למדנו שתכלית האדם היא לצייר את המושכלות העליונות. אם כן, מדוע נבראו אותם האנשים שאינם מסוגלים לצייר את העניינים הנשגבים בנפשם? היום נעסוק בתשובה הראשונה לשאלה זו.
למדנו שלפעמים רעיונות עמוקים מוסתרים בתוך עניינים פשוטים, וידוע לנו גודל חוכמתם ומעלתם של חז"ל. לכן, חובה עלינו לגשת אל דברי חז" ל בענווה רבה ולא לשפוט אותם לפי הנראה בהם ממבט ראשון.
גם חכם גדול הוא חסר הבנה בנושאים שלא עסק בהם והמושגים של אותו נושא עשויים להישמע זרים לאוזנו. כך גם דרושה היכרות רחבה עם דברי חז"ל בכדי להגיע לעומק הטמון בהם.
אין נכון לגלות השגות נשגבות לכסילים שלא יבינו אותן ואף עלולים לגנותן. לכן חז"ל ניסחו את דבריהם כך שההמון הפשוט יבין חלק מהעניין לפי מדרגתו והחכמים יבינו את העומק הטמון בדברים לפי מדרגתם.
בדברי חז"ל אנו מוצאים אגדות רבות, ולעיתים נדמה שחלקן זרות לאוזנינו. חז"ל כתבו את האגדות כך בכוונה תחילה. היום נלמד מהן שתי הסיבות שחז"ל החליטו לכתוב האגדות בצורה זו.
רבי ערך את המשנה בדקדוק רב. אם כן, מדוע הוא כתב את המחלוקות ולא רק את הדעה שנפסקה להלכה? שנית, לעיתים זו דעת יחיד כנגד רבים ומדוע יש צורך לכתוב את דעת היחיד? קושי נוסף הוא שלעיתים החכם עצמו חזר בו ממה שאמר, ואם כן, מה הצורך להשמיע את מה שחשב בתחילה?
היום נעסוק בשני החלקים האחרונים של הדינים. החלק הראשון הוא הסייגים שבו ייתכנו מחלוקות האם לגזור סייג מסויים, אך במקרה שישנה הסכמה או כשהגזרה התפשטה בכל ישראל- הרי כולם חייבים בה ואין לחלוק על גזירה זו. החלק האחרון הוא התקנות שעליהן אמר שלמה המלך "ופורץ גדר ישכנו נחש".
בפירושים המקובלים ממשה רבינו אין כלל מחלוקת, אך בדברים שבאו אחר כך תתכן מחלוקת. אמנם, כאשר החכמים הם גדולים אזי הם יסכימו על רוב הדברים, רק לאחר שישנה 'ירידת הדורות' נוצרות מחלוקות רבות. למרות זאת, שתי הדעות אמיתיות. להלכה, התורה מצווה אותנו לשמוע אל חכמי הדור שלנו.
