בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סליחות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

שיחה לפני סליחות תשע"ט

בשם כל ישראל

חובת הוידוי לפני יום הדין ◆ וידוי חיובי ◆ מדוע בכה רבן יוחנן בן זכאי? ◆ בשם כל ישראל ◆ לימוד זכות על כלל ישראל.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

אלול תשע"ח
7 דק' קריאה 22 דק' צפיה
חובת הוידוי לפני יום הדין
החל מהערב אנחנו מצטרפים לאמירת הסליחות, לפני ימי הדין הבאים עלינו לטובה ולברכה. חכמינו אמרו: 'בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר 'היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם'. עוד אמרו חכמים: 'מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא'. כלומר, אנחנו יכולים ללמוד ממה שאנחנו רואים פה בהנהגת העולם, כיצד הסדר של ההנהגה למעלה. כמו שבארץ יש בתי משפט ובתי דינים, כך למעלה גם כן יש בתי משפט, בתי דינים, סנגורים וקטגורים.
וכך אומר הזוהר על פרשת פנחס:
ביום ראש השנה, עומדות שבעים קתדראות לדון דין העולם. כמה מגינים עומדים מימין לזכות, וכמה קטגורין עומדים משמאל להזכיר חובות העולם, וחובות כל אחד ואחד. על כן צריך אדם להתוודות ולפרט חטאיו, כי מי שמפרש חטאיו ומתוודה לפני הקב"ה - לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא בלבד.
כלומר, מי שמתוודה, אינו עומד לדין בפני בתי הדינים של מעלה, אלא נמסר דינו בידי הקב"ה לבדו. ומי שהקב"ה דן אותו, נידון לטוב.
על כן ביקש דוד המלך 'שפטני אלקים'. וכן שלמה אמר 'לעשות משפט עבדו', הוא ולא אחר. על כן צריך אדם לפרט חטאיו לכל עבר ועבר, כמו שכתוב 'וחטאתי אודיעך ועווני לא כיסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה', ואחר כך כתוב 'אתה נשאת עוון חטאתי סלה. וממשה למדנו, שאמר: 'אנה חטא העם הזה חטאה גדולה'. ואם תאמר, שליח שלהם אינו יכול להתוודות?
אולי החוטא לא יכול להתוודות על ידי שליח – הנה משה רבינו היה שליח והתוודה בשם העם.
ומי שמפרש חטאיו - בית דין של מעלה בדלין הימנו, מפני שהאדם קרוב אצל עצמו. וכיוון שהודה בעצמו, לא יכול המקטרג להגיד עליו חובה. ואז הקב"ה מוחל לו, כמו שכתוב: 'ומודה ועוזב ירוחם'.
כלומר, אם האדם מודה על חטאיו, אי אפשר לדון אותו על פי הודאתו, כי אדם לא נאמן להעיד על עצמו, כמו המודה בקנס שנפטר מלשלם. עד כאן דברי הזהר. זאת אומרת שאדם צריך להקדים ולהתוודות על חטאיו לפני בוא ראש השנה, לפני שעומדים בדין. על כן תיקנו חכמים להקדים ולומר סליחות, והאשכנזים עכשיו מצטרפים לאחינו הספרדים שהקדימו אותנו והתחילו בסליחות כבר מראש חודש אלול.

וידוי חיובי
בא אלי תלמיד, ואמר: אני לא יודע איך להתכונן לראש השנה. אני חושב שאני משתדל מאוד, ועושה ממש כל מה שאני יכול. אני לא חושב שאני יכול לעשות יותר ודיברתי גם עם הר"מ שלי, ושאלתי אותו: מה אני צריך לעשות יותר, והר"מ אמר שאני משתדל מספיק, ושלא אתאמץ יותר ממה שאני עושה עכשיו. אז איך אני מתכונן לראש השנה, אני לא אומר שאין לי נפילות מפעם לפעם, אבל כל מה שאני יכול אני עושה, ואני לא אמור לעשות מה שאני לא יכול!.
אמת. הקב"ה לא דן את האדם אלא לפי מה שהוא יכול, ולא דורש מאדם יותר ממה שהוא יכול. אז הוא צודק, והר"מ שלו צודק. גם בפרשת השבוע מצאנו מציאות כזאת של וידוי מעשרות. בא אדם לבית המקדש, ואומר:
לא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
עשיתי כל מה שאני יכול לעשות. ועכשיו אני מבקש:
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ. (דברים כו, יג-טו)
אמרתי לאותו תלמיד: תגיד וידוי כזה. אנחנו רואים בתורה שאדם שמתוודה על כך שהוא עשה כל מה שהוא היה יכול לעשות זהו וידוי. אבל כמו בווידוי מעשר, אתה יכול לבקש מהקב"ה שייתן לך יותר כוחות, ושתזכה לעלות למדרגה נוספת. וכשיהיו לך יותר יכולות תוכל לעשות יותר. אני חושב שמי שמרגיש כך לא צריך לייסר את עצמו.
בזוהר כתוב שאדם שמתוודה על חטאיו לא צריך לחטט ולחפש חטאים שהוא לא יודע אם קיימים. כמו בבדיקת חמץ. לא צריך לחפש מתחת לאדמה בעומק של שלושה טפחים, או במקום שהיד לא מגיעה או במקום שלא רגילים לשים חמץ. אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות. כך גם אומר הזוהר לגבי צרעת, שהכהן הרואה את הנגע צריך להסתכל 'לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן'. אם הוא לא יכול לראות, כי הנגע מוסתר בקמטים למשל, הכהן לא צריך להתאמץ לחפש את הנגע.
אם כן, כשאנחנו באים לראש השנה, אנחנו צריכים לראות גם את המעלות וגם את הדברים שצריכים תיקון. ראיה שלמה, בריאה. ומי שמרגיש שהוא עושה ככל יכולתו - לא צריך יותר, אלא יבקש מהקב"ה שייתן לו יותר כוחות שיעזרו לו להתקדם ולהיות עוד יותר טוב. ומי שמרגיש שבכל זאת יש דברים שהוא צריך לתקן, אסור שהוא ישכח שיש הרבה דברים טובים שהוא עושה, ולהביא את שתי הרשימות אתו בשעת הווידוי.
לא חייבת להיות רשימה בגלוי, אבל בלב וודאי צריכה להיות. רשימה אחת של הדברים הטובים שהוא עשה במשך השנה, ורשימה שניה של הדברים שצריכים תיקון, שהוא צריך לשוב עליהם בתשובה. כך הגישה היא מאוזנת ונכונה, שאדם יודע שהוא לא רק עובר עבירות, לא רק חוטא. הוא עושה הרבה מצוות, ויש גם דברים שוודאי שצריך להתוודות עליהם. אדרבה, מי שמרבה במצוות - וזה כל תלמידי הישיבה, וכל האנשים שמשתדלים לעשות את רצונו של הקב"ה - מצוותיהם רבות מאוד מאוד. גם אם יש כמה דברים שעדיין צריכים תיקון, צריכים להתוודות ולבקש שהכתמים הקטנים האלו שעל הבגדים הלבנים והיפים שיש לנו, מרוב המצוות שלנו, שימתקו גם הם, ולא יקלקלו את היופי של העבודה שלנו.

מדוע בכה רבן יוחנן בן זכאי?
אם תשאלו, הרי הגמרא אומרת במסכת ברכות שכשרבי יוחנן בן זכאי חלה באו תלמידיו אצלו, וכשהוא ראה אותם הוא התחיל לבכות, אמרו לו: 'עמוד הימיני, פטיש החזק, מה אתה בוכה?' ענה להם רבן יוחנן: 'אם הייתי הולך לפני מלך בשר ודם, שהיום פה ומחר בקבר, והיכולות שלו מוגבלות - הייתי בוכה. עכשיו, שאני הולך לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, לא אבכה? ולא עוד, אלא שיש לפני שתי דרכים, אחת גן עדן ואחת גיהינום, ואני לא יודע לאן מוליכים אותי!' ומי כמו ר' יוחנן בן זכאי, שהוא שלם בכל דבר, שידע את כל התורה כולה, כל הפשט, הדרש, הסוד והעמיד תלמידים רבים, ולו לר' יוחנן בן זכאי יש ספקות לאן מוליכים אותו. אם הוא בוכה, איך ייתכן שיש כאן תלמיד שיכול לבוא ולהגיד 'אני מרגיש שאני בסדר'?! ר' יוחנן בן זכאי על עצמו לא הרגיש כך!
אני חושב ששָאנֵי (שונה) ר' יוחנן בן זכאי. דווקא בגלל גדלותו של רבן יוחנן בן זכאי נדרש ממנו יותר. אדם שנמצא במקום גבוה כזה, קדוש כזה, טהור כזה, חייב להיות נקי וזך מכל דבר. לכן הוא חשש שלפי מדרגתו אולי הוא לא מושלם. אבל לא כל אחד הוא ר' יוחנן בן זכאי.

בשם כל ישראל
אבל כל זה רק במבט האישי. הרי אנחנו לא עומדים לפני הקב"ה כל אחד ואחד בפני עצמו. כל ישראל ערבים זה לזה. קראנו היום בפרשה על הבריתות שהקב"ה כרת עם ישראל, וכבר הזכרתי כמה וכמה פעמים ששלוש בריתות הקב"ה כרת עם ישראל - בהר סיני, בערבות מואב, ופעם שלישית בהר גריזים והר עיבל. והבריתות האלה נכרתו עם כל אחד ואחד מישראל, ועם כל ישראל ביחד, וכל אחד נהיה בזה ערב לכל ישראל.
הגמרא במסכת סוטה אומרת, שכל אחד ואחד נעשה בברית ערב על כל אחד ואחד מישראל, בערבות מיוחדת על כל מצווה מתרי"ג המצוות. ולא רק זה, אלא שהוא ערב על הערבות של כל אחד ואחד מישראל. אדם הוא לא אחראי רק על עצמו, הוא אחראי על כל מה שקורה לכל אחד מישראל. אם ישאל השואל: איך אני יכול להיות ערב? מה אני יכול לעשות? אני עושה כל מה שאני יכול, ויותר מזה אני לא מחויב לעשות, איך אנחנו יכולים לקחת ערבות על כל ה'לייטים', ועל ה'רצף', ועל עוזבי התורה, והמתבוללים - מה אני יכול לעשות יותר?
אנחנו צריכים להבין, שהערבות היא לא מין עול שהקב"ה מטיל על כל אחד ואחד. כל המעלה שלנו היא שאנחנו קשורים זה לזה. הבחירה האלוקית שהקב"ה בחר בנו היא בחירה בעם ישראל כעם, לא בחירה בכל פרט ופרט בפני עצמו. זו זכות גדולה מאוד, הייחודיות שלנו בסגולה האלוקית, שהיא הסגולה הכללית של האומה כולה. אילולי הקישור שלנו לכל חלקי האומה - לא הייתה לנו הסגולה הפרטית האישית של כל אחד ואחד. כל הגדולה המיוחדת שלנו היא שאנחנו עמו וצאן מרעיתו, וכל אחד ואחד מאתנו הוא חלק מהעם. הערבות הזאת עושה אותנו לגדולים ומיוחדים.
אז כשאנחנו באים היום להתפלל, אנחנו באים לא כפרטים, אלא כציבור. כולנו באים לעמוד לפני הקב"ה ולבקש את רחמיו. ואם יש חלקים בציבור שאנחנו רואים שהם צריכים תיקון - זה שייך לנו. אנחנו ציבור כללי, עם הרבה זכויות, יותר זכויות מחובות. וכל זכות וזכות שווה פי חמש מאות מכל חוב, כמו שחז"ל לימדו אותנו. על הזכויות נאמר 'עושה חסד לאלפים', והחובות נשמרות רק לארבע דורות. זאת אומרת שכל זכות היא פי חמש מאות לפחות מכל חוב, ודווקא בגלל זה אנחנו שואפים לתקן ולנקות את החובות.

לימוד זכות על כלל ישראל
אנחנו צריכים ללמוד ממשה רבינו איך באים ומבקשים מחילה לפני הקב"ה. מה עשה משה רבינו כשהוא ראה שעם ישראל חטאו חטאה גדולה, ועשו להם פסל ומסכה. מצד אחד הוא ניגש מייסר ומעניש את עם ישראל, מצד שני כשהוא פונה לקב"ה: 'ויחל משה', הוא שואל: 'למה אתה כועס על עם ישראל? איך אתה דורש מהם דרישות? הם זה-עתה יצאו ממצרים, הם 'עשו להם אלהי זהב'. בגלל כסף וזהב שנתת להם. הרגלת אותם במשך כל כך הרבה שנים להיות בין המצרים, עובדי ע"ז - איך אפשר לדרוש מהם לנהוג אחרת. כמו שאומרים חז"ל: משל למלך שקנה לבנו בשמים, והשאיר אותו בשוק של זונות, וכולן שם באות לקנות אצלו - איך לא יחטא? מה אפשר לדרוש מישראל? כך אחרי שמשה מוכיח את ישראל בצורה קשה, לפני הקב"ה הוא מסנגר בכל כוחו.
ועוד אמרו חז"ל, שאמר לו משה לקב"ה: 'ריבונו של עולם, למה אתה כועס על ישראל שעשו עגל - אתה מוריד גשמים, הוא יוריד את הטל.' אמר לו הקב"ה למשה: 'מה, גם אתה חושב שלפסל הזה יש כוח, אתה חושב שהוא יכול להוריד טל?' אמר לו משה רבינו, 'אם הוא לא יכול לעשות דבר, לא להוריד גשמים ולא להוריד טללים, אז למה אתה כועס עליהם, ש'עשו להם עגל מסכה'... אם כן, לפי חז"ל משה חיפש את כל ההסברים והתרוצים להוכיח שאי אפשר לכעוס על עם ישראל. כל סנגוריה אפשרית.
גם אנחנו, כשאנחנו באים לראש השנה, אנחנו צריכים לגשת כך לפני ריבונו של עולם. להגיד סנגוריה על בניו: רק עכשיו חזרנו מארצות אחרות, מהגלות, והתקשורת מחברת את כל העולם כולו. יש לנו כל כך הרבה ניסיונות גדולים ועצומים. ריבונו של עולם - אי אפשר להאשים את עם ישראל. לא את ה'לייטים', כי הם חושבים שהם עושים כמה שהם יכולים לעשות, ומה שנכון לעשות. ממש כמו שבינינו יש כאלו שחושבים שהם עושים את המקסימום, גם אלו חושבים וצודקים. וגם אלה שעל ה'רצף' וכדומה, שחושבים שהם עובדים אותך בצורה שלימה ונכונה. והיתר הם תינוקות שנשבו.
ללמד זכות על ישראל. כמו שמשה רבינו מסר את נפשו על ישראל, עמד והתפלל, כך אנחנו, תלמידי החכמים בני התורה, 'משה' של כל דור ודור, צריכים לבוא לראש השנה בתחושה של אחדות, שכל עם ישראל זה עם אחד, וכל מה שיש בישראל שייך לכולנו. אנחנו, נציגי הצד של התורה, באים לפני ריבונו של עולם ומלמדים זכות על ישראל לפני הקב"ה. והקב"ה אוהב את אלו שמלמדים זכות על בניו, ושונא את אלו שמקטרגים על בניו, אפילו אם הם קדושים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בעמידתנו מול הקב"ה, כולנו כאיש אחד, לבוא ולבקש, מתוך הרגשה שהאחריות היא על כולם.
ובעזרת ה', הקב"ה ידון אותנו לטובה וברכה לשנה טובה ומבורכת, לשנת גאולה וישועה.

֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il