התהליך שרשב"י עבר בתקופה השניה במערה היה להכיר בעבודת הפשוטים ולראות את הקדושה והטוב שבה. כשמשה התפלל על הכניסה לארץ זה היה מכח אותה תורה שנעלמת במציאות.
סוכריית השבוע: הקשר בין ל"ג בעומר ויום העצמאות
הפשוטים זוכים לקבל מאוצר מתנת חינם, הם דומים לדורות שלפני מתן תורה - שבהם התורה הסתתרה בכל הפעולות הפשוטות של החיים.
ההבדלים העיקריים בין הפשוטים לרשעים.
הצדיקים בזמן הפשיטות מחיים את כל האנשים שבמדרגת הפשיטות ואפילו את אומות העולם. וכך רואים במגילת רות על אלימלך שירד, ודבר זה גרם לעליית רות לארץ ישראל.
גם עניינו של משיח הוא להרים את הפשוטים.
הרב יכול לדבר וללמד בגובה הרוחני ובהיקף הידיעות הגדול שלו, ואז התלמיד יעבוד קשה כדי ללמוד. הצדיקים האמיתיים יודעים ללמד בלשון ובסגנון שהתלמידים קולטים בקלות ובכיף.
התלמיד צריך לפתוח ליבו לקבל מהרב ולא לסמוך על שכלו, והרב צריך לדבר דברים המתקבלים. וכל אדם צריך להיות עניו לשמוע אחרים בלי לפחד שהוא ירד - חשש זה בא מגאווה.
התורה בצורה המקורית שלה לא תמיד נתפסת ע"י התלמידים, והתלמידים אף יכולים להבין דברים לא טובים. הצדיק המלמד את התורה ומלביש אותה בסיפורים מכניס אותה לשכל ולב התלמידים
דרך כניסה לעבודת ה' מלווה בהכרח בקשיים ומניעות. ר' נחמן מדריך אותנו להתגברות על בעיות מעין אלו ע"י עקשנות ודביקות עמוקה במטרה.
העולם - גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל.
מי שמרחם, הוא יכול להיות מנהיג.
ביאור העניין ש"מי שאין בו דעה - אסור לרחם עליו".
ייסורי עם ישראל באים עליו מכיוון שהוא עם גדול וקדוש, ועיקר הרחמנות לרחם על ישראל ולהוציא אותם מהייסורים והעוונות.
ההבנה שרק מי שיש בו רוח שטות חוטא, ושיש לרחם גם עליו, ולהכניס בו דעת.
מי שמשאיר תלמידים אחריו, דעתו נשארת בעולם גם אחרי הסתלקותו.
מי שמעמיד לתלמידים - דעתו נשארת בעולם הזה, ויש לו המשכיות. ולא רק תלמיד, אלא כל מי שמלמד את חברו דבר, וחברו מלמד אותו.
יש ציווי על האדם למלא את הארץ בדעה, ולמלא את העולם ב'בני אדם', כלומר אנשים שיש בהם דעת, שיודעים מה' יתברך.
הקשר וההבדל בין בן לתלמיד.
מי שרוצה ללמד אנשים דעת, צריך שתהיה לו יראת שמיים, כדי שדבריו יישמעו.
הסבר המושגים 'אור מקיף' ו'אור פנימי', והקדמה לדברי ר' נחמן בהמשך, על בחינת 'ממלא' ובחינת 'סובב'.
ישנו שדה נשמות שהוא מצד גן עדן ונשמות שאינם מתוקנות נמצאות בחוץ, והמנהיג של השדה שהוא הצדיק מתקן אותם או בחייו על ידי תפילתו או במיתתו.
כשבעולם הזה הנשמות הולכות בדרך הישר הצדיק יכול לראות כמה אפשר לרומם אותם ולהעלות תפילתם, אך אם אינם עושים רצון ה' הוא לא רואה במה יכול לתקנם.
