הרמב"ם מסכם את שמונה פרקים בשתי נקודות עיקריות: א. אין ביכולתנו להבין את מציאותו ודעתו של ה'. ב. כל פעולות האדם מסורות בידו והוא מחליט האם הוא יהיה צדיק או רשע
לאחר שעסק הרמב"ם בפרק האחרון בבחירה החופשית של האדם מתייחס הרמב"ם לשאלה המתבקשת – אם הקב"ה יודע מה היה ומה יהיה, איך יש בחירה חופשית? הרמב"ם מבאר שידיעת ה' שונה מהותית מהידיעה האנושית.
לאחר שלמדנו על האפשרות שה' יגזור על אומה שתרשיע, וכן על אדם פרטי שאחר שהרשיע לא יוכל לחזור בתשובה, כעת מלמדנו הרמב"ם אפשרות שלישית: מראות של חוסר צדק בעולם, רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, שאינם שוללים את הבחירה, ורק מהווים ניסיון לאדם המאמין.
אם לפעמים ה' מונע את האפשרות לחזור בתשובה, מדוע הוא שולח נביאים להוכיח את הרשעים? הרמב"ם מבאר שהמטרה היא לפרסם שניטלה הבחירה מאנשים אלה. עוד מבאר הרמב"ם מקראות נוספים על דרך זו, העוסקים בגויים ובישראל.
תמיד יש בחירה חופשית? הרמב"ם ממשיך ליישב את הפסוקים שנראה שהם סותרים את עקרון הבחירה החופשית. היום נלמד שלפעמים ה' ייטול את הבחירה גם מהאדם הפרטי בתור עונש לחטא שעשה.
איך יתכן שה' יגזור על אומה שתרשיע, אולם לאדם הפרטי תהיה האפשרות לבחור? היום נראה כיצד הרמב"ם מיישב את הפסוקים שנראה שהם סותרים את עקרון הבחירה החופשית.
אם ישנה בחירה חופשית, האם נכון לומר שמעשי האדם הם על פי רצון ה'? הרמב"ם מבאר באיזה אופן אפשר לומר זאת: כפי שה' ברא חוקי טבע, כך הוא חקק שתהיה לאדם בחירה חופשית. ממילא מה שנפעל משני אלו הרי הוא מתאים לרצונו.
האם יש לנו בחירה? מדוע בני אדם מתפתחים באופן שונה אחד מהשני? בפרק הנוכחי הרמב"ם מלמדנו כי אמנם ישנן נטיות מולדות שונות לכל אדם, אך אם הוא יכוון אותן לטובה או לרעה – הרי זה מסור לידיו ולבחירתו.
משה ביקש להשיג את ה' באופן מוחלט, מכיון שידע שהוא נקי לגמרי מכל החסרונות השכליים והמידותיים. ה' לא נענה לו, מכיון שעצם היותנו בשר ודם הוא חסרון. כשחז"ל אמרו על אדם שהוא ראוי לנבואה כמשה כוונתם שהוא שלם במידות ובתפיסת עולמו.
לאחר שלמדנו שהמידות הרעות מבדילות בינינו לבין בורא עולם, מוסיף הרמב"ם שעם זאת אין הנביא מוכרח להיות מתוקן לחלוטין במידותיו. אמנם, מידות מסוימות אכן מונעות את הנבואה מיד.
מה ההבדל בין דרגות הנביאים? הרמב"ם מסביר שישנן מחיצות שמבדילות בין הנביא לאלוהים בעת הנבואה, כל נביא לפי מדרגתו. מחיצות אלו הן חסרונותיו, המתחלקים לחסרונות שכליים ולחסרונות מידותיים.
מובן או לא מובן? היום נראה כיצד מסביר הרמב"ם את הסתירה בין דברי הפילוסופים לחכמינו. הפילוסופים מדברים על מצוות טבעיות שאדם בטבעו צריך לחפוץ בהם, ואילו חכמים מדברים על 'חוקים' שאינם מובנים לנו.
מי גדול יותר - מי שמתגבר ומנצח את תאוותיו או מי שאינו מתאווה כלל? הרמב"ם מציג שתי דעות בנושא: הפילוסופים משבחים מי שאינו מתאווה כלל, אולם חכמינו משבחים דווקא את מי שמתאווה ומתגבר. מחר נראה כיצד מיישב הרמב"ם את המחלוקת.
לאחר שלמדנו שאנו צריכים לשלוט בכוחותינו ולכוונם לתכלית אחת, ממשיך הרמב"ם לבאר שאין לכך ערך אם התכלית שגויה. לכן, כל מעשינו צריכים להיות מכוונים לתיקון האישיות שלנו למען הקב"ה.
הרמב"ם בפרקנו מתחיל נושא מרכזי וחשוב. הכוונת כל כוחות הנפש לתכלית אחת, לעבודת ה'. היום נראה מעט דוגמאות לדרך חיים כזו, וכן נראה איך הדבר משפיע על היחס לרפואה.
כהמשך למה שראינו אתמול, הרמב"ם אומר שאין דבריו מכוונים רק לחוטאים ופושעים. ענין תיקון מדות הנפש הוא הכרחי ותמידי לכל אדם באשר הוא ילוד אשה. מתוך דבריו אלו לגבי המידות מבואר מה בדיוק היה החטא במי מריבה.
