של עריות או ע"ז. מסייג הגר"א את דבריו ואומר שכל זה אסור רק כאשר הישראלי רוצה להידמות לגויים. אבל כשעושה כן בלי שום כוונה להידמות להם - מותר.
דבריו של הגר"א מסתדרים היטב עם פשט לשון הרמב"ם, שאמר כי לא עושים כל מה שמשווה אותנו לאומות העולם. הגר"א לא מקבל את הפירוש של הבית יוסף שהסביר את דברי הרמב"ם כמו הר"ן והרמ"א, שבדבר שיש בו היגיון - מותר.
נאסור ההספד מפני שגם העכו"ם מספידין?
שו"ת הריב"ש (קנ"ח) פסק כמו הרמ"א ומהרי"ק והתיר לאמץ מנהג מהגויים אם יש בו היגיון. הריב"ש נשאל על המנהג שהולכים כל בוקר מז' ימי האבלות על הקברות ולקחו זה המנהג מישמעאלים. ופסק שאין בזה איסור משום "ובחוקותיהם". ואם מפני שעושים כן הישמעאלים - אין זו חוקה שיהא אסור משום ובחוקותיהם, "שאם באנו לומר כן נאסור ההספד מפני שגם העכו"ם מספידין?".
ומסיים הריב"ש את דבריו ואומר לשואל שייזהר לא לערער על מנהגים שאנשים נוהגים בהם אם הוא רוצה לחיות איתם בשלום, כי לפעמים הם לא יקבלו שינוי מנהג גם באיסור גמור, כל שכן בדברים אלו. ועל כגון זה נאמר (שבת קמ"ח) "מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין". ופסק הרמ"א את דברי הריב"ש הללו בדרכי משה (שצ"ג). מדבריהם משמע שהם לא פסקו כמו הגר"א שאסור במנהג של נוכרים שיש בו היגיון. אף שלא ניחא דעתם מזה כפי שמשמע מבין השיטים של דברי הריב"ש.
מניעת מחלוקת לעילוי נשמת החיילים
מכאן נבין את מה שהיה פוסק מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כששאלוהו על עמידה בשעת צפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. והיה אומר כי אם אדם נמצא במקום ציבורי – יעמוד כמו כולם, ומקור דבריו הוא הר"ן והמהרי"ק והריב"ש והרמ"א והבית יוסף שכתבו כי מותר לנהוג במנהגים שמקורם במנהגי האומות אם יש בהם היגיון. אבל אם אדם נמצא בביתו ואין חשש של פגיעה בכבוד הציבור ומחלוקת - עדיף שיקרא פרקי תהילים לעילוי נשמת הנפטרים ואין צורך לעמוד.
כל זאת כי חשוב לנו להיזהר שלא להיסחף אחרי מנהגי הגויים, אפילו אם הם מנהגים טובים. ולכן נהגו בכל מיני קהילות לעשות שינויים בלבוש מהגויים. ויש כאלה שהיו מכפתרים את הכפתורים במעילים שלהם הפוך מהגויים. וזה כנראה המקור לכך שיהודים גידלו פאות, למרות שהן לא נזכרו בהלכה, והכול בכדי לבדל את היהודים מן הגויים. שלא ייפלו במלכודת הזאת שנפלו בה הרפורמים וחבריהם.
ישראל שהיה קרוב למלכות - הרי זה מותר ללבוש במלבושם
אבטולס בר ראובן התירו לספר קומי מפני שקרוב למלכות
הגמרא (סוטה מט ע"ב) אומרת: תניא אבטולס בר ראובן התירו לספר קומי (סוג תספורת של נוכרים) מפני שקרוב למלכות היה. וכן אומרת הגמרא כי של בית רבן גמליאל התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני שקרובים למלכות היו. וזה לשון הרמב"ם (פי"א מהע"ז ה"ג) "ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להם - הרי זה מותר ללבוש במלבושם ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין".
שואל על כך הבית יוסף בסימן קעח: איך התירו בדבר זה שהוא איסור תורה? הרי הרמב"ם בעצמו כתב כי מי שעובר על אחד האיסורים הללו ומסתפר כדרך שמסתפרים הנוכרים הרי הוא עובר על כך ולוקה. אם כן איך התירו איסור תורה לכתחילה למי שמקורב למלכות?
משום הצלת נפשות
ותירץ הבית יוסף שני תירוצים. האחד, "ויש לומר דמשום הצלת ישראל - יש כח בידם להתיר. דכשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות וכדאשכחן ברבי ראובן בן אצטרובלי במסכת מעילה (יז.) וכההוא גברא דאיתא בפירקא דחסידי (תענית כב.) והנהו ת' ילדים שהיו לדוד שהיו מספרי קומי ומגדלי בלורית הנך נמי משום הצלת ישראל שרו להו דהוו אזלו בראשי גייסות לבעותי האויבים".
לא גזרו על מקורבים למלכות
התירוץ השני אומר כי התורה כתבה את הכלל לא להתערב בין הגויים במנהגיהם, והשאירה לחכמים לקבוע מה הוא מנהג שצריך להיזהר ממנו וממה אין לחשוש. והחכמים קבעו כי אנשים שמצויים בחצר המלוכה יכולים לספר קומי. "ועוד יש לומר שהתורה לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה 'ובחוקותיהם לא תלכו'. ומסרה הדבר לחכמים, והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם ולא ראו לאסרם לקרובים למלכות. וקרא ד'ובחוקותיהם לא תלכו' יתקיים בקרובי מלכות בדברים שאינם מעלים ולא מורידים לענין קורבתם למלכות".
רק כשרוצה להיות כמותם
הב"ח תירץ את קושיית הבית יוסף ואמר שכל האיסור ללבוש בגדי גויים ולהסתפר כמותם הוא רק כאשר רוצים להידמות אליהם. אבל מי שאין דעתו להידמות להם – אלא רק להילחם בהשפעתם המזיקה – מותר.
ויהי רצון שמתוך שנזכה לשמור על שמנו ועל ייחודנו, נזכה ויתקיים בנו (דברים כח י) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".





סיפורים

יד לאחים
סיפר הרב חיים בן שושן: יום אחד הגיע יהודי אל הרב זצ"ל וביקש ממנו שיציל את הבת שלו מהתבוללות, בעוד שבוע היא מתעתדת להתאסלם ולהתחתן עם ערבי בצרפת.
הרב שאל אצל מי היא מתאסלמת, ונענה שיש קאדי אחד שעתיד לאסלם אותה. הרב ביקש לקבוע פגישה עם הקאדי הזה, ובפגישה אמר לו הרב: "הבחורות היהודיות האלה הולכות אחרי הבחורים הערבים העשירים רק בשביל הכסף, ולוקחות להם את כל הכסף שלכם. הן מקלקלות את הבחורים הערבים הטובים". המשיך הרב לדבר עמו על זה הדרך וכך קנה אותו בדברים. "אני מזהיר אותך מהבנות הללו – אל תיתן להן להתאסלם. זה לטובתכם", סיים.
למחרת, כשהגיעה הבחורה עם חברהּ הערבי על-מנת להתאסלם אצל אותו קאדי, הצביע הקאדי על הבחור הערבי שהיה אתה ושאל אותה: "את מכירה אותו? את רוצה להתחתן אתו?" היא השיבה "כן".
"הוא קנה לך מתנות?" המשיך לשאול הקאדי, והבחורה בהתלהבות רבה עונה לו: " כן. איזה מתנות!" ומוציאה טבעת, שרשרת ועוד תכשיטים על-מנת להוכיח.
אמר לה אותו אדם: "לכי מפה. את רוצה לעשוק אותו, את תקחי לו את הכסף ותזרקי אותו. אני לא מאסלם אותך ולא מחתן אתכם".

מקדש עמו ישראל
סיפר אלון צימרמן מאיתמר: אח של אשתי עמד להתחתן בקנדה, שם הוא גר. התלבטתי האם לנסוע לחתונה או לא, כי לא רציתי לצאת מהארץ, ושאלתי על כך את הרב אליהו זצ"ל.
הרב אמר: "תיסע, ובזכות זה גם האח השני יתחתן עם יהודייה". האח השני היה מאורס שנתיים לבחורה גויה ועמד להתחתן אתה. קיבלתי את הברכה-השליחות של הרב. בזמן החתונה דיברתי עם האח השני שיחה חטופה, שארכה אולי חמש דקות. דיברנו על הקשר שלו עם הגויה, והסברתי לו שילדיו יהיו גויים לכל דבר.
כעבור שבועיים קיבלנו מברק שבו הוא הודיע לנו על ביטולה של החתונה המיועדת. כעבור חודשיים קיבלנו מברק נוסף שבו הוא הודיע על ארוסיו ליהודייה, רופאת שיניים, בת יחידה לניצולי שואה.
כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים קיבלנו מכתב שבו הודיעה חמותי על כך שהתגרשה.

אשכבה בצפירה
סיפר מנחם עיני: אבי ע"ה נפטר, וערב האזכרה שלו היה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. הרב זצ"ל עמד לדרוש, ותוך כדי הדרשה הוא שם לב לכך שהשעה 20:00 מתקרבת, ובשעה הזאת נשמעת צפירה. לפתע הרב אמר: עכשיו נעשה אשכבה, וכולם קמו. זה היה בדיוק בזמן הצפירה, וכך נמנעה המחלוקת האם לעמוד בצפירה או לא.


תשובה כהלכה

אמן נוכרית.אדם העומד ליד גוי ויודע שהגוי יענה אמן על ברכתו, האם עליו לברך בקול?
אפשר.

לא ברית קודש.האם מותר לעשות ברית מילה לתינוק שנולד לאב יהודי ולאם גויה? האם מותר להשתתף בברית מילה כזאת?
אין לבוא לברית, כי יש כאן הטעיה לציבור שעלולים לחשוב שהתינוק יהודי.

זֵר זַר. האם במציאות של היום מותר לשים זר של פרחים לצורך כבוד על קבר של מישהו שנרצח, או שזה מנהג של גויים ואסור?
אנחנו לא נוהגים כך, ולא מאמצים מנהגים של גויים. במיוחד שיש לנו מנהגים לא פחות מכובדים. אבל אין איסור "חוקות הגויים" בדבר שנעשה לכבוד וידועה סיבת המנהג. עיקר האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" הוא במנהגים הקשורים לעבודה זרה או לפריצות, או שאין ידוע הטעם וחוששים שזה קשור לעבודה זרה.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il