בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ט"ו באב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

שלא לבייש את מי שאין לו

אנו מוצאים בחז"ל הדרכות כיצד להתלבש וכיצד לנהוג, כדי שלא לגרום בושה למי שאין לו את היכולת והאמצעים לנהוג כמונו; בפינה זו נתבונן בדברים אלו ובהקשרם לתקנת החתונות.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

תמוז התשס"ו
2 דק' קריאה 6 דק' צפיה
לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו וכו'. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים וכו'. משנה תענית כ"ו:


כמה תקנות תקנו חכמים שלא לבייש את מי שאין לו, ולא לבייש את מי שאינו יודע.
במסכת בכורים אומרת המשנה: בראשונה מי שהיה יודע לקרות מקרא בכורים - קורא, ומי שאינו יודע מקרין אותו, ונמנעו מלהביא בכורים, התקינו שיהיו מקרין הכל (בכורים פ"ג מש' ז').


ומטעם זה אומר תוספות:
"מה שרגילים עתה לקרות (שליח צבור עם הקורא) זהו מפני כבודו של הקורא, שלא לבייש את מי שאינו יודע. ושם במועד קטן כ"ז מובאות כמה תקנות שתקנו חכמים שלא לבייש את מי שאין לו. (מסכת מועד קטן כ"ז: ד"ה בכליכה וכו').


ת"ר: בראשונה היו מוליכים בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה, והיו עניים מתביישים, התקינו שיהיו הכל בסלי נצרים. וע"ש עוד תקנות.


יש להניח, שאילו בזמן חכמי המשנה, היו נוהגים להוציא הוצאות כה גדולות על חתונות כמו בימינו, והדבר גורם שאנשים דוחים את החתונה בגלל חוסר כסף, ואנשים אינם יכולים לעמוד בלחץ החברתי ולהסתפק בחתונות מצומצמות, ויש שנכנסים לחובות גדולים הרבה למעלה מיכולתם, היו בוודאי מתקנים תקנה, שאין להוציא על חתונה אלא סכום מסוים השוה לכל נפש, או שהיו מגבילים את מספר המשתתפים למאה או מאתיים, או שהיו מגבילים גם בכסף וגם במספר האנשים. חכמים נתנו בזה כיוון לכל הנהגתו של אדם. להיות רגיש ולשים לב שהנהגתו לא תגרום בושה לאחרים. זה יכול להיות בלבוש, אם אשה מתלבשת בצורה מפוארת ויקרה שמנקרת את העיניים, וגורמת לחברותיה להרגיש לא נעים בבגדיהן, הנהגה זו לא נכונה. וכי תאמר האם אשה חייבת להימנע מללבוש בגדים יפים החביבים עליה, תשובתי שכל אישה רשאית להתלבש יפה ולהראות נחמד, אבל בצניעות, באופן שלא מעוררת קנאה, באופן שנעים להיות בחברתה.

וכן הדבר בענינים רוחניים. יש להימנע מלהבליט הישגים רוחניים כאשר זה מבייש אחרים. אמנם אדם לא חייב לכלוא את חידושי תורתו שמא זה יגרום אי נעימות לחבריו, אך עליו לומר את חידושיו בצניעות בענווה, באופן כזה שישמח את חבריו והם ישמחו בהצלחתו. ועל כך הרי יש תפילה מיוחדת לנכנס לבית המדרש, שישמחו בי חברי ואשמח בהם. כלומר לא להיות תחרותי, לא ליצור מתח עם הסביבה,לא לנסות להראות אני מוצלח מכולם, אלא אדרבא לשמוח בהצלחתו של החבר, ולגרום לו להרגיש טוב בחברתך, וממילא גם הוא ישמח בהצלחתך.

נמצא שאדם צריך להיזהר לא רק שלא לבייש את חברו שזה לאו של תורה, אלא אף לא לגרום בושה לחברו בעקיפין, ולהימנע גם מגרמא של איסור. לאמר, יש לתת את הדעת על כל מעשה מה הוא עלול לגרום לאחרים. וחכמינו אמרו נוח לו לאדם שיטיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנלן מתמר שלא אמרה ליהודה ממך אני הרה, אלא אמרה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, אם יודה בעצמו יגלה, ואם לאו תשרף ולא תגלה את הדבר (סוטה י:) כלומר הלבנת פנים חמורה כמו שפיכות דמים, ומוטב שאדם ישרף ואל "יהרוג" אחרים בהלבנת פנים. כי פיקוח נפש אינו דוחה איסורי שפיכות דמים. ועיין שם תוספות, שאומר מדוע לא הוזכר מלבין בין העבירות שאין עומדים בפיקוח נפש, כי לא נקט אלא בעברות שמפורשות בתורה, ואם כן מובן שגרימת הלבנת פנים יש בזה איסור חמור כמו גרימת מות ברשלנות.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il