בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה

כנס רמלה- בין ישראל לעמים

הצעת חוק: כל יהודי בעולם הוא אזרח מדינת ישראל

הלכה לצד מציאות , ממלכת כוהנים ואור לגויים.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כב' ניסן תשס"ח
5 דק' קריאה 21 דק' צפיה
הלכה לצד מציאות
בשאלת מעמד הנוכרים במדינת ישראל דנו רבותינו בראשית דרכה של המדינה. ישנם מאמרים ארוכים וחשובים שכתבו בנושא זה הרב הרצוג, הרב גרשוני, הרב ישראלי בספרו "עמוד הימיני" ועוד.
השאלה הראשונה שיש לדון בה מבחינת ההלכה היא אילו נוכרים רשאים על-פי התורה לדור בארץ-ישראל. שאלה אחרת היא מה הם התנאים שבהם מחויבים נוכרים הרשאים להתגורר בארץ-ישראל.
מלבד עניין ההלכה צריך, כמובן, להתחשב במציאות בימינו, שבה מדינת ישראל מוכרחה להיות מחוברת עם המדינות האחרות. המדינה לא יכולה להיות מנותקת מכל המדינות הסובבות אותה מבחינה מדינית, כלכלית, ביטחונית ומדעית, איננה יכולה לעשות כרצונה, והיא חייבת להתחשב בדעתן של האומות האחרות, הדורשות ממדינות העולם להיות דמוקרטיות, ולתת זכויות שוות למיעוטים שבהן. לכן עלינו להתבונן ולשקול את הדברים גם במציאות הסובבת אותנו. כמובן, כל זאת על-פי דעתה של תורה, שכן התורה נותנת את הדעת גם בנושא זה ויש בה מושגים של פיקוח נפש ציבורי-קיומי וכדו'.
ראשית אדון בצד ההלכתי של הדברים.
החזון-אי"ש, בספרו על השביעית, דן בנושאים אלו בצורה יסודית ביותר, והוא מזכיר שני לאווים בתורה ביחס למגורים של עובדי עבודה-זרה בארץ-ישראל: "לא ישבו בארצך" ו"לא תחונם".
הלאו של "לא ישבו בארצך" אומר לגרש עובד עבודה-זרה מארצנו, והוא חיוב על כל אחד מישראל, וכל שכן שמי שמוכר או משכיר בית לעובד עבודה-זרה עובר בלאו זה. בלאו הזה חלקו הראב"ד והרמב"ם על מי מדובר, הראב"ד אומר שמדובר על שבעה עממים והרמב"ם אומר שזה כולל את כל עובדי עבודה-זרה בעולם מכל האומות.
הלאו של "לא תחונם" אומר שאסור לתת להם חנייה בקרקע. כלומר, לא למכור קרקע בארץ-ישראל (ומדרבנן אסרו גם להשכיר שמא ימכור). הלאו הזה לכל הדעות מדבר באופן כולל על כל העמים.
על דעת הרמב"ם ניתן לשאול, מה תפקיד הלאו של "לא תחונם" שמדבר על לא לתת חנייה, אחרי שכבר נאמר הלאו של "לא ישבו בארצך" שכבר מגרש את עובדי עבודה-זרה מן הארץ? את זאת מבאר החזון-אי"ש ואומר שמדובר כשיד ישראל לא תקיפה בארץ לגרשם, אז אסור לתת להם חנייה, כלומר מכירת קרקע.
ממשיך החזון-אי"ש ואומר שמצוות אלה חלות לא רק בזמן שעם ישראל נמצא בארצו, כפי שראינו לעיל ש"לא תחונם" חל בעיקר כשאין יד ישראל תקיפה, כשאין כיבוש וכשאין קדושה. הווי אומר שזה לא תלוי בקדושת ארץ-ישראל ובהימצאות בה, אלא זה דין בארץ-ישראל. הרמב"ם אומר שמותר למכור קרקע לגוי בחו"ל מפני שאינה ארצנו. ומסביר החזון-אי"ש שהאיסור למכור קרקע נובע מהאיסור לקיים עובדי עבודה-זרה בכלל, אלא שאיננו יכולים לקיים מצווה זו בכל הארצות, על כן מותר למכור להם קרקע בחוץ-לארץ, והאיסור הוא רק בארץ-ישראל.
בנוגע לגויים שאינם עובדי עבודה-זרה, הרמב"ם מגדיר כ"גר תושב" גוי שאינו עובד עבודה-זרה, ומתנה שהגוי מאמין שה' נתן תורה לעם ישראל, ובתוכם גם שבע מצוות של בני נוח לכל העמים, וצריך לקבל על עצמו את שבע המצוות בפני בית-דין, ואז מצווה לקבלו כ"גר תושב". בן נח כשר, גר כזה, כשמו כן הוא, גר תושב, ויהיה מותר לו להיות תושב בארץ-ישראל.
הראב"ד לא מצריך שיקבל זאת בפני בית-דין, אלא די שיגיע בעצמו להחלטה להאמין ולקיים את שבע המצוות של בני נוח. אך מסביר החזון-אי"ש שצריך שיקבל את המצוות מתוך הכרה שה' ציווה את התורה לעם ישראל ובתוכה שבע המצוות לבני נוח, ולא מתוך היגיון אנושי שרואה רע בעבירות וטוב במצוות, שרואה שרצח הוא דבר שלילי וגניבה היא דבר שלילי, אלא משום שאלו המצוות שציווה ה'. אדם כזה, שפועל על-פי ההיגיון והמוסר ולא מתוך האמונה בד', אינו גר תושב ואסור להשאירו בארץ.
לפי שיטת הרמב"ם מותר להשאיר גר תושב בארץ רק בזמן שהיובל נוהג. ביאר החזון-אי"ש שלולא כן כל העניים שבעולם ירצו להיות גרים תושבים כדי להתפרנס מעם ישראל, שהוא עם חכם ונבון. מדינת ישראל, בלי ספק, במשך הזמן תהיה המדינה החכמה והעשירה בעולם, ואנו בהחלט מתקדמים לקראת מצב שכזה. לכן מותר להשאיר גר תושב דווקא כשהיובל נוהג, כאשר עם ישראל שולט, ויכול לשקול את הדברים באופן הנכון, ולהחליט את מי להכניס לארץ וכמה, והכול בהתחשב בצרכי המדינה.
אלו תמצית דברי החזון-אי"ש ותמצית הדיון ההלכתי על-פי התורה, המורה כיצד להתייחס למגורי נכרי בארץ-ישראל.

ממלכת כוהנים ואור לגויים
לאחר בירור ההלכה עלינו להגדיר מהו המצב האידיאלי שאליו עלינו לשאוף.
המטרה האידיאלית של עם ישראל היא שארץ-ישראל כולה, על כל גבולותיה וההבטחות שהבטיח רבש"ע לאברהם אבינו, תהיה ביד עם ישראל, ושכל העם יהיה בארץ, וכל העם ישוב לתורתו ולאמונתו, ומדינת ישראל תחיה על-פי תורת ישראל, ובארץ-ישראל לא יימצא עם אחר. נוכרים יחידים שקיבלו עליהם שבע מצוות בני נוח על-פי בית-דין יוכלו לגור בארץ-ישראל כיחידים, בתנאי שהם מכירים בכך שהמדינה היא מדינת היהודים, ואין להם מטרה לשנות את פני המדינה ואת יעודה אלא הם חפצים לגור במדינת היהודים למרות שהם אינם יהודים. מדינת ישראל לא תוכל להרשות שיתגוררו בתוכה אנשים שחותרים תחתיה. מציאות נוכרים במדינה מותנית בזה שהם לא יגרמו להשפעה נוכרית על היהודים. וגם אז יש מגבלות הלכתיות על מקומות המגורים של הנוכרים, בספרי משמע שאינם יכולים לגור בירושלים, ומגבלות אחרות.
הלכות אלו לא באו לנתק את עם ישראל מכל העמים, אלא לאפשר לעם ישראל למלא את תפקידו להיות ממלכת כוהנים ואור לגויים.
אנו צריכים לזכור שלעם ישראל יש מטרה, לקרב את כל העולם כולו להכיר ברבש"ע. המטרה היא שכל העמים כולם יקבלו את האמונה ברבש"ע אלוקי ישראל ובתורת ישראל. אנו צריכים להיות אור לגויים, כנבואת ישעיהו שיבואו כל הגויים ללמוד מבית ישראל וללכת באורחותיו, לקבל את האור, החסד, הצדק והאמת של התורה, ללא חובת קיום תרי"ג המצוות. כדי שתהיה השפעה כזאת צריך קשר ואמון הדדי. מצד אחד צריך אפוא קשר של אמון, של הערכה הדדית, של הכרה, של "חכמה בגויים תאמין", ומצד שני לשמור על הייחודיות והמעלה שלנו. איך בונים את הקשר המורכב הזה?
קשר כזה נבנה להבנתי על-ידי כך שעם ישראל יתעלה למעלה עליונה בקרבתו אל ד', מעלה שתהיה גבוהה מאוד לעומת העמים האחרים, שהכול יכירו את גדולתו וישאפו לקרבתו, כתלמידים קטנים המבקשים ללמוד אצל רב גדול מאוד, הם רוצים ללמוד ממנו אבל אינם מצפים להתחבר אתו כשווה בין שווים. אך עם זאת צריך לעמול גם על בניית קשר עם הגויים כפי שרב אוהב את תלמידו. התפקיד של ממלכת כוהנים אינו התנשאות אלא שרות. עניינם של ישראל להיות ענווים כדוגמת משה רבנו, שהיה מנהיג ורבם של ישראל, ויחד עם זה היה ענו מכל אדם. מעלתם של ישראל לא תעורר קנאה אלא הערצה, כי יש להם עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.
באשר לדרך מעשית יותר למימוש המטרה הזאת – ראשית, כמובן, כל התקדמות בכל תחום שהוא, כל התיישבות וכל השתדלות בכל תחום שהוא, מובילים לזה. אך הדבר היותר מעשי הוא לחוקק חוק שכל יהודי בעולם הוא אזרח מדינת ישראל. דנתי על כך עם חברי כנסת, ואף נאמר לי כי תהליך מסוג זה החל בעבר אך נבלם מסיבות שונות. דבר זה יאמר וידגיש שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. אמנם מי שאינו נהנה מהזכויות הניתנות לתושב הארץ בפועל לא יחויב לשאת בנטל המסים וכו', אבל זה יחזק את מעמדה של המדינה כמדינה יהודית, זה ישנה את תוצאות ההצבעה לכנסת, ובסופו של דבר, זה אף יביא לקירוב יהודים לעלות לארץ-ישראל.
כמו כן, יש להגביל את זכויותיהם של אלו שרוצים לפגוע במדינה וחותרים תחת קיומה. זה מוסכם גם על בעלי השקפה דמוקרטית. ישנם הרבה אנשים במדינת ישראל שחותרים תחת המדינה, והם ודאי אינם יכולים להתגורר כאן כאזרחים שווי זכויות. יש לקבוע בחוק שהפוגעים במדינת ישראל – נשללת אזרחותם, עם כל המשתמע מכך. כל זאת מתוך ההגדרה הראשית שזו מדינה יהודית.
אם נשאף לשתי הפעולות האלה, בשעה שתהיה לנו השפעה יותר חזקה על המדינה, אלה צעדים שאתם אנו יכולים להתקדם אל המגמה העליונה כפי שציינו: מדינת העם היהודי בכל הארץ על-פי התורה, שתהיה אור לגויים בעזרת ה'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il