בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות שחיטה – 90 שניות על הרמב"ם היומי
לחץ להקדשת שיעור זה
מנחה: דן שפירא

ספר קדושה הלכות שחיטה פרק א

90 שניות יומיות של הסבר מפורט ומבואר על נקודה מעניינת מהפרק היומי.

undefined

הרמב"ם היומי

י' אב תשע"ח
3 דק' קריאה 2 דק' צפיה
פרק א':
השחיטה

מצוות עשה לשחוט בהמה חיה ועוף לפני אכילתם ומברך ''אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'' (ואם לא בירך, בין בשוגג בין במזיד--הבשר מותר).
דגים וחגבים אוכלים ללא שחיטה.

מקום השחיטה הוא אמצע הצוואר, וכל הצוואר כשר לשחיטה (כמפורט בפרק)
יש לשחוט את רוב הקנה והושט והשוחט צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה.
שוחטים בכל דבר שהוא חלק ואינו פגום אפילו בזכוכית או צור אך לא במגל או באזמל.
השוחט בודק הסכין לפני ואחרי השחיטה אם היא חלקה לגמרי. שוחט שלא עושה כן -ינודה.
ניתן לשחוט בכל שעות היממה ובלבד שיהיה אור כדי שיראה מה הוא עושה (מנר וכד).


פרק ב':
מקום וכוונה

בכל מקום מותר לשחוט, חוץ מן העזרה שבבית המקדש או בדרכים המזכירות שחיטה לשם עבודה זרה כגון שחיטה למי הנהר וכד'.

השחיטה: מותח הצוואר של הנשחטת כדי שהסימנים לא יזוזו בזמן השחיטה, ומוליך הסכין ומביאה (תנועת יד כמו פריסת לחם).
בזמן השחיטה הנשחטת יכולה לעמוד או לשכב.
השחיטה חייבת להיות מכח אדם ולכן פסולה אם נעשית באמצעות טכניקות אחרות (כמפורט בפרק).
2 אנשים ששוחטים ביחד -כשר.
אם לא כיוון לשם שחיטה ושחט באופן כשר -השחיטה כשרה.
גוי לא יכול לשחוט עבור ישראל.

פרק ג':
דברים הפוסלים בשחיטה

5 הלכות מעכבות (פוסלת) את השחיטה:

1.שהייה: הפסקת השחיטה לפרק זמן מסוים, והמשכתה לאחר מכן.(כמפורט בפרק)
2.חלדה: שחיטה כאשר הסכין מכוסה, בין בדבר שהוא חלק מן הצוואר כגון: הקנה או הוושט, ובין בדבר שאינו חלק מן הצוואר, כגון: מטלית שהייתה מונחת או קשורה, על הצוואר.
3.דרסה - שחיטת הצוואר באמצעות דחיסת הסכין, והפעלת כוח, ולא בהולכתו והבאתו הנה והנה.
4.גרמה :השוחט בקנה למעלה, במקום שאינו ראוי לשחיטה (בצוואר)
5.עיקור: קריעת הוושט או הקנה, ולא חיתוכם.


פרק ד':
השוחט

ישראלי שאינו יודע חמישה דברים שפוסלים את השחיטה וכיוצא בהן מהלכות שחיטה שלמדנו אתמול, ושחט בינו לבין עצמו--אסור לאכול משחיטתו, לא הוא ולא אחרים. והרי זו קרובה לספק נבילה; והאוכל ממנה, מכין אותו מכת מרדות.
ויש לשוחט להתלמד עם חכם ולשחוט לפניו מספר פעמים עד שייעשה למומחה.
המומחים שוחטים לכתחילה בינם לבין עצמם. וגם נשים ועבדים אם היו מומחים, הרי אלו שוחטים לכתחילה.
אין לאכול משחיטת גוי אפילו הכיר את 5 הכללים וכו.

עוד מביא הרמב''ם היום:
כשהיו ישראל במדבר, לא נצטוו בשחיטת החולין, אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין, כשאר הגויים...ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט, לא ישחוט אלא שלמים (קרבן)..ומצוה זו אינה נוהגת לדורות, אלא במדבר בלבד בעת היתר הנחירה...ונצטוו שם, שכשייכנסו לארץ, תיאסר עליהם הנחירה, ולא יאכלו חולין אלא בשחיטה...וזו היא המצוה הנוהגת לדורות, לשחוט ואחר כך יאכל


פרק ה':
דרוסה

'טריפה' אסורה לאכילה מהתורה. ולא רק 'טריפה' אלא מגוון חולאים שקראו לבהמה/חיה/עוף אוסרים אותה לאכילה.
היום נלמד על ה'דרוסה'.
'דרוסה' היא בהמה/חיה/עוף שהותקפה על ידי בעל חיים טורף.

הכללים:
🔹סוג הדורס – לפי סוג הנדרס ועוצמתו נקבע אם הבהמה דרוסה (כמפורט בפרק).
🔹הדריסה – שיתקע בחייו את ציפורני ידיו בנדרס בכוונה ולא במקרה.

🧐 הבדיקה – בודקים את החלל של הבהמה/חיה/עוף בכל ספק דריסה, ואם נשאר רושם מהדריסה, -טריפה.


פרק ו':
נקובה

ממשיכים בסימני הטריפה.

11 אברים בבהמה ובחיה שאם ניקב אחד מהן לבית חללו במשהו -טריפה; ואלו הן--תרבץ הוושט, וקרום של מוח הראש, והלב עם הקנה שלו, והמרה, וקני הכבד, והקיבה, והכרס, והמסוס, ובית הכוסות, והדקין, והריאה עם הקנה שלה.
העוף -אין לו כרס, ולא מסוס, ולא בית הכוסות; אבל יש לו כנגדן, זפק וקורקבן.

פירוט על כל איבר נמצא בפרק..

כל אבר מהרשימה 👆🏻-אם ניקב במשהו טריפה וגם אם ניטל כולו, טריפה, בין שניטל בחולי או ביד, בין שנברא חסר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il