הקב"ה הוא המקור וההתחלה להתהוות, אך יחד עם זאת הוא נבדל מהותית מהבריאה * כיצד תיתכן השראת אלוקות במקום גשמי, ומהי "ידיעת השלילה"? * קטעים מתורת חב"ד העוסקים ב"מורה נבוכים"* עומק חדש ברוממות הא-ל מהעולם ובנוכחותו בו, בו-זמנית .
יחסה של תורת חב"ד למורה-נבוכים הוא כמו חידה: מצד אחד נשקפת רתיעה רבתי ממנו כמו מעולם ה"חקירה" בכלל, אך מצד שני קיים שפע ביאורים על מורה-נבוכים במאמרי החסידות ויחס מיוחד של אדמו"רי חב"ד אל הספר * מסע אחר חידת המורה-נבוכים במשנת חב"ד.
בגלל אופיו הייחודי הבלעדי של "משנה תורה", אופן הלימוד בו דורש לא רק עיון בתוכן ההלכות, אלא גם עיון בסדר ובמבנה * מדוע קיימות הלכות המשובצות שלא במקומן הטבעי? כיצד המיקום יכול להשפיע על הבנת גוף ההלכה עצמה? והאם ייתכנו ב"משנה תורה" כפילויות סתמיות? – דרך מקורית של הרבי מליובאוויטש זי"ע בלימוד "משנה תורה" לרמב"ם
ב"הדרן" מיוחד שיצא לאור לכבוד סיום המחזור הראשון בלימוד הרמב"ם היומי, מגלה הרבי זי"ע עומק מופלא על פי החסידות בהלכות הראשונות שבספר "משנה תורה", שעל פיו פשט ההלכות מובן טוב יותר * הקב"ה גם "מצוי" בעולם ויחד עם זאת הוא בבחינת "אינו מצוי"
ייחודו הכפול של "משנה תורה": הקפת כל הלכות התורה כולן, והלשון הבהירה והמזוקקת השווה לכל נפש – מאפשר הזדמנות לאחד את כל בני ישראל בלימוד כל התורה כולה * משיחת הרבי אודות תקנת השיעור היומי ברמב"ם
יהודי נדרש להיות שמח בכל עת, ובמיוחד בעבודת הבורא. איך מגיעים לשמחה זו, ואיך מתגברים על קשיים ובעיות, שעלולים לפגוע בשמחה. ומהי השמחה? האם היא קלות-דעת והתייחסות קלילה לדברים, או שהיא עניין רציני ביותר? ניצוצות מתורת החסידות על מהותה של השמחה.
עמלק עומד כנגד עם ישראל, מפני שהוא מתנגד לייצוגו של ה' בעולם. היות עמלק שורש הכפירה והשנאה שאין להם יסוד רציונאלי, מחייבת להשמיד אותו בלא להיכנס לשיח עמו. גם אל עמלק שבפנימיות – המנתק בין השכל והרגש, ובכך יוצר ספיקות רגשיים בנוגע למושכלות, יש להתייחס באותה הדרך.
המן יודע שהקב"ה אוהב את עם-ישראל. איך הוא מנסה לפעול שגם מלמעלה יסכימו לפגוע בעם-ישראל? לשם כך הוא מפיל 'גורל' ועושה עץ גבוה חמישים אמה. הוא שואף להגיע לדרגה העליונה באלוקות, שבה אין הנבראים תופסים מקום, עד שישראל והאומות שווים ממש, וכדי לבחור ביניהם צריך להטיל גורל. אך דווקא בנקודה זו היתה מפלתו, ואנו מבטאים נקודה זו על-ידי "עד דלא ידע"
האם יש קשר בין עצבות ומרה-שחורה לרוח שפלה וענווה? * מה יותר גרוע - העצבות או הליצנות? * מדוע האיסור להיות בעצבות לא נתפרש בתורה? * ומה יעשה אדם השרוי בעצבות ואינו מצליח להיפטר ממנה?
במשך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לצאת מהמגבלות, לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות * השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות, ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים. במצווה זו מגיעה שמחת פורים לשיאה
